שלום נ' ופיתוח ח.פ

רקע כללי

1. תביעה זו הוגשה בתחילה כנגד עשרה נתבעים לפיצוי בסך 700,000 ₪, כאשר התובע לא היה מיוצג. כתב התביעה היה ערוך באופן מסורבל וקשה להבנה, וכך גם הבקשות שהוגשו בשלבים מקדמיים. בשלב מסוים נטל התובע ייצוג משפטי, ולאחר שני קדמי משפט, מתוך עשרה הנתבעים, נותרו ארבעה נתבעים בלבד, וכתב התביעה צומצם כמעט במחצית מדרישה לפיצוי של 700,000 ₪ לדרישה לפיצוי בסך 400,000 ₪ בלבד.

2. כתב התביעה הנוכחי, מתייחס להסכם מכר שבין התובע ואשתו לנתבעת 1, שהיא חברת בניה ממנה רכש התובע דירה (להלן: "החברה"). פרט לחברה עצמה, נותרו בכתב התביעה רק מנהל החברה הנתבע 2 (להלן: "סנה"), מתכנן השלד ואחראי הפיקוח הנתבע 5, יוסי כהן, ומהנדס האינסטלציה הנתבע 6, המהנדס אדי מימון.

3. בקליפת אגוז ניתן לציין, כי מדובר בהסכם מכר בין התובע ואשתו לחברה, שנחתם ביום 2.11.12 (להלן: "הסכם המכר"), למכירת דירה ברח' xx בנתיבות (להלן: "הדירה"). בעקבות טענות שונות של התובע לגבי ליקויי בניה בדירה שנמכרה לו, ולאחר כישלון הליך של בוררות בין הצדדים, הוגשה תובענה 44220-12-15 במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה לביטול ההסכם ולהשבת התמורה.

4. ביטול הסכם המכר ביום 8.5.16 נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק ה"פ 44220-12-15 תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה הסכם המכר יבוטל, התמורה תושב לתובע ולאשתו בצירוף הפרשי הצמדה מיום התשלום בפועל, כאשר הסכום בכל מקרה לא יפחת מהסכום ששילמו.

5. במסגרת התיק הנוכחי, העלה התובע שוב, את מלוא הטענות שעלו במסגרת התיק הקודם, בנוגע להפרת החוזה על ידי החברה. אין צורך לשוב ולדון בטענות אלה לעומק. החוזה כבר בוטל. עצם הסכמת הנתבעת לביטול, מלמדת כי היתה עילה לביטול. כפי שנראה בהמשך, חוות דעת המומחה מטעם התובע מלמדת על ליקויים בדירה, המצדיקים ביטול ההסכם. די בכך כדי לקבוע כי ההסכם בוטל כדין. במסגרת התיק הנוכחי, נותר אך ורק לדון, בהמשך להסכמת הצדדים לבטל את ההסכם, בסוגיה אם יש מקום לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע עקב ביטול עסקת מכר הדירה, כפי שהסכימו הצדדים במסגרת פסק הדין אשר אישר את ביטול ההסכם.

    

6. הסעדים הנתבעים כעולה מכתב התביעה המתוקן, עותר התובע לפצותו כדלקמן: 215,558 ₪ בגין ההפרש בין מחיר הדירה בעת שנרכשה למחיר דירה דומה בעת הביטול ; 180,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות ; 19,585 ₪ בגין עלות פרעון מוקדם של המשכנתא ; 7,164 ₪ בגין תשלומים למומחה ולמעבדות ; 5,000 ₪ בגין הובלת רהיטים ; 1,000 ₪ בגין הוצאות לחברת החשמל ולוועד הבית ; 32,455 ₪, בגין ריהוט לדירה שנרכש ולא סופק ; 240,000 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון, לרבות בגין הוצאת לשון הרע. יצויין כי צירוף מלוא הסכומים הנתבעים מגיע לכדי 701,063 ₪. עם זאת, התובע צמצם את תביעתו לסך של 400,000 ₪ בלבד, ולא הגדיר על איזה רכיבים הוא מוותר ומה תביעתו הקונקרטית בכל ראש נזק.

7. אכן, בעניין מיפרומאל (רע"א 7602/11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מיפרומאל תעשיות ירושלים בע"מ (12.7.2012)), נקבע כי אין בסכום האגרה ששילם התובע בעת הגשת התביעה, כדי להגבילו מלהוכיח בפני בית המשפט את מלוא היקף נזקיו – אפילו חורגים נזקים אלה מסכום התביעה עצמה – ובלבד שלא יגבה יותר מן הסכום שנדרש מלכתחילה, אולם בית המשפט העליון הדגיש באותו עניין, כי הצורך בהרתעה מפני ניצול לרעה של הליכי משפט ע"י תובעים, ע"י הגשת תביעות "מנופחות", יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות, ובכללן ההוצאות הנפסקות בסיום המשפט.

    

   טענת השתק ומניעות בעקבות פסק הדין בדבר הביטול