שינדלר נחושתן נ' ויולה מעליות בע"מ ואח'

פסק דין

הצדדים לתביעות , העובדות העומדות בבסיסן וגלגולן של התביעות

1.התובעת והנתבעת שכנגד (להלן : "שינדלר") הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בייבוא, שיווק והפצה של מעליות. שינדלר הינה הנציגה בישראל של חברת שינדלר העולמית. הנתבעת 1 (להלן : "ויולה") הינה חברה פרטית העוסקת במכירה, התקנה ומתן שירות למעליות; הנתבעת 2 (להלן : "אל ויולה") הינה חברה העוסקת במכירה, התקנה ומתן שירות למעליות בתחומי הרשות הפלשתינאית; הנתבע 3 (להלן : "עטאללה") הינו המנהל ובעל שליטה בויולה ובאל ויולה.

2.ביום 22/12/1996 נחתם הסכם בין נחושתן מעליות (1996) (להלן : "נחושתן") מצד אחד לבין עטאללה מצד שני לפיו מונה עטאללה כסוכן משנה של נחושתן לצורך שיווק, הפצה , התקנה ומתן שירות ואחזקה של מעליות בתחומי הרשות הפלשתינאית (להלן : "הסכם הסוכנות", צורף כנספח א' לכתב התביעה). אין מחלוקת כי בתקופות קודמות להסכם, הועסק עטאללה כשכיר בחברת נחושתן, וכי הקשר בין הצדדים בתחום המעליות נמשך שנים רבות. בשנת 1999 או בסמוך לכך הפכה אלרום מעליות בע"מ לשותפה היחידה בנחושתן ושם החברה שונה לשינדלר נחושתן מעליות בע"מ (התובעת). שינדלר טוענת שכל הזכויות והחובות של נחושתן הומחו אליה, ובכלל זה הזכויות והחובות מכוח הסכם הסוכנות, שהוחל גם על וילה ואל ויולה.

3.בהסכם הסוכנות נקבע, בין השאר, שכל עסקה למכירת מוצרי שינדלר תתומחר בנפרד, בהתאם למדיניות המחירים שתהא נהוגה בחברה באותה עת; ושעל מחיר זה יתווסף מע"מ (סעיף a8 להסכם); עוד נקבע שעטאללה ישלם לשינדלר עמלה בשיעור של 5% מכל הכנסה שתתקבל אצלו בגין מכירה של חלפים ובגין ביצוע עבודות אחזקה, שיפוצים ותיקונים בתחומי הרשות, וזאת אף לתקופה של 5 שנים לאחר סיום ההסכם (סעיפים b8 ו – c8 להסכם). תקופת ההסכם נקבעה לפרק זמן של 12 חודש, כאשר ההסכם אמור להתחדש בצורה אוטומטית בתום כל תקופה ל – 12 חודשים נספים, אלא אם הודיע אחד הצדדים על אי רצונו להאריך את התקופה, בהודעה מוקדמת של לפחות 90 יום (סעיף b5 להסכם).

4.אין מחלוקת בין הצדדים כי ממועד החתימה על הסכם הסוכנות ועד להפסקת הקשר המסחרי בין הצדדים (הכול בכפוף באמור להלן), התבצעו בין הצדדים 35 עסקאות, או 35 פרויקטים כפי שכונו ע"י עטאללה. אלה הן העסקאות הספציפיות הנזכרות בסעיף a8 להסכם הסוכנות, וכל עסקה שכזו אמורה הייתה להיות מתומחרת בנפרד. אין מחלוקת בין הצדדים שרק לגבי חלק מהפרויקטים נחתמו הסכמים ספציפיים (להלן : "ההסכמים הספציפיים"), ומדובר בפרויקטים מס' 15;17;20;22;23;24;25 כפי שמוספרו בתצהירה של הגב' ענת כהן, סמנכ"לית הכספים של שינדלר, ראה עמודים 19-43 לתצהירה, סומן ת/5, וכן נספחים 1-33 לכרך הנספחים לת/5.

5.אין מחלוקת כאמור כי במרוצת השנים התבצעו העסקאות הנזכרות לעיל; שולמה תמורה עבור העסקאות הללו, לעיתים במזומן ולעיתים בשיקים; אין מחלוקת כי שינדלר סיפקה לנתבעים את התמורה (בסייגים שיצוינו להלן). כמו כן אין מחלוקת שבשלב כלשהו (לטענת שינדלר בחודש דצמבר 2001), החלה שינדלר לטעון לחוב קיים בספריה (ראה בעניין זה את דברי עטאללה בתצהירו סעיף 7 ממנו עולה לכאורה שרק בראשית שנת 2003, בסמוך לחקירת מס הכנסה שהתקיימה לטענתו, נשמעו דרישות לתשלום החוב, לעומת הודאתו בעמ' 92 שו' 19 לפרו', ממנה עולה שהדרישות עלו הן לפני והן לאחר מועד זה).

6.לנוכח העובדה כי שינדלר החלה לדרוש את סגירת החוב הקיים לטענתה, התנהל, לטענת שינדלר, משא ומתן בין הצדדים לסגירת החוב (עטאללה מכחיש קיומו של מו"מ, כפי שיפורט להלן), ובסיומו נחתם בין הצדדים ביום 13/1/04 מסמך הנושא את הכותרת "הסדר חוב" (להלן: "מסמך הסדר החוב", צורף כנפח ד' לת/5) הקובע כדלקמן: "במסגרת הסכם בננו לבינך הוחלט כי יתרת החוב של חברתך כלפי חברתנו הנה 140,000 ₪ עבור חובות העבר. כמו כן הוחלט כי החל מחודש ינואר 2004 ועד דצמבר 2004 תשולם יתרת החוב. אנו נעביר לכבודו חשבונית כנגד כל תשלום שיועבר לכיסוי החוב". מסמך זה מוען לעטאללה, ושני הצדדים חתמו על מסמך זה.

7.אין מחלוקת בין הצדדים כי על חשבון הסדר החוב שילמו הנתבעים , למצער, סך כולל של 65,000 ₪, כשהתשלום בוצע בשישה תשלומים, חמישה ע"ס 10,000 ₪ והאחד ע"ס 15,000 ₪, בין המועדים 19/1/04 ל – 6/9/04, כעולה מהחשבוניות אשר צורפו כנספח ה' לת/5. יצוין שהנתבעים בכתב הגנתם טוענים כי שולם סכום של 75,000 ₪. בנוסף, אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר החתימה על הסדר החוב, המשיכו הצדדים ביחסים המסחריים ביניהם, ובין הצדדים נכרתו עסקאות נוספות, מעבר ל – 35 הפרויקטים הנזכרים לעיל (להלן : "העסקאות הנוספות").

8.ביום 22/9/04 הודיעה שינדלר לנתבעים על הפסקת הקשר המסחרי בין הצדדים (להלן: "הודעת ביטול ההסכם", צורף כנספח ו' לת/5). בהודעה זו נאמר כי ההסכם יבוא לסיומו בתום 90 יום מיום מתן ההודעה, קרי ביום 22/12/04. שינדלר טענה כי ביטול הסכם הסוכנות נעשה בשל אי עמידה ביעדי מכירה, ראה סעיף 29 לת/5 וכן עדות כהן בעמ' 62 שו' 2-6, גרסה שזכתה למעשה באישורו של עטאללה בעדותו, ראה עמ' 101 שו' 21-22.

אין מחלוקת בין הצדדים שלאחר מתן הודעת ביטול ההסכם, לא נעשו תשלומים נוספים על חשבון הסדר החוב וכן לא הושלמו העסקאות הנוספות (למעט עסקה אחת שהושלמה לאחר הגשת כתבי הטענות).

9.לאחר משלוח הודעת ביטול ההסכם, שלח ב"כ הנתבעים ביום 23/2/05 מכתב לשינדלר העולמית, בו הוא מודיע על אי סדרים לכאורה בהנהלת החשבונות של שינדלר; מכתב זה נענה ע"י שינדלר העולמית ביום 25/2/05, ראה סעיפים 3.8-3.9 לנ/1. בעקבות מכתבים אלו, התקיימה פגישה בישראל בחודש מאי 2005, בה נכחו, בין השאר, נציג שינדלר העולמית, מר קוך , הגב' כהן, עטאללה ונציג מטעמו, מר פייס (ראה עדות כהן בעמ' 51 לפרו'). עוד יצוין כי בסמוך לאותם מועדים החל ב"כ הנתבעים להפנות מכתבים למכון התקנים באשר למעליות המכונות על ידי הצדדים MRL , ראה נספחים תש/2-5 לכתב ההגנה; וכן דרישות לקבלת מסמכים מהנהלת החשבונות של שינדלר (ראה מכתב מיום 20/4/05, סומן נ/10 וצורף לכתב ההגנה).

10.על בסיס אירועים אלו נמשכה התכתובת בין הצדדים, וביום 16/8/05 שיגרה שינדלר דרישה לתשלום יתרת הסכומים על פי הסדר החוב. במענה למכתב זה, השיב ב"כ הנתבעים ביום 18/8/05 (נספח ז' לת/5), ש"הסדר החוב" בטל מעיקרו שכן הוא ניתן בנסיבות של כפיה ועושק, היות ושינדלר סירבה לספק באותה עת מעלית להרכבה בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה (פרויקט מס', נספח- לת/5). באותו מכתב נאמר כי למען הזהירות בלבד יש לראות במכתב זה כמכתב ביטול הסדר החוב, וזאת מכיוון שהודעה בעל-פה על ביטולו נמסרה בסמוך ליום 31/1/04.

ההליכים המשפטיים שננקטו על ידי הצדדים בעקבות האירועים המפורטים לעיל

11.בעקבות מסכת האירועים אשר תוארה לעיל, הגישה שינדלר תביעה ביום 21/12/05, במסגרתה דרשה מהנתבעים את תשלום הסך של 175,182 ₪ (להלן : "התביעה המקורית"). סכום זה כלל בחובו את תשלום יתרת הסכומים על פי הסדר החוב, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (83,064 ₪), וכן את תשלום הסך של 67,307 ₪, יתרת החוב עבור העסקאות הנוספות, שבוצעו לאחר חתימת הסדר החוב.

12.ביום 29/1/06 הגישו הנתבעים כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד על סך של 2,085,458 ₪. בכתב הגנתם טענו הנתבעים, בתמצית, שקיימים אי סדרים בהנהלת החשבונות של שינדלר; שלא יתכן שהנתבעים או מי מהם צברו חוב כלשהו בגין העסקאות, היות ותנאי לשחרור הסחורה שהוזמנה בכל אחת ואחת מהעסקאות היה ביצוע התשלום במלואו; ששינדלר התעלמה מתשלומים שבוצעו לזכותה ולא תיעדה אותם בספריה; ששינדלר העלתה גרסאות שונות לגבי אותה מעלית שנרכשה ממנה; ששינדלר יחסה לנתבעים חובות של אחרים; ששינדלר העלתה דרישות חוב תמוהות ולא עקביות, דבר המלמד על חוסר רצינותן (הדרישות סומנו כנ/5 עד נ/9 לכתב ההגנה); ששינדלר לא הייתה עקבית לגבי הוספת המע"מ לעסקאות, והנוהג בין הצדדים מלמד על כך שהעסקאות כוללות מע"מ. לגבי הסדר החוב טענו הנתבעים שאותו מסמך נחתם תחת כפיה ועושק, לנוכח העובדה ששינדלר עיכבה את אספקת המעלית בפרויקט אוגוסטה ויקטוריה, ונאותה לשחרר את המעלית רק לאחר חתימת ההסכם. לפיכך, כללה בתביעתה שכנגד את הדרישה להשיב את הסכומים ששולמו שלא כדין על חשבון אותו הסדר חוב. עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם שלא קיימת יתרת חוב עבור העסקאות הנוספות, ההיפך הוא הנכון, וכי הנתבעים נכונים להשלים את העסקאות שעומדות על הפרק; לבסוף טענו הנתבעים שביטול הסכם הסוכנות נעשה שלא כדין ובנסיבות של עשיית עושר ולא במשפט.

13.ביחד עם כתב ההגנה, הגישו כאמור הנתבעים כתב תביעה שכנגד. כתב תביעה זה מורכב מכמה ראשים – ראשית טענו הנתבעים שעל פי שחזור החשבונות שעשו באמצעות רו"ח גבריאל ניסים מטעמם (להלן : "רו"ח גבריאל"), הם שילמו ביתר סך של 843,251 ₪, ולכן יש להורות על השבת סכומים אלו (להלן : "טענת התשלום ביתר"); שנית טענו הנתבעים ששינדלר כשלה בהנפקת חשבוניות שטחים, לגבי העסקאות שבוצעו עם אל ויולה, ומחדל זה הסב לנתבעים נזק בסך של 152,207 ₪ (להלן : "טענת חשבונית השטחים"); הועלתה טענה של אי מתן חשבוניות כדין, ולנזק בסך 150,000 ₪ שנגרם בשל כך; שינדלר נדרשה להשיב את הסכום של 75,000 ₪ אשר שולם במסגרת הסדר החוב; שינדלר נדרשה לפצות את הנתבעים בסך של 20,000 ₪ בגין עיכוב נטען של ארבעה חודשים באספקת המעלית בפרויקט אוגוסטה ויקטוריה; הנתבעים טענו ששינדלר מכרה לאל ויולה שש מעליות MRL, כשאין למעליות אלו תקן בישראל ולשינדלר אין את הידע הדרוש לצורך התקנת מעליות אלו ומתן תחזוקה שוטפת להן (להלן : "טענת מעליות ה – MRL"). הנתבעים טענו שדבר זה הסב לנתבעים הוצאות רבות הן בהתקנה והן באחזקה, גרר עיכובים בלוחות הזמנים ולנזק המוערך בכ – 420,000 ₪. לבסוף טענו הנתבעים שביטול הסכם הסוכנות נעשה שלא כדין, בעוד שינדלר קוטפת את פירות הסוכנות ונהנית מההשקעות והמאמצים אשר הושקעו על ידי הנתבעים בסוכנות במשך שנים. נזק זה הוערך על ידי הנתבעים בסך של 500,000 ₪.

14. בעקבות הגשת כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד, הגישה שינדלר בקשה לתיקון כתב תביעה, היא בש"א 164190/06 (להלן : "הבקשה לתיקון כתב תביעה"). בבקשה זו טענה שינדלר, בתמצית, שהיות ובכתב ההגנה טוענים הנתבעים לביטולו של הסדר החוב; היות וממילא הסדר החוב היווה מבחינת שינדלר הסכם פשרה במסגרתו ויתרה שינדלר על סכומים נכבדים; היות וממילא מבקשים הנתבעים לערוך "גמר חשבון" בין הצדדים , ולדידה של שינדלר הסכומים "האמיתיים" המגיעים לה מהנתבעים עולים על הסכומים שנכללו בהסדר החוב, אזי שינדלר מסכימה להודעת הביטול של הנתבעים; שינדלר אינה מבקשת את אכיפת הסדר החוב, כפי שהתבקש למעשה בתביעה המקורית; שינדלר מבקשת את בית המשפט להתיר לה להגיש כתב תביעה מתוקן בסכום של 848,234 ₪, המהווה לטענת שינדלר את החוב האמיתי אותו חבים הנתבעים לשינדלר. סכום זה מורכב מסך של 311,634 ₪ עבור יתרת החוב בגין מעליות שסופקו במסגרת העסקאות ; סך של 41,303 ₪ בהתאם לאמור בסעיף b8 להסכם הסוכנות; סך של 61,500 ₪ בהתאם לאמור בסעיף c8 להסכם הסוכנות; סך של 34,534 ₪ עבור עלויות אחסנה, בגין הסחורה שהוזמנה על ידי הנתבעים וטרם נלקחה על ידם.

15.ביום 5/7/06 ניתנה החלטת כב' השופטת גרוסמן המתירה את הגשת כתב התביעה המתוקן, בכפוף לתשלום הסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ. עוד אציין כי במסגרת ההליכים המקדמיים ניהלו הצדדים "קרבות" התשה בנוגע למסמכים, וראה פרוטוקול ישיבת קדם המשפט מיום 11/1/07. בסיום אותה ישיבה ניתנה החלטתה של כב' השופטת גרוסמן, ממנה בחרתי לצטט את הדברים הבאים, שיהיו יפים להמשך הדרך: "אכן, לאחר שהדיון המקורי התרחב, ועל סכום הסכסוך הראשוני שעמד ביום הגשת התביעה העיקרית ע"ס 175,182 ₪ ליום 21.12.05, התווספו סכומים נכבדים כמו כתב תביעה מתוקן בסכום של 848,000 ₪ לע רך אשר בא לאחר הגשת תביעה שכנגד בסכום של למעלה מ- 2,000,000 ₪ עלתה חשיבותה של ההליכים המקדמיים. לטעמי מעל ומעבר לגבולות הנכונים של הסכסוך בין הצדדים. ברם, לא בית המשפט הוא המגדיר את גבולות הסכסוך בשלב ראשוני זה של כתבי טענות, אלא הצדדים עצמם, ועל כן לא אוכל לחסום אותם מלהגיש בקשות מקדמיות ככל העולה על רוחם. אילו דעתי היתה נשמעת, היו הצדדים חוזרים לספסל הדיונים על הסכסוך המקורי ומנסים לפשט את הויכוח העובדתי והמשפטי ביניהם על פי גבולותיו" (הדגשות שלי).

16.אקדים את המאוחר – צר לי שדעתה של כב' השופטת גרוסמן לא נשמעה. הצדדים בחרו לנהל דיון הוכחות ארוך, במהלכו נשמעו מומחים ועדים (פרדו, רזלן, כהן והמומחית רו"ח שיבולת מטעם שינדלר, עטאללה והמומחה רו"ח ניסים מטעם הנתבעים); הצדדים פרשו את עדויותיהם על פני 107 עמ' פרוטוקול; הצדדים סיכמו טענותיהם באריכות, כשב"כ הנתבעים השמיע את מחאותיו לעניין אופיים של סיכומי התשובה (ראה הודעתו מיום 15/10/09 והחלטתי מיום 21/10/09). בסופו של יום, וכפי שאפרט להלן, לאחר שהאבק התפוגג והמולת הקרב שככה, הסתבר שרב מהומה על לא מהומה. הגעתי לכלל מסקנה, כפי שיפורט להלן, שהתנהלות שני הצדדים, הן במהלך הקשר המסחרי ביניהם והן באירועים שאירעו בעקבות ניתוקו, הייתה כושלת; הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן להתבסס כ"ראה וקדש" על הראויות והמוצגים שהוצגו על ידי הצדדים, ולכן איני יכולה לקבל לא את תביעת שינדלר ולא את התביעה שכנגד; הגעתי לכלל מסקנה שהסדר החוב נכרת כדין, ולא היה כל מקום לבטלו, אולם משהסכימו הצדדים על בטלותו ומששינדלר חזרה בה מתביעתה לאכוף את אותו הסדר חוב, אין בית המשפט יכול לכפות המשך קיומו של הסדר זה, על אפה ועל חמתה של שינדלר; הגעתי לכלל מסקנה שהסיבה האמיתית לסכסוך שבפניי הינה מתן הודעת ביטול ההסכם, ביטול שנעשה בהתאם להוראות הסכם הסוכנות. ביטול זה גרם לנתבעים להעלות את טענותיהם לעניין אי הסדרים ולהגיש תלונות לשינדלר העולמית; לפנות למכון התקנים; לדרוש את המסמכים. כך עלו הצדדים על מסלול "התנגשות", בעוד שבמשך שנים היו יחסי אמון בין הצדדים ועטאללה תואר כבן בית אצל שינדלר (ראה עדות רזלן בעמ' 14 שו' 7; עדות כהן בעמ' 37 שו' 6: "הוא היה בן בית בחברה"). חבל שכך בחרו הצדדים לסיים את היחסים המסחריים ביניהם .