החלטה
התובע עתר לחיוב הנתבע להעמיד לעיונו דפי חשבון הנוגעים לשני חשבונות בנק שהתנהלו ו/או המתנהלים על שם הנתבע בבנק איגוד סניף 192 באשקלון לשנים 2000 ועד 2003.
תגובת הנתבע לבקשה, נתבקשה ונתקבלה, ולעת הזו, מונחת בפני גם תשובתו של התובע.
יצוין כי בקשת התובע הוגשה במסגרת החלטה שיפוטית, המורה לצדדים לקיים ולמצות הליכים מקדמיים, כאשר בית משפט נתן בידי הצדדים הארכות זמן להשלמת הליכים מקדמיים אלו.
בנימוקי הבקשה, נטען כי העמדת המסמכים המבוקשים לעיון התובע, עשויה לסייע בידו לשם ביסוס ואישוש טענתו כי הלווה לנתבע את הסכומים הנתבעים במסגרת הליך עיקרי זה.
כזכור, במסגרת ההליך, ביקש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו כ -2.5 מיליון ₪ שעל פי הטענה, ניתנו לנתבע כהלוואה לשיעורין.
אין חולק, כי לכתב התביעה צורפה רשימה הכוללת מועדים נקובים, סכומי קרן ויתרה לפירעון, נכון ליום 1.5.12 (להלן: "נספח א').
עוד אין חולק, כי רשימה זו, נערכה על ידי התובע, וכי היא אינה נושאת אישור ולו משתמע מאת הנתבע, בדבר קבלת הכספים.
לא מיותר לציין, כי התובע טען שהסכומים המפורטים בנספח א', נמסרו לידי הנתבע, במזומן.
להשלמת הרקע הדרוש, אציין כי התובע טען שנספח ב' לכתב התביעה, הינו רישום בכתב ידו של הנתבע הכולל פירוט הסכומים שהתובע העמיד לרשות הנתבע.
במסגרת הבקשה, טוען התובע, כי יש לו יסוד סביר להאמין, כי עיון בדפי החשבון המבוקשים, יהיה בו כדי לתמוך ולבסס טענתו בדבר מתן הלוואות כאמור.
לטענת התובע, הצורך בעיון במסמכים אלו, עלה והתחזק לנוכח האופן שבו בחר הנתבע להשיב לשאלון שהופנה אליו מטעם התובע. לא זו אף זו, אלא שלאחר מתן התשובות לשאלון, נדרש הנתבע להודות בעובדות במסגרת דרישה לנתבע להודות בעובדות והנה נמצא, כי השוואה ראשונית של העולה מתצהיר התשובות לשאלון למצוי בתצהיר ההודיה בעובדות, כדי להצביע על עמדה לא עקבית מצד הנתבע ובכך, יש להגביר הצורך בקבלת מסמכים אלו לעיון.
כך למשל, במסגרת התשובות לשאלון, הכחיש הנתבע כי הוא ניהל או מנהל חשבון בבנק איגוד שמספרו 2219304. מאידך, במסגרת ההודיה בעובדות, הודה גם הודה, הנתבע בקיומו של חשבון בנק כאמור, על שמו.
בנוסף, במסגרת הודייתו בעובדות, אישר הנתבע קיומן של הפקדות בנק בסכומים שונים, במועדים כפי שנקב בהם התובע, במסגרת כתב תביעתו, כאשר שיעורי ההפקדות הינם דומים עד למאוד, אם לא זהים לחלוטין, לסכומים המצוינים בכתב התביעה.
עיון בתגובת הנתבע מלמד, ולו באופן משתמע, כי זה האחרון אכן מאשר קיומם של הפקדות במזומן בסכומים הנטענים לחשבונות הנקובים. אלא שלשיטת הנתבע, אין בעובדה זו ,כשלעצמה, כדי להצדיק היעתרות לבקשת התובע, מאחר וזה לא הציג מסמך או ראייה העשויים לחייב מסקנה, כי מקור ההפקדה מצוי דווקא בכספים שמסר התובע לידי הנתבע.
להבנתי, די בעובדה כי הנתבע מאשר כי בחלק מהמועדים הנטענים על ידי התובע, הופקדו לחשבונותיו הנזכרים, סכומי כסף הדומים עד למאוד, אם לא זהים, לסכומים להם טוען התובע.
כמו כן, על פי רישומי הבנק מקור הכספים הינו "הפקדה במזומן" ומועד ביצוע ההפקדות הינו למצער, סמוך לאחר מועד מתן ההלוואה כפי שטען התובע. בכל אלו, יש כדי להצדיק ולבסס את דרישתו של התובע להתיר העיון במסמכים המבוקשים.
אכן, העיון במסמכים עשוי לחשוף בפני התובע עניינים נוספים שאינם מעניינה של תביעה זו.
יחד עם זאת, נראה כי בנסיבות המקרה דנן, משהודה הנתבע בקיומן של הפקדות במזומן לאחד מחשבונותיו האמורים, בסכומים ובמועדים הזהים לאלו שנטענו על יד התובע, קמה והתגבשה זכותו של התובע לעיין במסמכים אלו, חרף היותם חושפים לעיני התובע, נתונים נוספים לאלו שנתבקשו.
כידוע, בעל דין המבקש להוכיח תביעתו או לבסס הגנתו, איננו יכול לצפות כי זכותו לפרטיות תגבר על חובתו, לחשוף בפני בעל הדין שכנגד את כלל הראיות הרלוונטיות לבירור התביעה/הגנה.
