פסק דין
לפני תביעה במסגרתה מבקשים התובעים לבטל את הסכם הרכישה בין התובעים לנתבעות ולחייב את הנתבעות ביחד ולחוד להשיב לתובעים סך של 883,632 ₪ . כמו כן תובעים התובעים 100,000 ₪ דמי פיצוי בגין סבל ועוגמת נפש.
על פי כתב התביעה ביום 10.2.98 נחתם הסכם בין התובעים לבין הנתבעות לרכישת דירת מגורים בבניין אשר נבנה כמיזם משותף של הנתבעות.
הדירה, בת 2 חדרים , שמספרה 41 ,נמצאת בקומה 5 של הבניין אשר ברחוב מבוא המתמיד 16 ד' בירושלים ואשר לה צמודה חניה-.(להלן: "הדירה").
לטענת התובעים, בעת ניהול המשא ומתן אשר קדם לכריתת הסכם הרכישה, היה מדובר בסטנדרט בניה גבוה ובקומפלקס מגורים מהבולטים אשר נבנו בארץ ולכן ציפו התובעים, אשר שילמו במיטב כספם, למגורים נוחים.
לדברי התובעים, לפני כ-3 שנים התברר להם כי איכות הבניה אינה כפי שהובטחה וכי מי הגשמים חודרים לדירתם, עד כי נבצר מהם כליל להתגורר בדירה בעונות הגשמים. לטענתם, פנו אל הנתבעות ודרשו מה לעשות תיקון לליקוי החמור בדירתם ואכן, נעשה נסיון ראשון לתיקון הליקוי.
לטענת התובעים, מדי שנה, בעת החורף, נעשים נסיונות למניעת חדירות מי גשם לדירת התובעים, אך נסיונות אלו אין בהם בכדי למנוע חדירת מי גשמים ומשכך, מדי שנה בחורף ,הופכת דירת התובעים לבלתי ראויה למגורים עד כי הנתבעות מצאו לנכון בחורף, לשכן את התובעים בבית מלון.
עוד מוסיפים התובעים כי משנוכחו הנתבעות כי לא ניתן לעצור את חדירת מי הגשמים לדירת התובעים, מצאו פתרון לפיו יתקינו בתקרת הדירה "אמבטיה" מפח, או מחומר שווה ערך, אשר ינקז את מי הגשמים אל תוך מערכת הניקוז של מיזוג האוויר ו/או כל מערכת ניקוז אחרת.
על פי כתב התביעה, פתרון זה אינו מקובל על התובעים הן מהבחינה ההנדסית, הן מהבחינה הבטיחותית והן מבחינת הפרת ההסכם על ידי הנתבעות, למכר להם דירה איכותית בסטנדרט גבוה.
לאור כל האמור לעיל, טוענים התובעים כי אין ביכולתן של הנתבעות לתקן את הליקוי באופן שהדירה תשוב למצבה כפי שהתחייבו הנתבעות בהסכם עם התובעים, ועל כן דורשים התובעים את ביטול הסכם הרכישה שנחתם בין התובעים לבין הנתבעות ולחייב את הנתבעות ביחד ולחוד להשיב לתובעים את הסך של 883,632 ₪ אשר שולם להן על ידי התובעים בגין רכישת הדירה, כאשר סכום זה נושא ריבית של 4% לשנה.
לחילופין, בקשו התובעים לחייב את הנתבעות להמיר את דירתם של התובעים באותו הבניין, בדירה אחרת שוות ערך וגודל לזו של התובעים, בקומה שאינה נמוכה מהקומה בה נמצאת הדירה כיום.
בנוסף, מבקשים התובעים סך של 100,000 ₪ בשל הסבל הרב ועוגמת הנפש אשר נגרמו לתובעים.
על פי כתב ההגנה, אין כל בסיס לתביעת התובעים לביטול חוזה המכר ולהשבת כספי הרכישה, ואף לא לסעד חלופי של רכישת הדירה שכן עילת התביעה הינה ליקויי בנייה.
לטענת הנתבעות, החוזה מושא תביעה זו (להלן- החוזה או ההסכם) נחתם בין הצדדים ביום 10.2.98. הדירה מושא התביעה (להלן- הדירה) הועמדה לחזקת התובעים בחודש מארס או אפריל 1998.
בחלוף מספר שנים ממסירת החזקה בדירה לידיהם, פנו התובעים אל הנתבעות והתלוננו על חדירת רטיבות לדירה עת ירידת גשמים חזקים. הנתבעות מציינות כי רטיבות חדרה לדירה רק ימי גשם סוערים במיוחד.
לדברי הנתבעות, תלונת התובעים נבדקה, והנתבעות דאגו לבצע תיקוני איטום לשם מניעת חדירת הרטיבות בדירה, זאת תוך פינוי התובעים מהדירה והלנתם בבית מלון סמוך לכל משך תקופת ביצוע התיקונים, ואף מעבר לכך, על חשבון הנתבעות.
על פי כתב ההגנה, בעקבות תלונת נוספות של התובעים, שכרו הנתבעות שירותיו של מהנדס בניין מומחה, מר יגאל ברגמן (להלן- המהנדס), על מנת שיבדוק את הטענות ויחווה דעתו בדבר הפעולות הנדרשות למניעת התופעה.
לדברי הנתבעות בתוך כך, ולאחר שהתקבלה פנייה נוספת מצד התובעים, הוסכם על ביצוע תיקונים נוספים בדירה, בהתאם להמלצות המהנדס, כמפורט בחוות דעתו. הנתבעות טוענות, בהתאם להסכמה, ביצעו הנתבעות, באמצעות קבלן מטעמם, את התיקונים המומלצים בחוות דעת המהנדס,תוך מימון שהות בבית מלון עבור התובעים.
זמן קצר לאחר מכן, נערך ביקור נוסף בדירה, בנוכחות התובעים ונציגי הנתבעת 1, לשם בדיקת טענה נוספת מטעם התובעים. לדברי הנתבעות, בביקור זה לא נצפתה כל נזילת מים לדירה, זולת כתם שטיבו אינו ברור, וכלל הנראה מקורו לא היה ברטיבות שחדרה לאחר ביצוע התיקון האחרון.
הנתבעות טוענות כי כתב התביעה הוגש רק בחודש נובמבר 2006- קרוב לשנתיים לאחר הביקור הנ"ל, כך שלטענתם ניתן להסיק, כי תופעת הרטיבות בדירה נפתרה.