שימורי המרכז בעמ נ' מחאג'נה ואאיל עבד אללטיף ואח'

פסק דין

בתיק המתנהל משנת 2006, התקיימה ישיבת קדם משפט ביום 1.4.08, לאחר הגשת תצהירים מטעם הצדדים, ונדונו בקשות להגשת תצהירים נוספים. בית המשפט החליט להתיר הגשת תצהירים נוספים מטעם המשיבים 1-5 תוך 30 יום והגשת תצהירים משלימים בתגובה על ידי הצדדים האחרים בתוך 30 יום נוספים. המבקשת לא הגישה תצהירים נוספים עד מועד ההוכחות במאי 2010, בו טענה שהכינה תצהירים לשם הגשתם ביום 22.12.08 אבל שכחה להגישם, אם כי העבירה העתקם לב"כ המשיבים 1-5, אך לא לב"כ המשיב 6. היא ביקשה להגיש את התצהירים הנוספים בעת הדיון, בטענה שמדובר בתצהירים נקודתיים, שב"כ המשיב 6 יכול לקרוא אותם בחצי דקה ולחקור חקירה נגדית. בית המשפט דחה את בקשת המבקש, לאור ההחלטות הקודמות בתיק, ועל כך הוגשה בקשת רשות ערעור.

המשיבים 1- 5 מסכימים לבקשה, ואילו המשיב 6 מתנגד לבקשה.

המבקשת לא קיימה את החלטת בית המשפט לפיה נאמר במפורש "לאחר המועדים הנ"ל, לא ארשה הגשת עדות ראשית, וגם לא אקבל תצהירי עדות ראשית שיוגשו באיחור". הניהול התקין של כלל התיקים מחייב עמידה על הדברים המפורשים הנאמרים על ידי בית המשפט. לא ניתן להתיחס להחלטות מפורשות של בית המשפט כ"פורמליות", ולכן לא ראויות שיכבדו אותן. אין דרך טובה ומפורשת יותר שבה יכל בית המשפט להבהיר עמדתו. המבקשת לא החלה את זלזולה בהחלטות בית המשפט רק במאי 2010. אפילו לפי גירסתה שהתצהירים היו מוכנים ביום 21.12.08 להגשה ביום 22.12.08, זו הפרה בוטה של החלטה מפורשת של בית המשפט. להפרה זו לא ניתנה שום סיבה ושום הצדקה. משמע, המבקשת היתה סבורה שאין זה משנה כלל מה בית המשפט אומר במפורש וניתן לנהוג בניגוד להחלטתו בדבר סדרי הדיון. אין ספק במידת אחריותה של המבקשת לאי הגשת תצהירים עד ליום ההוכחות (וראה: ע"א 10687/07 אלמשרק נ' חג'וג'). אציין, שגם לפי החלטת בית המשפט בבקשה להזמנת עדים שהוגשה כחודש לפני הדיון יכולה היתה המבקשת לדעת שהתצהירים הנוספעים מטעמה לא הוגשו.

הדרך הרגילה לטיפול בפגמים שנפלו בהתנהלותו של צד להליך היא לפי ע"א 165/66 ששון נ' קדמה, המאפשר תיקון הפגמים שגרמו נזק לצד שכנגד על ידי פסיקת הוצאות. ספק בעיני אם מקרה זה הוא המקרה שבו נגרם נזק הניתן לתיקון בהוצאות או שנגרם עוול שאינו ניתן לתיקון, שכן אין מתקנים עוול בעוול. מכל מקום, זו שאלה הנמצאת במסגרת סמכותו של בית המשפט לנהל את הדיון שבפניו,ואין מקום ליתן רשות לערעור בגינה. מאחר שממילא נקבעו מועדים נוספים, אפשר שבית המשפט יעתר לבקשה להאריך את המועד להגשת התצהירים כנגד תשלום הוצאות משמעותיות ומתאימות למשיב 6 ולאוצר המדינה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקשת תשלם למשיב 6 הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ. המזכירות תעביר למשיב 6 סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.

ניתן היום, י"א חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.