הנאשם הורשע לפי הודאתו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות בהתאם לחוק החוקרים הפרטיים ולחוק הגנת הפרטיות שנעברו בנסיבות כדלקמן:
במהלך שנת 2000, ביצע הנאשם 4 חקירות פרטיות והעבירן למשרד חקירות, מבלי שהיה בידו רישיון מאת הועדה, כנדרש בחוק, ועבר בכך עבירה של התעסקות אסורה בחקירות לפי הסעיפים 3 ו- 30 לחוק החוקרים הפרטיים.
בשנים 1999- 2000, החזיק במחשב שלו מאגר מידע, כמשמעו בחוק הגנת הפרטיות, וניהל אותו שלא כחוק ומבלי שהיה רשום בפנקס המאגרים.
את התוכנה, עם מאגר המידע, מכר לשלושה אנשים.
הנאשם לא נכח בבית בעת שהגיעו לשם השוטרים לשם עריכת חיפוש. כששב הביתה והבחין בהם, החנה את רכבו ברחוב סמוך לרחוב מגוריו והשאיר ברכב את מחשבו האישי כדי להסתירו מהשוטרים. במחשב נמצאו התוכנות של מאגרי המידע האסורים. בהגיעו לביתו נשאל ע"י השוטרים האם יש ברשותו מחשב והשיב בשלילה.
בגין מעשיו אלה, יוחסו לו עבירות על חוק הגנת הפרטיות, סעיף 5 יחד עם סעיף 2 (7- 11) וסעיפים 8 (א)- (ג) ו- 31(1).
מעורבותו של הנאשם בעבירות הנ"ל נחשפה במהלך חקירה רחבת היקף, שעניינה הוצאת מידע ממאגרי מידע ממוחשבים המנוהלים ע"י המדינה ושנעודו לשימוש רשויות שונות. המידע הוצא ע"י עובדי ציבור והועבר על ידם לחוקרים פרטיים, שעשו בו שימוש בינם לבין עצמם והעבירו אותו לאחרים. המניע של כל השולחים ידם במעשים נפסדים אלה, היה בצע כסף. בגין פרשה זו, הוגש בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בדצמבר 01, כתב אישום נגד 50 נאשמים - עובדי הציבור, חוקרים פרטיים והאחרים. על השתלשלות הפרשה והשלכותיה על תיק זה, ראה העובדות המפורטות בהחלטה שניתנה בתיק זה לביטול כתב האישום מטעמים שבצדק והערעור שהוגש עליה והתקבל - ע.פ 70286/05 בימ"ש מחוזי ת-א. כמו כן ראה מסמך שהוכן ע"י ההגנה המפרט את ההשתלשלות הדיונית לגבי כתב האישום המקורי, שסופה פיצולו לגבי 19 מן הנאשמים, שאחדים מהם וביניהם הנאשם, הועמדו לדין בבימ"ש השלום בת-א.
התביעה מדגישה את החומרה שבמעשי הנאשם ובפרט בהחזקת מאגרי המידע שלא ע"פ חוק, מהם ניתן לקבל נתונים העשויים לפגוע בפרטיותם של רבים. המידע כולל שמות פרטיים ושמות משפחה, מספרי ת.ז, טלפונים ושמות הורים. אין חולק כי ניתן לעשות שימוש רב במידע מסוג זה ולמעוניין בו הוא יקר ערך. הנאשם מכר את התוכנה של המאגר לאחרים, שודאי עשו בו שימוש לצרכיהם, תוך הפרת פרטיותם של הכלולים בו.
בנוסף לפגיעה בפרטיות, קיימת, לשיטת התביעה, פגיעה פוטנציאלית ברשויות המדינה, בכך שהציבור יחשוש, בעקבות גילוי מעשים שכאלה, למסור נתונים העלולים להתגלגל לגורמים בלתי מוסמכים.
התביעה ערה לכך שעברו מספר שנים מאז ביצוע העבירות ועד היום וכי השיהוי בהעמדת הנאשם לדין בת-א לא נגרם ולא הושפע על ידו, אך סבורה כי למרות זאת, ראוי להשית עליו מאסר בפועל לתקופה המשמעותית, בין היתר, תוך מתן משקל לחומרה, להרשעה קודמת מאותו סוג שיש לנאשם.
התביעה מפנה לפסקי דין שניתנו נגד נאשמים אחרים בפרשה שנדונו בבימ"ש שלום בי-ם, לערעור בעניינם - ע.פ 9129/05 מחוזי י-ם וכן לפס"ד של בימ"ש שלום ת-א בעניינם של 3 נאשמים מהפרשה - ת.פ 2029/04. מרבית הנאשמים בתיקים אלו נדונו למאסר ולא בדרך של עבודת שירות.
בטרם אפנה לטעוני ההגנה, אזכיר את עדות האופי מטעם הנאשם ואת האמור בתסקיר שהתקבל אודותיו.
מר גוטשל עופר סיפר כי הכיר את הנאשם בסוף שנות ה- 80, עת הגיע לעבוד במחיצתו בחברה להגנת הטבע. הנאשם עזר לו להיקלט בעבודה, אך העיקר, בעת שהעד עלה על מוקש במהלך אחד הסיורים ונפצע, הנאשם נחלץ לעזרתו, סייע בהוצאתו משדה המוקשים והושיט לו עזרה ראשונה.
התסקיר:
בשנת 94 נקלע הנאשם למשבר אישי ומקצועי ובאותה שנה הסתבך בעבירה הקודמת לפי חוק הגנת הפרטיות והעבירות הנלוות לה. כמו כן הועמד לדין בבי"ד צבאי - הרשעות אחת ושלוש בגיליון ההרשעות.
לאחר המקרה הנוכחי, החליט לפרוש מתחום העיסוק בחקירות בו עבד שנים רבות ובשנת 2000 סגר את המשרד שלו. כיום מתגורר עם משפחתו בקיבוץ ועובד בתפקיד מינהלי במשרדה של אשתו שהינה עו"ד. כמו כן עוסק בספורט ברמה מקצועית. לדבריו, תורם לעשייה קהילתית בקיבוץ שקלט אותו.
להערכת שירות מבחן, הנאשם הינו אדם בעל ערכים נורמטיביים המנהל אורח חיים שונה מבעבר. ועוד נאמר, כי הטלת מאסר בפועל, עלולה להיות קשה והרסנית לגביו ולגבי בני משפחתו- הוא נשוי בשנית ואב ל- 3 ילדים. באשר להטלת מאסר בעבודת שירות, לדברי התסקיר, עלול להביא לסילוק הנאשם ומשפחתו מהקיבוץ, שחבריו אינם יודעים כלל על הסתבכותו. המשפחה נמצאת במעמד של תושבי חוץ ומועמדת לקבלת חברות מן המניין.
ההמלצה היא להימנע מהטלת מאסר ולהסתפק בעונש של של"צ בהיקף נרחב.
טיעוני ההגנה: