שלילה מוחלטת של תגמולי ביטוח עקב מסירת מידע כוזב על זהות הנהג ברכב בזמן התאונה

לפני תביעה על סך 14,319 ש"ח, לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, עקב תאונה שאירעה לרכבו, שהיה מבוטח בזמנים הרלוונטיים לתביעה בביטוח מקיף אצל הנתבעת. תמצית ההגנה הנה כי הנתבעת סירבה לשלם לתובע תגמולי ביטוח, עקב כך שדיווח לה דיווח כוזב לגבי זהות הנהג שנהג ברכב ופעל במרמה להוצאת כספים שלא כדין ממנה, במטרה לשלם השתתפות עצמית נמוכה יותר.

התביעה

התובע היה הבעלים של רכב מסוג מזדה 3 שנת ייצור 2004. הנתבעת ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף מיום 1.2.08 ועד ליום 31.1.09. בפוליסה נכללה הסכמה שלפיה הנהגים המורשים הם כל נהג מעל גיל 24, ובנוסף נכללה הרשאה ספציפית לנהג צעיר לתקופות קצובות של ארבעה ימים על פי הודעה שתימסר על ידי המבוטח ו/או מי מטעמו.

הצדדים הגיעו להסכמה זו בשל גילו של בנו של התובע, נתנאל שמר, יליד 1988, שהינו חייל בשירות סדיר בצה"ל, אשר נהג להשתמש ברכב כאשר היה מגיע לחופשה. בכל פעם שהגיע הבן לחופשה וביקש להשתמש ברכב, היו מתקשרים הבן ו/או התובע לנתבעת ומבקשים להרחיב באופן זמני את הכיסוי הביטוחי, כדי שיכלול גם את בנו של התובע. הנתבעת נהגה לשלוח את הרשימה (תוספת), שבה היו מעודכנים התאריכים הקצובים. התובע נהג לשלם עבור כל תקופה קצובה תוספת לדמי הביטוח בסך של כ-50 ש"ח.

ביום 8.5.08 אירעה תאונת דרכים בעיר מודיעין, שעה שרכב מסוג מזדה לנטיס (להלן: " הרכב הפוגע"), שהיה נהוג בידי מר מנשה זגרי, התנגש ברכבו של התובע, אשר היה נהוג בידי בנו. התובע הוזעק על ידי הבן למקום התאונה והגיע מלווה בבנו הגדול. כשהגיעו למקום התאונה, התובע הזעיק ניידת משטרה למקום האירוע וכן קיבל מנהג הרכב הפוגע את פרטיו ואת פרטי הרכב.

למחרת, ביום 9.5.08, הודיע התובע לנתבעת על התאונה. הנתבעת הורתה לתובע להעביר את הרכב למוסך הסדר (דלק מוטורס בע"מ בצריפין) ושלחה שמאי מטעמה (מר אפרים לוי) על מנת לבדוק את הרכב ולשום את הנזקים. התובע נדרש על ידי הנתבעת לשלוח למשרדי הנתבעת טופס הודעה על תאונה. לתובע נאמר כי היות והוא הבעלים של הרכב, עליו למלא את הטופס, לחתום ולהעביר אל הנתבעת. כן נדרש להעביר אל הנתבעת את העתק רישיון הנהיגה ואת תעודת הזהות של בנו, אשר נהג במועד התאונה.

הנתבעת הנחתה את התובע לשלם למוסך בגין תיקון הנזקים בהמחאה עתידית. לתובע נאמר כי במהלך תקופה זו יקבל את תגמולי הביטוח מהנתבעת, והנתבעת תפעל לגביית ההשתתפות העצמית שישלם התובע בגין תביעת הפוליסה מהנהג הפוגע ו/או ממבטחו. במקביל קיבל התובע רכב חליפי מהנתבעת באמצעות חברת אלדן. חוקר מטעם הנתבעת פנה אל התובע וחקר אותו ואת בנו אודות התאונה.

במכתבה מיום 20.7.08, הודיעה הנתבעת לתובע כי היא דוחה את תביעתו. לדידו של התובע, דחיית התביעה על ידי הנתבעת נעשתה שלא כדין, בחוסר תום לב ובניגוד לחוזה ביטוח ולהתחייבויות שנטלה על עצמה הנתבעת. התובע טוען כי התקשר עם הנתבעת בחוזה ביטוח, אשר בו התחייבה לשלם לתובע תגמולי ביטוח בקרות מקרה ביטוח, כאשר אין מחלוקת שהמדובר ב"מקרה ביטוח". על הנתבעת, המבקשת להיבנות מטענת כוונת מרמה מצד התובע, דבר המוכחש, מוטל נטל כבד ביותר להוכיח טענותיה, באשר הן מטילות דופי בתובע ובמעשיו.

התובע טוען כי הוא זכאי לפיצוי בגין כל הנזקים שנגרמו לו בעקבות הפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת שהתחייבה לפצות את התובע בקרות מקרה ביטוח, זאת לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1971. התובע נשא בעלות תיקון הרכב במוסך, בסך כולל של 10,580 ש"ח (משוערך למועד הגשת התביעה - 10,760 ש"ח). לדידו של התובע, הוא זכאי לקבל מהנתבעת תגמולי ביטוח בשיעור זהה, בניכוי השתתפות עצמית בסך 1,441 ש"ח ובסה"כ 9,319 ש"ח.                                   

בנוסף, בשל התנהלותה של הנתבעת, נגרמו לתובע נזקי ממון לרבות הוצאות נסיעה, ביטול זמן ואובדן ימי עבודה. נזקים אלו מוערכים על ידי התובע לצרכי אגרה בלבד בסך של 2,500 ש"ח.

כמו כן טוען התובע כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה, בין השאר בשל ייחוס כוונת מרמה ללא כל ביסוס עובדתי ו/או צידוק, בגינה עותר התובע לפיצוי בסך 2,500 ש"ח ולחילופין לפיצוי שיפסוק בית המשפט בהתאם לסעיף 13 לחוק האמור ו/או על פי פקודת הנזיקין. התובע מציין כי בסרבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח להם הוא זכאי על פי הפוליסה ו/או על פי כל דין, עושה הנתבעת עושר רב ולא במשפט על חשבונו, כפי שמוגדר בחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; ובפרט אם יתברר כי הנתבעת גבתה מצדדים שלישיים כל סכום שאמורה לשלם ו/או להעביר לתובע.

ההגנה

הנתבעת הכחישה את כל הנטען בכתב התביעה, למעט אשר הנתבעת הודתה בו מפורשות. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה, תמליל שיחה שנערכה ביום 9.5.08, בין התובע לנציג הנתבעת. הנתבעת טוענת כי בשיחה זו, התובע טען כי הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה, למרות שבנו נהג ברכב.

לאחר קבלת הדיווח מהרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, התבררה האמת העגומה, לפיה בנו של התובע נהג ברכב בעת התאונה. הנתבעת מציינת, מבלי לגרוע בכלליות ההכחשה, כי לאחר שהתברר לה שקיים חשד לדיווח כוזב, מונה חוקר לבדיקת נסיבות התאונה. בתום בדיקת החבות, הודיעה לתובע כי תביעתו נדחית בשל הדיווח הכוזב שהועבר לה. 

לטענתה של הנתבעת, התובע בחר למסור לנתבעת מידע כוזב על זהות הנהג ברכב בעת התאונה וזאת על מנת לחסוך לעצמו בתשלום ההשתתפות העצמית, אשר גבוהה ב-50% לנהגים צעירים. לפיכך, התובע אינו זכאי לתגמולי ביטוח וזאת על פי האמור בסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן:" החוק"). התובע רשאי לפנות לרכב המעורב בתאונה, אשר אחראי להתרחשותה ולבקש ממנו שיפוי בגין נזקיו.

בנוסף, הנתבעת מציינת כי ראשי הנזק שמעלה התובע אינם מוכחים ואף אינם נכללים במסגרת החוזית בין הצדדים. התובע בעצמו גרם לדחיית תביעתו ואין לו אלא להלין על עצמו. לחילופין ולשם הזהירות בלבד, הנתבעת טוענת כי סכום ההשתתפות העצמית הינו 2,307 ש"ח ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

כתב התשובה

התובע הכחיש את כתב ההגנה על כל פרטיו, כמו גם את המסמכים שהוגשו לכתב ההגנה. לדידו, אם תבקש הנתבעת להגישם כראיה, תידרש הנתבעת להגישם באמצעות עורכיהם.

התובע מציין כי דחיית התביעה מכוח סעיף 25 לחוק אינה עולה בקנה אחד עם הדרישות הקבועות בסעיף כפי שפורש על ידי בית המשפט העליון וכפי שיושם על ידי הערכאות הנמוכות. התובע מפנה לפסיקת העליון ברע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד נסרה, תק-על 98(2) 910 (1998) (להלן:" פרשת נסרה"), לפיה יש לפרש את המונח "בכוונת מרמה" שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כ-"כוונה להוציא כספים שלא כדין".

התובע אף הפנה לפסקי דין שיישמו הלכה זו, כגון ת"א (ת"א) 59526/05 אבו דיל עבדול לטיף נ' מרעב חסן (פורסם במאגרים משפטיים) ות"א (י-ם) 9776/06 אמסלם רוני נ' איילון חברה לביטוח (פורסם במאגרים משפטיים). כמו כן, הפנה התובע לסעיף 370 (בטעות נרשם ס' 315), להצעת חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006 (הקודקס האזרחי השלם) ולדברי ההסבר שניתנו ביחס לסעיף.

לדידו של התובע, בהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון, עולה ,אפוא, כי על פי הפרשנות שיש ליתן לסעיף 25 לחוק, הרי במקרה בו התובע זכאי לתגמולי ביטוח בשיעור זהה, הן על פי גרסה א' והן על פי גרסה ב', אזי על הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, ואין היא יכולה לדחות את תביעתו לפיצוי בקרות מקרה הביטוח ובכך להתעשר שלא כדין. למען הזהירות טוען התובע כי בכל מקרה הוא זכאי לתגמולי ביטוח וזאת לפי סעיף 29 לחוק.

דיון

בישיבה המקדמית, הוסכם בין הצדדים כי בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על יסוד החומר בתיק והסיכומים בכתב. כמו כן, הוסכם כי במידה ובית המשפט יחליט שלא לדחות את התביעה ויזכה את התובע בתגמולי ביטוח, סכום ההשתתפות העצמית שבית המשפט יפחית, יעמוד על 1,800 ש"ח, נכון למועד התאונה.