שני עררים של התביעה הצבאית שעניינם ההחלטה לשחרר ממעצר את המשיבים בתנאים מגבילים-נדחו

בפניי שני עררים שהדיון בהם אוחד והעוסקים באותה פרשה בה היו מעורבים שלושה תושבי שטחים אשר נהגו ברכב וכאשר נעצרו על ידי משטרת התנועה, התפתח בינם לבין השוטרים עימות שהביא בסופו של דבר להחלפת מהלומות בין הצדדים. אחד מן השלושה, בסאל ע/ג'עפר איסא אשר ניסה לחטוף את נשקו של השוטר, נעצר על פי החלטת בימ"ש קמא עד תום ההליכים כנגדו ואילו לגבי שני המשיבים שבפני החליט בימ"ש קמא לשחררם בערבות כספית וצד ג'.

התובע הצבאי מבקש להצדיק את עררי המעצר בטענה כי לטעמו שגה בימ"ש קמא כאשר החליט לשחרר בערבות את שני המשיבים וזאת בניגוד לפסיקה של ביהמ"ש הצבאי לערעורים הקובעת כי עבירה של תקיפת שוטר מהווה עבירה חמורה ישומה על מערכת בתי המשפט לומר את דברה בקול רם על מנת שאנשי החוק יזכו להגנה. לצורך כך ציטט התובע הצבאי ע"מ איו"ש 2406/05 וע"מ 1359/06 וכן צירף לעיוני את תיק פ"א של המשיבים.

הסנגור, עו"ד זחאלקה טוען כי אין כל מקום לעצור את המשיבים עד תום ההליכים וכי בדעת המשיבים להגיש תלונה למח"ש בדבר התנהגותם של השוטרים במקום. עוד טוען הסנגור כי כך או כך מדובר במשיבים שאין להם עבר פלילי, החזיקו אישורי עבודה לישראל ואין בשחרורם כדי להוות סכנה לציבור. הסנגור המלומד הביא לעיוני פסקי דין אחרים המצדיקים שחרור בערובה גם במקרים דומים (ע"מ איו"ש 2235/05 וע"מ 1369/06).

לצורך מתן החלטתי בערר זה שבתי ועיינתי בהחלטתו של בימ"ש קמא וכן בכל הפסיקה שהובאה לעיוני כמו גם בתיק פ"א של המשיבים.

סבור אני, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו של בימ"ש קמא אשר שקל באופן נכון ומאוזן את המקרה שלפניו והשווה בין מקרהו של נאשם 2 לבין המקרה של המשיבים והחליט בצדק כי לגבי העבירות החמורות יותר של נאשם 2 יש לעוצרו עד תום ההליכים ואילו לגבי המשיבים לשחררם בערבות תוך הפקדה כספית.

אין לטעמי בנסיבות שתוארו בפני כדי להצביע על מסוכנות שתשלול את חירותם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם שכן המעצר עד תום ההליכים אינו מקדמה על חשבון העונש וביהמ"ש ינקוט זהירות טרם שיחליט על מעצר עד תום ההליכים. אם יתברר בסוף ההליכים כי המשיבים אמנם ביצעו את העבירות המיוחסות אליהם ידע ביהמ"ש לגזור את דינם וכך ישאו את עונשם, אם אמנם ימצאו אשמים. אין לי ספק כי בימ"ש קמא איזן את כל השיקולים כאשר קבע כי יש לשחרר את המשיבים בערבות.

עם זאת, סבור אני כי ערבות צד ג' שנקבעה על ידי שופט בימ"ש קמא, אין די בה מבחינת גובה הסכום ויש לשנות את סכום הערבות באופן שיעמוד על 50,000 ש"ח.

לאור האמור, אני מחליט לדחות את שני העררים בכפוף לתיקון תנאי הערבות כאמור לעיל.

למען הסר ספק, ישוחררו המשיבים בערבות אם יפקידו במזומן סך 12,000 ש"ח כל אחד וכן ימציאו ערב כמפורט בהחלטת בימ"ש קמא אולם בסכום של  50,000 ש"ח לכל אחד מן המשיבים.

החלטתי זו תועבר לתובע הצבאי, לסנגור וכן לשלטונות הכלא.

ניתנה היום, 1 באוקטובר 2007, י"ט בתשרי התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: מפ