שינוי רישום מנשואה לגרושה לאחר נתינת אמתלה

רקע עובדתי

המבקשת הופיעה בפני בית הדין בבקשה לאשר שהיא פנויה. מדובר באישה המתגוררת בהוסטל עם נשים נוספות, מנהלת אורח חיים עצמאי והולכת לבד לעבודה אך נתמכת ברקע על ידי עובדים סוציאליים במשך שעות היום. הצורך העכשווי למתן היתר פנויה הוא כדי לקבל הנחה בתשלום שהייה בהוסטל.

המבקשת הופיעה בפני בית הדין בליווי עו"ס מר יהודה וייס. לדבריה עלתה מפרס לישראל ובשנת תשנ"ז נישאה לבן דודה מר [פלוני]. לאחר זמן קצר הזוג ירד מהארץ והתגורר בארצות הברית. לאחר כשנתיים, בשנת תשנ"ט, התגרשה האישה מבעלה בארצות הברית (לדברי העו"ס הגירושין היו עקב סבלה של המבקשת ממחלת נפש). האישה צירפה 'מעשה בית דין' מבית דין מוכר בארצות הברית.

בשנת 2001 חזרה האישה ארצה ונרשמה בתעודת הזהות כנשואה. לדבריה הנ"ל היא כבר גרושה כבר שמונה־עשרה שנה והיא מבקשת לשנות את מעמדה לגרושה. לשאלת בית הדין מדוע עד עכשיו לא דאגה לשנות את מעמדה, השיבה כי נוח היה לה להחזיק את עצמה כנשואה כי יותר כבוד הוא לה בגילה להיקרא נשואה מאשר רווקה או גרושה. המבקשת הוסיפה כי בשנים האחרונות היא גמרה בדעתה לשנות את מעמדה אך משלא מצאה את 'מעשה בית הדין' מארצות הברית חדלה מההתקדמות בנושא. ורק משבת דודתה הגב' [מ' ס'] מצאה את 'מעשה בית הדין' חזרה שוב לבקשתה לשינוי מעמדה.

כדי לברר אם המבקשת החזיקה את עצמה כנשואה, חקר בית הדין כמה מהעובדים בהוסטל, את חלקם – בשיחת טלפון.

האחות בהוסטל הגב' [ג'] סיפרה כי היא מכירה את המבקשת כשלוש שנים. לשאלת בית הדין אם המבקשת סיפרה לה שהיא נשואה, השיבה כי המבקשת נהגה מדי פעם לספר שהיא נשואה והייתה מראה לה את תמונתה עם בעלה. לשאלת בית הדין אם המבקשת החזיקה את עצמה נשואה גם כיום, השיבה האחות כי היא לא זוכרת פרט זה.

מנהל ההוסטל סיפר כי המבקשת מעולם לא סיפרה כי היא נשואה, וכשהיה צורך לברר את מעמדה במטרה להפחית מהתשלום עבור השהייה בהוסטל התברר כי בתעודת הזהות היא רשומה 'נשואה', או אז יזם המנהל שיחה עם המבקשת בנושא, והמבקשת טענה בפניו כי היא גרושה כבר שמונה־עשרה שנה ומעולם לא נישאה מאז.

הגברת [מ' ס'] – בת דודתה של המבקשת סיפרה כי היא מלווה את המבקשת במשך שנים. לדבריה מאז שהמבקשת עלתה ארצה היא 'רודפת' אחריה ואחר אמה במטרה שתשנה את מעמדה לגרושה, אך "לא היה עם מי לדבר" הן מחמת מחלת הנפש של המבקשת הן מחמת גילה המתקדם של אמה של המבקשת. ורק לאחר שמעשה בית הדין מארצות הברית נמצא בביתה הייתה שעת כושר להתחיל בבקשה לשינוי מעמדה.

עובדי ההוסטל מדגישים כי בשל מחלת הנפש של המבקשת קשה לסמוך על אמירותיה בדבר היותה נשואה גם כיום. האישה היחידה שדורשת בשלומה של המבקשת היא בת דודתה ומעולם לא שמעו על מישהו הטוען שהוא בעלה של המבקשת.

נימוקים לקביעת מעמדה של המבקשת

הנושא המרכזי הטעון בירור בנידון דידן הוא שהאישה בעלותה ארצה הגישה בקשה לקבלת תעודת זהות, היה בידה לפנות לבית הדין הרבני לשינוי מעמדה והיא לא עשתה כן ונרשמה בתעודת זהות כנשואה, אף על פי שלדבריה דהיום כבר עברו כמה שנים מאז התגרשה. כמו כן, לפני כשנה וחצי חידשה שוב את תעודת הזהות ושוב נרשמה כנשואה.

כמו כן לאור העדות של האחות של ההוסטל יש לדון אם המבקשת נדונה כמי שהחזיקה את עצמה כנשואה – עובדה המצריכה מתן גט מחדש – ראה בבית שמואל (סימן יט ס"ק ב) שכתב שאם החזיקה עצמה כנשואה שלושים יום או החזיקה עצמה נידה שלושים יום שוב לא מהניא אמתלה כדין אישה שהוחזקה נידה בשכנותיה כשלבשה בגדי נידות לדעת הרמב"ן שיובא להלן. ואמנם בערוך השולחן (יורה דעה סימן קפה סעיף יח) חלק עליו שבנידה לא מהני 'הוחזקה שלושים יום' כמו 'הוחזקה נידה בשכנותיה' כשלבשה בגדי נידות, אבל לעניין הוחזקה שלושים יום כנשואה נראה שמסכים עם הבית שמואל – שלא מהני אמתלה לאחר שלושים יום.

נתינת אמתלה למעשה המעיד על היותה נשואה

והנה בכתובות (כב, א) מבואר דמהני אמתלה למי שאמרה "אשת איש אני" – 'כדי שלא יקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנין', אולם גבי נידה נחלקו הרמב"ן והטור (יורה דעה סימן קפה) אם מהני אמתלה אחר שעשתה מעשה כגון שלבשה בגדי נידות, וקיימא לן שם כשיטת הרמב"ן וכן פסק בשולחן ערוך (יורה דעה שם סעיפים ב–ג) שלא מועילה אמתלה בכהאי גוונא. ובסברת הרמב"ן הסביר הבית יוסף (שם ד"ה "ומ"ש רבינו") שבסיבת בושה ואונס ייתכן שתאמר שהיא טמאה, אבל לא שתעשה מעשה ותלבש בגדי נידות. והוסיף הב"ח (שם ס"ק ו) שדי היה לה לומר לבעלה שהיא טמאה ומדהוסיפה ללבוש בגדי נידות, זו ראיה שאכן היא נידה ואינה נאמנת לחזור בה אפילו באמתלה.

ויש לדון אם גם בנידון דידן כהאי גוונא נחשב כעשתה מעשה בכך שאִפשרה לרשום עצמה – שזה מעשה – כנשואה, בשעה שהיה באפשרותה לשנות את מעמדה לגרושה.

והנה "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה" וכדאמרינן בשבועות (מא, ב). כלומר: דבר שאינו מוטל עליו לעשותו – אין אדם נתפס עליו, ולכן אמרו שם שמי שטען שפרע לחברו בפני עדים ואחר כך נמצא שקרן אינו נעשה כפרן, כיוון שהמלווה לא התנה לפרעו בעדים, הדבר לא היה מוטל עליו וייתכן שלא דק במה שאמר שפרע בעדים.

יתרה מזו: בנידון דידן שינוי מעמד אישי מצריך פתיחת תיק ועמידה לדיון בפני בית דין רבני, ובדרך כלל אנשים העולים מחו"ל בין שהם עולים חדשים או תושבים חוזרים, אינם פועלים מידית בעניין שינוי מעמדם בבית הדין – לשנות מנשואה לגרושה, בגלל הבירוקרטיה, שבית הדין צריך לברר האם בית הדין שפעל שם מוכר וכו'.