שלילת פיצויי פיטורים מעובד אשר היה מעורב בגניבה מהמעסיק

1.         התובע עבד אצל נתבעת מ-1.7.06 ועד 31.7.07, ופוטר. בתביעתו זו נתבעים פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה והפרש פדיון חופשה. התובע טוען כי פוטר על יסוד חשדות בעלמא למעורבותו במעשה גניבת רכב בזמן עבודתו, וכי טענת הנתבעת לא הוכחה.

2.         בכתב ההגנה נטען כי התובע פוטר בשל מעורבותו במעשה גניבת רכב של לקוח במרכז השירות של הנתבעת, מעורבות המהווה הפרת משמעת חמורה, תוך ביצוע מעשים פליליים ופגיעה במוניטין של הנתבעת. אלה מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. מוסיפה הנתבעת עוד כי מכתב הפיטורים שניתן לתובע אינו משקף את מהלך האירועים, וניתן בשל הפעלת לחצים מצד בני משפחת התובע. הנתבעת מוסיפה כי התובע בחר מיוזמתו לוותר על המשך העסקתו בתקופת ההודעה המוקדמת, ועל כן אינו זכאי לתשלום כלשהו בגין רכיב זה.

3.         אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע עבד מ-1.7.06 ועד 31.7.07, ופוטר לאחר מעשה הגניבה שאירע ביום  29.7.07.  השאלה השנויה במחלוקת הינה, האם כדין החליטה הנתבעת לשלול את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת מן התובע. נוסיף עוד בעקבות תלונה על הגניבה שהגישה הנתבעת, פתחה משטרת ישראל בחקירת המקרה. ממצאי החקירה הועברו  לפרקליטות מחוז ירושלים. ביום 2.3.08 הודיעה פרקליטות המחוז לבית הדין, בעקבות פנייתנו, כי התיק נמצא בבדיקה, וטרם התקבלה החלטה בעניין כתב אישום (הודעה מיום 2.3.08). מכאן, שאין כל יסוד לדברי התובע בעדותו לפנינו כי התיק נסגר (ע' 3 ש' 4-12).

4.         סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים) קובע כי עובד שהשלים שנת עבודה ופוטר, זכאי לפיצויי פיטורים. זאת כדי להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה חלופי.

שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם נועדה להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים תוך מתן ביטוי הולם להסתייגות מהתנהלות פסולה (ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, ניתן ביום 30.10.06). סנקצייה זו מהווה עונש משמעותי וכפול המתלווה למעשה הפיטורים עצמו  (דב"ע מא/3-80 חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ - ברק, פד"ע יב 419, 425). משכך, שלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת במלואם הינם הגבול העליון במדרג הענישתי,  והיא נעשית במשורה, ובמקרים המתאימים. ככלל, גניבה על ידי עובד הינה בגדר הפרת משמעת חמורה, ובמקרים אלו יש להחמיר עם  העובד  עד כדי  הטלת העונש  המשמעתי המירבי (דב"ע נה/ 215-3 מוחמד חג'יארת- מוסך הנוצץ בע"מ, לא פורסם). עם זאת, לא כל גניבה ממעביד תגרום בהכרח לשלילת פיצויי פיטורים מן העובד, ויש לבחון כל מקרה לגופו.

השיקולים אשר יישקלו בעניין זה תלויות בנסיבות המקרה, ואלו הם: חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - במיוחד כאשר מדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים שבגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה, והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה; אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01).

5.         הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעביד. לא על העובד מוטל הנטל לשכנע כי לא עבר את העבירה המיוחסת לו. בית הדין לעבודה עמד על כך כבר בתחילת דרכו, ב דב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' - שושנה שרייר (לא פורסם) בקובעו:

"מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו"[(ראו גם  דב"ע שן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303).

            באשר למידת ההוכחה הנדרשת, נשאלה השאלה האם יש להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי (כלומר - מאזן ההסתברויות), או שמא, מאחר שמדובר במעשה פלילי, מידת הוכחה הנדרשת בדין הפלילי (כלומר - הוכחה מעבר לכל ספק). בית הדין הארצי בחר בדרך ביניים (דב"ע נה/60-3 חמיד - הלמן ואח' ,לא פורסם). מעביד הטוען כי יש לשלול מן העובד את פיצויי פיטורים שלהם הוא זכאי  בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (דב"ע מז4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49). מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה, הנדרשת בהליך אזרחי רגיל שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל, של "מעל לכל ספק סביר" (דב"ע לו/3-1 הלמן - וישינגרד, ניתן ביום 3.5.76). כך נפסק בעניין זה בדב"ע נה/60-3 הנ"ל:

" מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת".

ובדב"ע נג/79-3 לובה יונייב ואח' - חברת וייסמן תמרוקים בע"מ (לא פורסם), נפסק כי: 

"מידת ההוכחה של אקט פלילי במשפט אזרחי נבחנת על-פי "מאזן ההסתברות, וכי במסגרתה של מידת הוכחה זו על פי מבחנים של שכל ישר, כמות הראיות, שיש בהן כדי לשכנע את השופט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא" וכי ככל שמבקשים "ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים".

6.         פיטורים תוך שלילה (מלאה או חלקית) של פיצויי הפיטורים, אפשרית אך  ורק על פי להוראות סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ - צ'רניאקוב, ניתן ביום 31.5.07). סעיף 16 לחוק קובע:

"לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד  והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול  ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

            סעיף 17 לחוק קובע:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

            לא נטען כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי כלשהו, ולא הובאו ראיות מטעם מי מהצדדים לגבי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף. על כן יש לפנות להוראות סעיף 17 לחוק (דב"ע ל/9-3 מרלן ברני - עסים שנה, פד"ע א', 113; דב"ע לא/3-3 רים בע"מ - נסים יוסף, פד"ע ב', 215). בסעיף 53 לתקנון נקבע כי:

"עשה העובד אחת מאלו -

א.      הפר משמעת באופן חמור;