שכטר

פסק דין

תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין.

הנתבעת שכרה את שירותיו של התובע, עורך דין וטוען רבני, על מנת לייצגה בהליך הגירושים מול בעלה.

בתאריך 17.6.13 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה, במסגרתו הוסכם כי שכר טרחתו של התובע בגין טיפול בעניין "גירושין מזונות ורכוש" הועמד על 20,000 ₪ בצירוף מע"מ.

עוד הוסכם בהסכם שכר הטרחה, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 10% מגובה הכתובה שתגבה.

עם חתימת ההסכם שילמה הנתבעת סך של 1,000 ₪.

בתאריך 7.10.13 קיבל התובע מכתב מבאת כוחה החדשה של הנתבעת, ובו היא מודיעה לו על כך שהנתבעת העבירה את הטיפול בתיק אליה, ומבקשת ממנו למסור לידי הנתבעת את מסמכי התיק המתנהל בבית הדין הרבני.

פרט לתשלום בסך 1,000 ₪ לא שילמה הנתבעת לתובע כל שכר.

התובע מפרט בכתב התביעה את כל כתבי הטענות שהוגשו על ידיו במסגרת הטיפול המשפטי שניתן לנתבעת.

בתאריך 20.6.13 הגיש כתב הגנה לתביעת הגירושין וכתב תביעה למזונות אישה ילדים. כן הגיש בקשה למזונות זמניים, כתב תביעה לכתובה, בקשה לגילוי מסמכים ובקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ.

לטענת התובע, בעקבות הבקשה שהגיש לפסיקת מזונות זמניים ניתנו החלטות בית הדין לפיהן חויב הבעל במזונות הנתבעת בסך 1,000 ₪ (החלטה מיום 9.7.13)ובמזונות הקטינות בסך 2,200 ₪ (החלטה מיום 14.7.13).

בנוסף, חויב הבעל בכל הוצאות

לטענת התובע, לאחר החלפת הייצוג התקיימה רק ישיבה אחת בלבד, בתאריך 18.11.13, בה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, ולפיכך ברי כי הסכמתו של הבעל הינה כתוצאה מפועלתו המוצלחת, גילוי מסמכי הבנקים והחלטות בית הדין שניתנו. משכך, לטענתו, על הנתבעת לשלם לו את מלוא שכר טרחתו בסך 19,000 ₪ וכן זכאי הוא לשכר טרחה בשיעור 5% מסכום הכתובה, מאחר שלא סיים את הטיפול בתביעת הכתובה. יחד עם זאת, על מנת שיוכל להגיש את תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות, העמיד התובע את תביעתו, ביחס לשכר הטרחה בגין תביעת הכתובה על 14,200 ₪. לטענתו, ככל שבית המשפט ימצא כי יש מקום להפחית משכר הטרחה בגין התביעה, הרי באופן מתאים יש להגדיל את סכום תביעת השכר בגין הכתובה, עד לסך של 33,200 ₪.

כתב ההגנה של הנתבעת אינו מגלה כל טענת הגנה.

בהחלטתי מיום 29.12.13 יידעתי את הנתבעת בזכותה להיות מיוצגת על ידי עורך דין בדיון, לאור העובדה שהתובע הינו עורך דין. שבתי וחזרתי על החלטתי זו באוזניה של הנתבעת במועד הדיון, וזו השיבה כי עורכת הדין שלה לא יכלה להגיע לדיון, וכי היא מבקשת לקיימו ללא ייצוג משפטי. יצוין כי לא הוגשה כל בקשת דחייה מטעם הנתבעת.

גם במועד הדיון לא העלתה הנתבעת כל טענת הגנה כנגד התביעה.

דיון:

בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114, נדונה שאלת חיובו של לקוח בשכר טרחת עורך דין מקום בו הפוסק הייצוג המשפטי טרם סיומו, וכך נקבע שם:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן...אשר-על-כן אין לקבל את טענת המערערת 1, כמובא לעיל, וצדק בית המשפט בדרגה הראשונה בקובעו, כי בנסיבות המקרה לא זכאית המערערת 1אלא לשכר הראוי בגין טרחתה, ואין לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים בשיעור השכר המוסכם.

בענייננו, לכאורה, ניתן היה לטעון כי נקבע אחרת בין הצדדים, כך עולה לכאורה מסעיפים 7 ו- 10 להסכם. יחד עם זאת, איני סבורה כי ניתן לחייב את הנתבעת במלוא שכר טרחתו של התובע, בהתאם להסכם. אנמק.