שכר טרחתו של נאמן הקדש – הסמכות והשיקולים לקביעתו

הערעור, הרקע ופסיקת בית דין קמא

המערער עו"ד [פלוני] באמצעות באי כוחו עו"ד יוסף שחור ועו"ד נפתלי פרידמן (להלן: "המערער") מערער על החלטת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו בהרכב בראשות הראב"ד הגר"נ בן שמעון בתיק מס' 359230/1 שבמסגרתה הועמד שכרו על סך בשיעור 10% מתמורת מכירת הקרקע בעבור הקדש [ע'] (להלן: ההקדש") (בעבור טרחתו במכירתה).

ההקדשות הנהנים מההקדש הנ"ל (להלן: "המשיבים"), באמצעות באי כוחם עו"ד מנחם כהן, בא כוח הקדש [ח'] ועו"ד יוסף תוסיה כהן, בא כוח הקדש [ע'] – חלק הקדש [מ'] והקדש [ז'], הגישו תשובה לערעור ואף ערעור שכנגד.

להלן השתלשלות הענינים בקיצור נמרץ:

המערער [פלוני] מונה על ידי בית הדין האזורי בירושלים בהרכב בראשות הגר"א שינפלד לנאמן ההקדש בתאריך י' באייר תשס"ג.

לאחר זמן הגיש צד ג' [אלמוני] תביעה לבית הדין בתל אביב נגד ההקדש, בית הדין האזורי בירושלים אישר לתובע לפתוח תיק בבית הדין בתל אביב בעניין זה בתאריך כ"ג באייר תשס"ח.

לאחר השלמת ההליכים כנגד אותו גורם שלישי, הוגשה לבית הדין בתל אביב בקשה להחזרת הטיפול בתיק לבית הדין בירושלים, בית הדין דחה את הבקשה בהחלטה מתאריך כ"ז בשבט תשע"ג, בלא לנמק את סיבת הדחייה.

כפי הנראה המשיך הנאמן את הליך הטיפול בתיק בפני בית הדין בתל אביב, ולקראת סיום הטיפול במכירת נכס ההקדש הגיש לבית הדין הנ"ל בקשה לקביעת שכרו על סך 25% מתמורת המכר. באי כוח הנהנים מההקדש הביעו התנגדות חריפה לבקשת הנאמן.

בהחלטה מיום כ"ז בסיוון תשע"ב דחה בית הדין את בקשת הנאמן וקצב לו שכר בסך 10% מתמורת המכר.

המערער טוען שיש לדחות את החלטת בית הדין על יסוד שלושה־עשר נימוקים. המשיבים בתשובה לערעור דחו את טענותיו אחת לאחת, וכאמור הגישו גם ערעור שכנגד שבו הם מבקשים להפחית מהשכר שנקבע בהחלטת בית הדין.

אתייחס לעיקרי טענות המערער, ואגיב לטענות אלו במהלך הדברים.

המערער מבסס את ערעורו על שלושה נימוקים עקרוניים:

א. הבטחת בית הדין בראשות הגר"א שינפלד, שמינהו לנאמן ההקדש, לשכר בסך שביקש.

ב. הטיפול הממושך והמסובך בתיק, לטענתו, שנמשך כמעט עשר שנים ושבכללו, לטענתו, הושקעו בתיק זה מעל שבע מאות שעות עבודה ונדרשות עוד עשרות שעות להשלמת הטיפול בתיק, והסיכון הנכלל בתיק זה – סיכון שכל עמלו יהא לריק עקב העדר נכסים ברורים להקדש בשעת המינוי, מביאים לדעתו למסקנה שקביעת בית הדין קמא – ששכר של 25% הוא מוגזם מאוד – אינה מוצדקת.

ג. כפי שמוזכר גם בהבהרה שנתן הגר"א שינפלד, השכר בתיק זה הובטח למערער בתמורה לעבודה כפולה: בתור נאמן ובתור עורך דין. ואומנם לאחר זמן שכר המערער את שירותיו של עו"ד שחור כדי שיבצע את חלקו כעורך דין בטיפול בתיק, אולם לטענתו אין בכך שום פגם, מאחר שכעת הוא מבקש שכר עבור שתי העבודות העבודות הנ"ל כפי שנקבע לו, ומתוך שכר זה ייתן הוא לעו"ד שחור את חלקו.

דיון