פסק דין
בפני תביעה כספית על סך של 200,000 ₪ (לצרכי אגרה) אשר עניינה טענות למעשי מרמה אשר, לטענת התובעים, ביצעו כלפיהם הנתבעים במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם לרכישת שירותי תיירות וכן במהלך ביצוע ההסכם, אשר הופר. כל זאת במסגרת עסק לממכר ו/או תיווך ו/או סחר ביחידות נופש ו/או שירותי תיירות, אותו ניהלו הנתבעים בזמנים הרלוונטיים לתביעה.
התובעים, בני הזוג טטיאנה ומיכאל שכטמן, הם זוג נשוי בגיל העמידה. ביום 11.8.2006 נחתם הסכם בין התובעים לבין נתבעת 3, חב' Visina Holding limited (להלן – ויזינה), באמצעות נתבעת 2, אשר כותרתו "הסכם זכות חברות" (להלן – ההסכם).
הנתבע 1 היה, במועד בו התקשרו התובעים בהסכם, בעל מניות ומנהל בנתבעת 2.
נתבעת 2, חברה בע"מ, מורשית מטעם ויזינה לאתר חברים פוטנציאלים כדי לצרפם למועדון נופש. כנגד נתבעת 2 ניתן צו פירוק קבוע ביום 17.12.2007. מכוח צו הפירוק עוכבו ההליכים כנגדה.
על פי כתב התביעה, נתבע 4 הוא מבעלי ויזינה. יצויין, כי נתבע 4 מכחיש טענה זו.
נתבע 5, מר שלמה כהן, היה במועדים הרלוונטים לתביעה "מנהל הסכמים" בנתבעת 2.
נתבע 6, מר שלמה ברוש היה, מועדים הרלוונטים לתביעה, מנהל מחלקת שירות לקוחות של נתבעת 2.
מי שהיה נתבע 7, מר זאב ליפקינד, היה, במועדים הרלוונטים לתביעה, סוכן נסיעות במחלקת שירות לקוחות שהופעלה על ידי נתבעת 2 לצורך אספקת שירותי המועדון לחברי המועדון. לאחר הגשת התביעה, נחתם בין נתבע 7 לתובעים הסכם פשרה, על-פיו, נתן נתבע 7 תצהיר וכנגד עדותו בבית המשפט תידחה התביעה נגדו ואכן, לאחר עדותו, נדחתה התביעה כנגדו.
גרסת התובעים
במהלך חודש אוגוסט 2006, פנו הנתבעים ונציגיהם אל התובעים, באמצעות שיחות טלפון רבות לביתם במסגרתן הודיעו לתובעים, כי זכו בפרס יקר ערך בדמות נופש חינם באילת. כמו כן הוסבר להם, כי על מנת לקבל את הפרס על התובעים להגיע למשרדי נתבעת 2 ולהקשיב להסבר ולמידע בתחום הנופש והתיירות. כמו כן טוענים התובעים, כי לשאלתם הובהר להם, שאין לעניין כל קשר ליחידות נופש.
ביום 11.8.2006 הגיעו התובעים לפגישה אשר נמשכה שלוש שעות ברציפות. לטענת התובעים, האווירה בפגישה הייתה מלחיצה ומתישה תוך שנציגי הנתבעים מתחלפים ביניהם ומפעילים עליהם לחץ בלתי פוסק על מנת לשכנעם להצטרף למועדון נופש אקסקלוסיבי, אשר יעניק להם הטבות רבות. לטענת התובעים, הובטח להם שבמסגרת החברות במועדון יקבלו אפשרות ייחודית לצאת לנופש ולהזמין טיסות, מלונות, נופשים, טיולים מאורגנים, השכרת רכב ועוד, הכל בהנחות של 50% לפחות ממחירי השוק. בנוסף הוסבר להם, כי חברי המועדון זכאים לקבל שהות במלון יוקרתי ומפואר בכל רחבי העולם, ללא תלות בעונה, בעלות של 300$ לשבוע לזוג. כמו כן הובטח לתובעים, כי יסווגו כלקוחות VIP ומכאן, שנציג אישי מטעם הנתבעים יגיע לביתם של התובעים לתכנן ולתאם את הנופשים עמם כך שלא ידרשו להטריח עצמם בתכנון החופשה.
כמו כן, הציגו הנתבעים בפני התובעים תמונות של מלונות בהם ניתן לקבל את ההנחה.
התובעים תכננו באותה עת טיול גדול לארצות הברית ולאחר שבחנו את המחירים וההנחות, התרשמו עמוקות מהשירות אליו התחייבו הנתבעים ונציגיהם. כמו כן ערכו התובעים תחשיב בעזרת הנציגים, על פיו דמי ההצטרפות בסך של 45,000 ₪ יוחזרו להם בהטבות ובהנחות נופש, בתוך זמן קצר ביותר וכבר בנסיעתם הקרובה המתוכננת של התובעים לארה"ב יחסכו התובעים 20,000 ₪.
כמו כן טוענים התובעים, כי הנתבעים הבטיחו שיוכלו לעזוב את המועדון ולקבל חזרה את מלוא כספם פחות קנס של 800 ₪.
התובעים מציינים, כי במהלך כל הפגישה לא נאמר להם דבר וחצי דבר אודות רכישת יחידת נופש. הנתבעים ונציגיהם הציגו בפני התובעים הצעה להצטרף ל"מועדון נופש אקסקלוסיבי", בתנאים המפורטים לעיל ובתנאי VIP.
לאחר שעות של שידולים ולחצים רציפים ובלתי פוסקים הגיעו התובעים למצב של תשישות פיזית ונפשית. או אז, החליט נתבע 5, שלמה כהן, אשר שימש כ"מנהל הסכמים", להקריא להם את תוכן ההסכם. אותה קריאה נעשתה בדפדוף מזורז בין עמודי ההסכם, תוך התאמת פרשנות להסכם והבטחה, כי תוכן ההסכם תואם בדיוק את המצגים אשר הוצגו לתובעים.
התובעים חתמו על ההסכם כתוצאה ממצגי המרמה של הנתבעים והתחייבו לשלם סך של 45,635 ₪. התובעים שילמו לנתבעים סכום ראשוני של 5,000 ₪. לאחר שחתמו של ההסכם ומסרו אמצעי תשלום לפרעון מלוא התמורה, עזבו התובעים את משרדי נתבעת 2.
בהמשך "שוכנעו" על ידי הנתבעים לשלם את יתרת הסכום במזומן במקום בכרטיס אשראי ולקבל הנחת מזומן באופן שסך כל התמורה תעמוד על 44,260 ₪.
התובעים סברו, כי הצטרפו למועדון חברים אקסקלוסיבי אשר יעניק להם ולבני משפחתם הנחות מפליגות בשרותי תיירות לתקופה של 30 שנה.