השופטת ב' טאובר:
הערעור בתמצית
1.בפנינו ערעור המדינה (להלן: "המערערת"), על גזר דינו של בית המשפט השלום בחיפה שניתן ביום 27/10/14 על ידי כבוד סגנית הנשיא השופטת אורית קנטור ב-ת"פ 38671-01-14, במסגרתו הורשעה הנאשמת (להלן: "המשיבה"), ב-9 עבירות של אי הגשת דו"ח תקופתי במועד, עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, (להלן: "חוק מע"מ"), ונגזרו עליה העונשים הבאים: צו של"צ בהיקף של 250 שעות אותן תבצע המשיבה בהנחיית שירות המבחן ובפיקוחו; וקנס כספי בסך של 20,000 ₪ אשר ישולם ב-40 תשלומים רצופים ושווים החל מיום 27/11/14 או 4 חודשי מאסר תמורתו. הערעור מופנה כנגד קולת העונש.
2.בד בבד עם הגשת הודעת הערעור הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע עונש השל"צ בן 250 שעות שנגזר על המשיבה עד להכרעה בערעור. בקשת המערערת לעיכוב ביצוע כאמור הועברה בהחלטה מיום 11/12/14 לתגובת ב"כ המשיבה, אשר נדרש גם להודיע האם הסנגוריה הציבורית בין אם באמצעותו ובין אם באמצעות אחר, תמשיך לייצג את המשיבה בהליך הערעור. לצד זאת, הורה בית המשפט במסגרת אותה החלטה על עיכוב ביצוע רכיב השל"צ שנגזר על המשיבה עד למתן החלטה אחרת שתינתן לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבה.
ביום 15/12/14 הגיש ב"כ המשיבה תגובתו לבקשת המערערת לעיכוב ביצוע רכיב השל"צ. במסגרת תגובתו הודיע ב"כ המשיבה, כי הוא ימשיך לייצג את המשיבה מטעם הסנגוריה הציבורית גם במסגרת הליך הערעור. לצד זאת, ומבלי להתייחס לנימוקי הערעור לגופם ולסיכויי ונימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע עונש השל"צ שנגזר על המשיבה, ציין ב"כ המשיבה, כי המשיבה אינה מתנגדת לעיכוב ביצוע רכיב השל"צ וזאת מאחר שממילא טרם החלה בביצועו. על רקע הודעת ב"כ המשיבה, הורה כב' סגן הנשיא השופט ר' שפירא בהחלטתו מיום 16/12/14 על עיכוב ביצוע השל"צ עד למתן פסק דין בערעור.
כתב האישום המתוקן וההליך בבית משפט קמא
3.ביום 20/01/14 הוגש כנגד המשיבה וחברת חוסן לאומי בע"מ, ע.מ. 514851930 (להלן: "החברה"), כתב אישום, במסגרתו יוחסו להן 8 עבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ.
4.ביום 05/06/14 הוגש כנגד המשיבה והחברה, כתב אישום מתוקן, במסגרתו נוספה עבירה נוספת שעניינה אי הגשת דו"ח תקופתי של חודש דצמבר 2013 במועד (להלן: כתב האישום המתוקן"). סך הכל יוחסו למשיבה ולחברה 9 עבירות לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ.
מעבודות כתב האישום המתוקן עולה, כי המשיבה הייתה מנהלת פעילה של החברה הרשומה בענף שירותי שמירה ואבטחה ובתור שכזו הינה "עוסק מורשה" כמשמעותו של מונח זה בסעיף 1 לחוק מע"מ החל מחודש ינואר 2013.
עוד עולה מעובדות כתב האישום המתוקן, כי המשיבה והחברה לא הגישו את הדוחות התקופתיים עבור החודשים 01/13, 02/13, 04/13, 05/13, 07/13, 08/13, 11/13, ו-12/13 במועדים הקבועים בחוק מע"מ אף שהיו חייבות להגישם. בנוסף נטען, כי ביום 06/11/13 הגישו המשיבה והחברה את הדו"ח עבור חודש 06/13 על סך של 47,213 מבלי לצרף את מלוא התשלום הנובע ממנו, כאשר ביום 13/11/13 שולם על חשבון הדו"ח הנ"ל סך של 18,611 ₪ וביום 06/12/13 שולם סך של 18,611, ואילו יתרת החוב הנובע מהדו"ח האמור בסך של 9,991 טרם שולמה.
5.משהגישה המערערת את כתב האישום המתוקן ביום 05/06/14, הודו המשיבה והחברה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בעבירות שיוחסו להן. בהמשך לאמור ולבקשת ב"כ המשיבה, דחה בית משפט קמא את ישיבת הטיעונים לעונש עד לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה של המשיבה.
6.ביום 20/10/14 התקבל לתיק בית משפט קמא תסקיר שירות המבחן בעניינה של המשיבה. מהתסקיר עולה, כי המשיבה, בת 39, גרושה ואם ל-3 ילדים בין הגילאים 5-12, ומתגוררת עם ילדיה וגרושה, עמו חזרה לנהל קשר זוגי. עוד עולה מהתסקיר, כי בחודש נובמבר 2010 ועקב פיטוריה, פתחה המשיבה עסק מורשה לשירותי כוח אדם במסגרתו העסיקה 70 עובדים, וכי בשנת 2013 נקלעה המשיבה לקשיים כלכליים שהובילו למצוקה ולמחסור אפילו במוצרי מזון בסיסיים.
שירות המבחן התרשם, כי המדובר באישה עם כוחות משמעותיים, אשר מאפשרים לה להמשיך ולנסות להילחם, על אף המצב הקשה בו הינה נתונה. כן ציין שירות המבחן, כי ההבנה של המשיבה ביחס לחריגתה מגבולות החוק, וניהול ההליך המשפטי בעניינה שמהווה עבורה גורם הרתעתי משמעותי, מסייעים בהפחתת הסיכון להישנות עבירות דומות. בנוסף התרשם שירות המבחן, כי המדובר באישה בעלת ערכים נורמטיביים שהתנהלותה בעבירה משקפת קושי להתמודד עם המצוקה הכלכלית ועם העומסים שהתלוו לתקופת המשבר וקריסת העסק שהיה בבעלותה.
בהינתן כל האמור, ועל רקע העובדה, כי המשיבה הינה נעדרת כל עבר פלילי, מודעת לחומרת העבירות והביעה חרטה על מעשיה, המליץ שירות המבחן להטיל על המשיבה ענישה הכוללת היבטים של עשייה והרתעה. משכך המליץ שירות המבחן על הטלת צו של"צ בהיקף נרחב של 250 שעות אשר יאפשר למשיבה מחד להחזיר את חובה לחברה ומאידך להמשיך להתפרנס ולהתמודד עם הקשיים הכלכליים, שמלכתחילה הביאו למעורבותה בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן.
7.לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינה של המשיבה, ביום 27/10/14 נשמעו בפני בית משפט קמא טיעוני הצדדים לעונש ובית משפט קמא גזר את דינן של המשיבה והחברה בהתאם להנחיותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין").
בית משפט קמא עמד בגזר דינו על הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיהן של המשיבה והחברה בציינו כי המעשים המתוארים פגעו בערך החובה לדווח דיווחי אמת וכן בקופת אוצר המדינה. אשר למידת הפגיעה בערכים הנ"ל ציין בית משפט קמא, כי הדברים נמדדים בין היתר הן בגובה הסכום הנקוב בכתב האישום המתוקן כסכום אשר לא שולם למדינה, הן בתדירות העבירות, הן בעובדה כי חלק מהדוחות אכן הוגשו גם אם באיחור והן בסכומים אשר שולמו.
בנוגע לנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיבה ולחברה, קבע בית משפט קמא כי אלה מפורטות בכתב האישום המתוקן. לצד זאת, ציין בית משפט קמא, כי העבירות בוצעו בתקופה קצרה יחסית מה שמאשש לעמדתו את טענת ההגנה כי הדברים נעשו בעקבות קריסה מהירה של עסקי המשיבה.
לנוכח האמור, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית משפט קמא, כי מתחם העונש ההולם בנסיבות המתוארות, ביחס למשיבה נע בין מאסר מותנה לבין מאסר של 6 חודשים שניתן לרצותו בעבודות שירות.