שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ ואח' נ' מותוולי וקף גאמע אסתקלאל

פסק דין

תמצית העובדות

1.אין כמעט מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות בתיק זה שלהלן עיקרן:

1.1.ביום 21.7.1994 חתם צד ג' 1 מתוקף תפקידו כמותוואלי הווקף של מסגד אל-איסתקלאל בחיפה (להלן: "הנאמן היוצא או הנאמן הקודם") על יפויי כוח לפיו הסמיך את צד ג' 2 - עו"ד ח'אלד יאסין ז"ל (להלן: עו"ד יאסין") להיות בא כוחו בכל הקשור למקרקעין הידועים כחלקות 21, 22, ו- 23 בגוש 10842 בחיפה, המהווים חלק מנכסי הווקף, ושמשו כבית הקברות המוסלמי העתיק בעיר.

1.2זמן קצר לאחר מכן, חתם עו"ד יאסין בשם ווקף מסגד אל אסתקלאל (להלן: "הווקף") על זיכרון דברים, לפיו התחייב הווקף לאפשר לתובעות לבצע פרויקט בניה על המקרקעין הנ"ל. בתמורה התחייבו התובעות למסור לווקף שטח של 1,700 מ"ר בנוי בפרויקט ובנוסף לשלם לווקף סך 1,500,000 ₪. בזיכרון הדברים הצהירו התובעות כי ידוע להן כי הסכמים קודמים בין הווקף לבין חברה מסחרית אחרת בוטלו על ידי ביה"ד השרעי בחיפה וכי הוגשה כנגד החלטה זו עתירה התלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון. לכן נקבע כי החתימה על החוזה הפורמאלי תעשה לאחר הכרעת בג"צ בעתירה שבפניו. עוד הוסכם כי התובעות תשלמנה לעו"ד יאסין שכ"ט בגין טיפולו המשפטי באותם הליכים בבג"צ סך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ.

1.3ביום 15.11.1994 שילמו התובעות לעו"ד יאסין סך 46,800 ₪ כמוסכם. על גבי החשבונית נרשם כי התשלום הנו עבור " ערעור בג"צ ".

1.4ביום 8.1.1995 נחתם הסכם קומבינציה בין התובעות לנאמן לפיו החכיר הווקף לתובעות את שטח החלקה 21 בגוש 10842 (להלן: "המקרקעין") לתקופה של 99 שנים לצורך ביצוע פרויקט בניה. איני רואה צורך להידרש לתנאי ההסכם באשר אלה אינם שנויים במחלוקת. חשובה לענייננו הצהרת התובעות כי ידוע להן אודות ההליכים המתנהלים בבית המשפט העליון לגבי המקרקעין וכי עם חתימת הנאמן על ההסכם ישלמו התובעות באמצעות עו"ד יאסין סך 350,000 ₪ בתוספת מע"מ על חשבון התמורה. עוד נקבע כי סכום נוסף בסך 250,000 ש"ח בצירוף מע"מ ישולם לאחר שבית הדין השרעי יאשר את ההסכם. כמו כן הוסכם כי אישורו של בית הדין יהווה תנאי לזכותן של התובעות לעלות על הקרקע לאחר שהנתבע ידאג לסילוק הקברים והמצבות שבמקום.

1.5ביום 9.1.1995 שלמו הנתבעות לנאמן באמצעות עו"ד יאסין סך 380,600 ₪ ומקץ שלושה ימים נרשמה לזכותן הערת אזהרה על המקרקעין בספרי האחוזה.

1.6אין חולק כי בית הדין השרעי מעולם לא אישר את ההסכם.

ביום 24.7.2002 יצא מכתב מטעם עו"ד גיל הירשמן המודיע כי הוא נתמנה ככונס נכסים על זכויות הנאמן לגבי המקרקעין וזאת במסגרת מימוש המשכנתא הרשומה לטובת בנק הפועלים.

2. בשולי הדברים אציין כי התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחיפה, וזאת ביום 9.1.2003. זמן קצר לאחר הגשתה, הגיש ב"כ התובעות בקשה להורות על העברת הדיון בה לבית המשפט המחוזי. נטען בבקשה כי לצורך ההכרעה בשאלת השבת הכספים, יזדקק בית המשפט לדון בשאלת תוקפו של הסכם המכר ומאחר והצהרה על בטלות הסכם מכר מקרקעין הנה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי, הרי יש להורות על העברת התיק לבית המשפט המוסמך.

בהחלטתו מיום 8.7.03, הורה נשיא בית משפט השלום בחיפה דאז, כב' השופט א' קיטאי, על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

3.לטענת התובעות, הפר הנתבע את ההסכם שכרת עמן הפרה יסודית בין היתר בכך שלא דאג להציג את אישורו של בית הדין השרעי וכן לא פינה את המקרקעין מהמצבות והקברים המצויים בהם. כמו כן הפר הנתבע את התחייבותו להסיר את הערות האזהרה והשעבודים לטובת צדדים שלישיים, הרשומים על המקרקעין, גם בחלוף מספר שנים מאז חתימת ההסכם. לאור ההפרה היסודית של ההסכם מצד הנתבע, והואיל ואין בכוונתו לקיים התחייבויותיו על פיו ומאחר והמקרקעין מצויים בהליכי מימוש בהוצל"פ, עתרו התובעות להצהיר על בטלות זיכרון הדברים וההסכם.

בנוסף, עתרו התובעות לחייב את הנתבע להשיב לידן את הסכומים ששילמו לו במסגרת ההסכמים דלעיל, בתוספת סך 585 ₪ ששולמו למודד ביום 25.5.94 עבור מדידות שנעשו בחלקה. כלל הסכומים דלעיל, כשאליהם מתווספים הפרשי הצמדה וריבית, מסתכמים בסך 902,637 ₪. בתביעתן ציינו התובעות כי עקב הפרת ההסכם נגרמו להן נזקים בסך 9,500,000 דולר ארה"ב וזאת עקב אי הוצאתה של העסקה אל הפועל. יחד עם זאת, הואיל ולמיטב ידיעתן אין לנתבע אמצעים כספיים לשלם סכום זה, העמידו התובעות את תביעתן לצרכי אגרה על סך 902,637 ₪.

4.בפתח כתב הגנתו, טען הנתבע להתיישנות התביעה ועתר לדחייתה על הסף בשל כך. לדבריו, ההסכם בין הצדדים נחתם ביום 9.1.95 ולטענת התובעות, הופר בסמוך לאחר מכן. כתב התביעה הוגש רק ביום 9.1.03, קרי בחלוף 8 שנים ממועד התגבשות העילה. די בכך על מנת להוביל לדחיית התביעה על הסף.

לגופם של דברים, טען הנתבע כי הנאמן (שסיים בינתיים את תפקידו) הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הווקף, שכן תפקידו היה לפעול בכל דרך שתביא תועלת לווקף ולדאוג לאינטרסים שלו, בכפוף לאישורו ותחת פיקוחו של בית הדין השרעי. תחת לפעול כפי המתחייב מתפקידו, התקשר הנאמן בהסכם להחכרת המקרקעין המהווים חלק בלתי נפרד מבית הקברות המוסלמי בחיפה, בניגוד לדין השרעי וללא קבלת הסכמתו ואישורו של בית הדין. בכך, פעל למעשה בדרך המנוגדת לאינטרסים של הווקף, תוך ניצול תפקידו וסמכויותיו לצורך מימוש אינטרסים אישיים. הנתבע הוסיף וטען כי ההסכם נשוא הדיון בתיק זה נגוע בחוסר מוסריות, סותר את תקנת הציבור ובשל כך הרי הוא בטל, בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. לשיטת הנתבע, חוסר המוסריות של ההסכם מתבטאת בכך שנמכר בגדרו בית קברות, אגב סחר במתים ובניגוד למצווה המורה לשמור על כבוד המקומות הקדושים ולא לעשות בהם עסקאות, תהא מטרתם אשר תהא.

באשר לכספים ששולמו, הכחיש הנתבע קבלת סכומים כלשהם וטען כי ככל ששולמו הכספים, הרי הם לא הועברו לקופתו והנתבע אינו יודע דבר אודותם. בתוך כך הפנה הנתבע לכך שנקבע בהסכם מפורשות כי הוא כפוף לאישורו של בית הדין השרעי. משכך, לא היו אמורות התובעות להקדים ולשלם כספים כלשהם ומשעשו כן, מבלי שניתן אישורו של בית הדין, שמו את כספן על קרן הצבי.

בשולי כתב הגנתו, ציין הנתבע כי לאחר שנחשף הניסיון למכור את בית הקברות המוסלמי בחיפה, התנהלו דיונים בפני בית הדין השרעי במהלכם נחשפו חשדות למעילות וגניבות נוספות בידי הנאמן הקודם. בעקבות כך, הועבר הענין לטיפולה של המשטרה. במהלך אותם דיונים הכחיש הנאמן כי קיבל כספים כלשהם מהתובעות וטען כי עו"ד יאסין הוא זה שקיבל את הכספים, ללא ידיעתו או הסכמתו, ולא העביר לווקף כל סכום איזשהו בגין העסקה. בהחלטתו מיום 24.3.09 הורה בית הדין השרעי על סילוקו הזמני של הנאמן הקודם ובמקומו מינה חבר בני אדם שיהיו בצוותא נאמנים על נכסי הווקף. הנאמן הגיש ערעור לבית הדין השרעי לערעורים, אולם ערעורו נדחה תוך מתיחת ביקורת חריפה על התנהלותו. התיק הוחזר לבית הדין השרעי בחיפה, שנתן ביום 13.12.09 פסק דין סופי לפיו סילק את הנאמן הקודם מתפקידו ומינה באופן סופי חבר בני אדם כנאמנים על נכסי הווקף המוסלמי.

5.בד בבד עם הגשת כתב הגנתו, הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הצדדים השלישיים - הנאמן הקודם מר סולימאן פייסל ועזבונו של עו"ד יאסין, שהלך ביני לביני לעולמו.