שיעור הריבית שיש לפסוק על חוב של חברת ביטוח הנקוב במטבע חוץ

1.      בהמשך להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים ביום 2.3.2006 ובהמשך להחלטתי מיום 4.6.2006, הגישו הצדדים טיעונים בכתב וטיעוני תשובה לגבי שיעור הריבית שתיווסף לפיצוי בגין אבדן גוף המטוס, ובנושא ההוצאות ושכר הטרחה.

הריבית

2.      סקאי-קלאב הרחיבה בסיכומיה על כך שהיה על המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח מייד עובר לאחר התאונה, כפי שהומלץ על ידי השמאים שהתמנו מטעמה, וכפי שעולה לטענתה מעדותו של החתם. לאור זאת, תבעה סקאי קלאב, כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק חוזה ביטוח") ולמצער, על פי ריבית בשיעור של 11% לשנה או על פי עלות המימון הבנקאי בו נשאה לכל אורך התקופה. מנגד, העלו המבטחים הטענה כי לאור דו"ח ועדת החקירה, לא היה עליהם להעביר את תגמולי הביטוח.

אקדים ואבהיר כי בשלב זה, אין בדעתי להידרש לשאלה אם המבטחת הפרה את חוזה הביטוח או נהגה בחוסר תום לב, משלא שילמה את תגמולי הביטוח בסמוך לאחר התאונה. נושא זה נותר לדיון בשלב הבא, ואינו מעניינם של הנתבעים הנוספים המשתתפים בפשרה לגבי גוף המטוס (סעיף 7 להסכם הפשרה מיום 2.3.2006 בעמ' 6 לפרוטוקול). היה ותתקבל טענת סקאי קלאב להפרת ההסכם ולחוסר תום לב מצד המבטחת, ואם יתברר כי עקב כך נגרמו לה נזקים כלכליים-תוצאתיים וכי היא זכאית לפיצוי בגין נזקים אלה, הרי שגם עלויות המימון הבנקאי מהוות חלק מהנזקים. הדיון בנושאים אלה היה מיותר בשלב זה, ולטעמי, חרג ממסגרת הסכם הפשרה ומההסכמה אליה הגיעו הצדדים (במאמר מוסגר אציין כי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח חל אך על ביטוח אישי כהגדרתו באותו סעיף ואינו חל בענייננו) 

אדון אפוא בשאלת הריבית בטהרתה: מה הריבית שיש להוסיף לסכום הנקוב בפוליסה בדולרים? 

3.      סעיף 28(ד) לחוק חוזה הביטוח קובע כלהלן:

"(ד)  הוראת  סעיף  קטן(א) לא תחול על תגמולי ביטוח המשולמים  במטבע  חוץ  או במטבע ישראלי המחושב לפי  ערכו  של  מטבע  חוץ;  על תגמולי ביטוח כאמור תתווסף, מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה, ריבית   בשיעור   שמשלם   בנק  ישראל  לתאגידים

בנקאיים  על  כספי  פקדונות,  באותו מטבע, שהם  מפקידים  אצלו  לתקופה  של  שלושה חדשים מכספי  פקדונות  תושב  כמשמעותם  בהיתר הפיקוח על המטבע, תשל"ח-1978; שילם בנק ישראל בתקופה שמתום   30  הימים  האמורים  עד  ליום התשלום בפועל  שיעורים שונים של ריבית כאמור, תחושב הריבית  המשולמת  כך שלגבי כל תקופה של שלושה חדשים  יחול  שיעור  הריבית  ששילם בנק ישראל כאמור ביום הראשון של אותה תקופה."

ליישום סעיף 28(ד) בפסיקה, ראה ע"א 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. סדובניק, פ"ד מו(3) 158, 166-167 (1992).

הוראת סעיף 28(ד) לחוק חוזה הביטוח, נוספה בשנת תשמ"ד, במקביל להוראת סעיף 4(ג) לחוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 4) מאותה שנה, במטרה להמריץ את חברות הביטוח שלא להשהות תשלומים שהן חבות במט"ח. אך משחדל בנק ישראל מלשלם לתאגידים בנקאיים ריבית מהסוג האמור לעיל,  הפכה הוראה  זו לאות מתה  - ד. קציר " פסיקת ריבית, הצמדה ושיערוך" (חיפה 1996) 218-220; ע"א 6388/98 ENIZTAS NAKLIYAT VE TICARET A.S נ' CREDIT LYONNAIS S.A, פ"ד נז(5) 647, 656-657          (2003); ע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ. בנק נסיונל דה פריס-ניו-יורק, פ"ד נז(5) 193, 235 (2003). סעיף 4(ג) הנ"ל בוטל לבסוף בחוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 8), התשס"א-2001.

מכאן השאלה המונחת לפתחנו והיא, מה שיעור הריבית שיש לפסוק על חוב הנקוב במטבע חוץ, ובמקרה שלפנינו, בדולרים.

4.       פסיקת ריבית על חוב, נועדה למנוע התעשרות שלא כדין של החייב או של מי שמחזיק בכסף, באשר הריבית הריאלית משקפת את דמי השימוש בכסף, את "המחיר" של הכסף - ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק, פ"ד מ(3) 169, 214 (1986); ע"א 6783/98 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' תוריא, פ"ד נו(4) 161, 175 (2002). בפסיקה, אנו מוצאים התבטאויות כי בנוסף לדמי השימוש בכסף, הריבית נועדה גם לפצות על ירידת ערכו של הכסף.

דומני כי יש להבחין בין  מצב בו החוב אמור להשתלם במטבע חוץ, למצב בו מטבע החוץ משמש כצורה של הצמדת השקל לצורך שמירה על ערכו, שאז, עצם ההצמדה לדולר מהווה מנגנון פיצוי על ירידת ערכו של הכסף. ראה, לדוגמה, ע"א 2778/00 איתן חברה לביטוח בע"מ נ' ונטורה, פ"ד מה(4) 855, 865 (1991) ביחס לסעיף 28(ד) לחוק חוזה ביטוח: "התיקון הוצדק בנימוק שתגמולי הביטוח המשולמים או מחושבים במטבע זר שומרים על ערכם הריאלי ואין צורך בתוספת הצמדה לגביהם..."

5.       משך שנים רבות, נהגו בתי המשפט לחייב בריבית דולרית בשיעור של 11% - ראה, לדוגמה, ע"א 411/76 רשות הנמלים נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 102 (1978); ע"א 126/80  Guardian Eastern נ' נ. א. רוסמן ושות', פ"ד לו(3) 295, 302 (1982); ע"א 151/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מ.ג. ברין ובניו בע"מ, פ"ד מו(4) 101, 128 (1992), ע"א 282/89 רוטנברג נ. כלל, פ"ד מו(2) 339, 364 (1992).

דומני כי ע"א 8144/00 עלריג נכסים (1987) בע"מ נ. ברנדר, פ"ד נז(1) 158 (2002) היה פסק הדין האחרון בו פסק בית המשפט העליון ריבית של 11% על חוב במטבע חוץ. בפסק דין זה,  התבטא בית המשפט כי יש להניח שריבית בשיעור של 11% " שוב אינה משקפת את הריבית בת-זמננו" (שם, בעמ' 174).

ואכן, בשנים האחרונות, החלו להישמע "הרהורי כפירה" בפסיקה בדבר הטעם בפסיקת ריבית בשיעור של 11%, וההלכה כיום היא שונה. בע"א 6260/97 פולסקה מורסקה נ' בנק נסיונל דה פריס-ניו-יורק, פ"ד נז(5) 193, עמד השופט ריבלין בהרחבה על גלגולי הריבית של חוב פסוק במטבע חוץ, ובסופה של סקירה הגיע למסקנה כי :

"הכלל כביכול בדבר פסיקת ריבית בשיעור של 11% על פסק דין הנקוב במטבע חוץ הוא פרי של התפתחות היסטורית חריגה, שלא הונחתה תמיד בידי שיקולי מדיניות. כך בא לעולם שיעור ריבית נוקשה, החסר קשר אמיתי למציאות הכלכלית, ושבסופו של דבר, כיום, אינו אלא מספר אקראי, שיכול היה, באותה מידה, להיות מוחלף על ידי כל מספר אחר" (הדגשה שלי - י.ע.).

המחוקק נתן דעתו לכך, ובסעיף 4 לתקנות פסיקת ריבית והצמדה (קביעת שיעור הריבית ודרך חישובה) התשס"ג-2003 (להלן: " התקנות החדשות") נקבע כי " שיעור הריבית לפי סעיף 4 לחוק, לענין ריבית הנפסקת על סכום  שיש לשלמו במטבע חוץ או במטבע ישראלי הצמוד למטבע חוץ, יהיה, לכל  רבעון, בשיעור ריבית הליבור, בתוספת 1 נקודת אחוז".

כיום, כבר אין חולק כי ההלכה שקבעה 11% ריבית על סכומים דולריים חלפה ועברה מן העולם- רע"א 336/04 אויה נתיבי אוויר בע"מ נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, דינים סט 748    (2004); רע"א 5777/04 מרנץ נ' רודריגז, דינים סט 108 פסקה ה (2004).