החלטה
1.התביעה שבפני עניינה הכרה במחלת התובע COPD כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, על פי תורת המיקרוטראומה.
2.נקודת המוצא לדיון הינה כי תתכן פגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, גם לגבי מחלת ריאות -
"הפגיעה בדרכי הנשימה נגרמה אט-אט – כדרכה של מיקרוטאומה – על ידי הצטברות של אין ספור פגיעות זעירות שחזרו ונשנו, ושכל אחת מהן גרמה לנזק מזערי. כל אימת שהעובד נשם לריאותיו את האויר הרווי יסודות מזיקים (גזים, אדים, חלקיקי מתכת), נגרמה לו פגיעה 'מיקרו'. " (דב"ע מח/ 0-11 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 (1988); אוזכר בדב"ע נב/ 0-209 המוסד לביטוח לאומי – שאכר, פד"ע כו 210 (1993)).
מאחר שהנתבע טען כי לא הונחה תשתית רלוונטית למיקרוטראומה, על מנת לעבור לשלב הבא של מינוי מומחה רפואי, יש לבחון מהי התשתית העובדתית שהוכחה.
3.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובבית הדין נחקר על ידי ב"כ הנתבע. להלן העובדות העולות מעדות התובע ומהראיות שהוצגו על ידי הצדדים –
א.התובע, יליד שנת 1946, עבד למעלה מ-37 שנים בענף הבנייה (סעיף 3 לתצהיר התובע).
ב.בין השנים 1963-1964, טרם גיוסו לשירות סדיר בצה"ל, התובע עבד כרצף (סעיף 4 לתצהיר התובע).
ג.התובע התגייס לצה"ל במאי 1965 ושוחרר משירותו הצבאי בשנת 1968 (סעיפים 5-6 לתצהיר התובע).
ד.לאחר שחרורו מהצבא, התובע עבד בעיקר כרצף וכקבלן שיפוצים, כאשר אורך יום העבודה היה בין 10 ל – 12 שעות.
ה.במסגרת עבודתו כקבלן שיפוצים, התובע עסק בפעולות הבאות – ריצוף, הריסת קירות ושבירתם, טיח וצביעה, בניית קירות (סעיף 9 לתצהיר התובע).
ו.במסגרת עבודתו כקבלן שיפוצים, התובע נחשף באופן יומיומי לחומרים הבאים – אבקת מלט, בטון רטוב, אבקת סיד, סיד רטוב, נסורת עץ, אבק חול, אבק שמקורו בחיתוך שיש ואבק שמקורו בהריסת קירות (סעיף 10 לתצהיר התובע).
ז.בשנים 1997 – 2000 התובע עבד כמנהל עבודה באתר בניה. במסגרת תפקיד זה, התובע לא עסק בפועל ברצפות או שיפוצים, אך שהה באתרי בניה ופיקח על ביצוע העבודה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 18-28).
ח.בשנת 2000 התובע סיים לעבוד בענף הבניה (עמוד 2 לחקירת התובע בפני חוקר הנתבע, אשר צורפה כנספח לכתב ההגנה, שורות 29, 47).
4.לאחר ששמעתי את עדות התובע, החלטתי לקבל את טענתו כי הונחה תשתית עובדתית מספקת כדי לבסס את התביעה בעילת המיקרוטראומה. להלן הנימוקים להחלטה -
א.תיאור תנאי עבודתו של התובע לא נסתר בחקירתו הנגדית ולא הובאו ראיות חיצוניות שיש בהן לסתור את גרסתו לגבי תנאי העבודה.
ב.טענת הנתבע כי פער של שמונה שנים בין סיום העבודה ובין פרוץ המחלה מנתק את הקשר הסיבתי בין המחלה ובין העבודה, היא טענה רפואית, אשר יש להביא בפני מומחה רפואי מטעם בית הדין. לא ניתן לקבוע בשלב זה כי יש בה לשלול את טענתו של התובע בדבר חשיפה לחומרים שגרמו למחלת הריאות, בדרך של מיקרוטראומה.
ג.אין לקבל את טענת הנתבע כי התובע לא נחשף לחומרים שגרמו למחלת הריאות כבר משנת 1997, עת הפך להיות מנהל עבודה. זאת מאחר שהתובע העיד כי אף בתפקיד זה, למרות שלא עסק בעבודה בפועל, שהה באתרי הבניה ופיקח על ביצוע העבודות. כלומר, גם אם היתה חשיפה במינון נמוך יותר, לעומת התקופה בה עבד בפועל כרצף וכקבלן שיפוצים, לא ניתן לקבוע כי לא היתה חשיפה כלל.
ד.הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מאחר שבנושא העישון נתגלו סתירות בין עדות התובע ובין העולה מהמסמכים הרפואיים. מהמסמכים הרפואיים עולה כי התובע עישן בעבר (קיים רישום על עישון נרגילה משנת 1985 – נ/2 וכן רישום ממנו ניתן ללמוד כי התובע עישן בשנת 2000 – נ/3), וזאת בניגוד לעדותו כי עישן רק בתקופת הגירושים, בשנת 2002. למרות זאת, איני סבורה כי סתירה זו מביאה לדחיית עדותו של התובע בנושא תנאי עבודתו. בנוסף, שאלת היחס בין הנתונים האישיים, לרבות גורמי סיכון כגון עישון ובין המחלה, הינה שאלה רפואית שאף אותה יש להציג למומחה, אך אין בה להביא לדחיית גרסתו של התובע לגבי החשיפה לחומרים שנישאו באויר ושאותם נשם במסגרת עבודתו.
ה.אף העובדה כי התובע לא דייק לגבי מועד פרוץ המחלה אין בה להביא לדחיית התביעה. מדובר בעובדה העולה מהמסמכים הרפואיים, והמומחה הרפואי שימונה יוכל לקבוע מהו מועד פרוץ המחלה. מכל מקום, התיעוד הרפואי שהוצג (נ/2 – נ/6) הינו מועט (תעודה אחת לכל אחת מהשנים 1985, 2000, 2007 ושתי תעדות משנת 2008) ואין בו לתת תמונה מלאה לגבי מצבו הרפואי של התובע, מה עוד שמדובר בנושא רפואי.