שילה גרופ בע"מ ואח' נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ואח'

פסק דין

עסקינן במחלוקות סביב ייבוא מטען של אגוזי קוקוס לישראל בשנת 2011.

זהות הצדדים –

התובעת, שילֹה גרופ בע"מ (להלן: "שילה"), עוסקת בין היתר בייבוא מוצרים לישראל, וביולי 2011 רכשה מטען של אגוזי קוקוס ליבוא מהודו (להלן: "המטען").

לצורך ייבוא המטען לארץ התקשרה שילה עם הנתבעות 1 ו-2, צים שירותי ספנות משולבים בע"מ ומ. דיזנגוף ושות' בע"מ, אשר סיפקו את מכולת הקירור (להלן: "המכולה") וביצעו את ההובלה הימית של המטען לישראל (להלן יחדיו: "צים"). הנתבעת 3, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), הוציאה פוליסת ביטוח ימי בנוגע לייבוא המטען (להלן: "הפוליסה").

הנתבעת 4, נשכרה על ידי שילה על מנת לפקח על הליך ההובלה של המטען – אך לבקשת שילה, התביעה כנגד נתבעת 4 נדחתה ללא הוצאות בפסק דין חלקי מיום 28.1.2013.

רקע עובדתי ותקציר ההליכים –

ביום 19.7.2011 רכשה שילה את המטען הכולל 2,000 שקים של אגוזי קוקוס שלמים, בעלות של 17,000 $, מיצואן הודי בשם RAJEXIM (להלן: "הספק"). המטען הומכל ביום 12.8.2011.

המכולה הוטענה ביום 14.8.2011 בנמל טוטיקורין בהודו על האוניה TIGER SKY, אשר עגנה סמוך לאחר מכן בנמל בסרי לנקה (להלן: "האוניה הראשונה"). שם נפרקה המכולה והוטענה מחדש ביום 17.8.2011 על האונייה ZIM MOSKVA (להלן: "האוניה השניה"), אשר הגיעה לנמל אשדוד ביום 30.8.2011. ביום 31.8.2011 המכולה נפרקה וככל הנראה נבדקה על ידי פקח של משרד החקלאות. בבדיקה זו, כנטען, נמצאו עדויות לנוכחות של חרקים במכולה (להלן: "הבדיקה הראשונה"). ביום 4.9.2011 בוצע איוד של המכולה בגז מסוג מתיל ברומיד (להלן: "האיוד"). ביום 13.9.2011 ניתנה הנחיית משרד החקלאות לפיה מאחר ונתגלה במכולה זן של נמלה המהווה "זן פולש" (כלומר, שאינו מצוי בארץ, להלן: "הנמלה הפולשת"), יש להחזיר את המכולה על תוכנה לארץ מוצאה, או לחילופין – להשמיד את תכולתה, ולא ניתן אישור להכניס את המטען לישראל (להלן: "הוראת ההשמדה").

בפועל, למרות הוראת ההשמדה, תכולת המכולה לא הושמדה ואף לא הושבה לחזקת הספק, והמכולה ובתוכה המטען נותרה לעמוד במחסני חברת אוברסיז קומרס בע"מ (להלן: "אוברסיז") הסמוכים לנמל אשדוד - עד למועד הגשת התביעה דנן, ביום 12.6.2012.

ביום 15.6.2012, לאחר שצים קיבלה לידיה את כתב התביעה, היא שלחה לשילה מכתב בו היא דורשת את השבת המכולה לידיה ומתרה כי ככל ששילה לא תרוקן את המכולה, תפעל צים בעצמה לריקון המכולה – תוך חיוב שילה בהוצאות. ביום 28.6.2012, הגישה שילה בתגובה בקשה "דחופה ובהולה" למתן הוראות וביקשה שיינתן צו שמונע את השמדת המטען בשל שהשמדתו תגרום לה נזק ראייתי ואף עשויה לעלות כדי עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט.

ביום 1.7.2012 קבעתי כי כל צד אשר מעוניין לבדוק את המטען המצוי במכולה יוכל לעשות כן בתוך 21 יום, על מנת להסיר כל חשש משיבוש ראייתי עובר להשמדת המטען. ביום 2.8.2012 הגישה צים בקשה למתן צו עשה שיורה לשילה להשיב לצים את המכולה ריקה, נקייה ומוכנה לשימוש. בד בבד הוגשה תביעה שכנגד מטעם צים כלפי שילה, באשר לנזקים הנובעים מהעובדה שהמכולה לא הושבה לידיה במועד. ביום 8.9.2012, לאחר דיון בנוכחות הצדדים, הוריתי לשילה להשיב לצים את המכולה, לאחר ששילה תרוקן אותה על חשבונה, והתרתי לשני הצדדים לתקן את כתבי הטענות שלהם במידה ויגרמו להם הוצאות הנוגעות לפינוי המכולה והשמדת המטען.

לצערי לצדדים לא היה די בהחלטה ברורה זו, והם הוסיפו "להתכתש" בסוגיית מימון דמי האחסון שביקשה אוברסיז לגבות עבור התקופה שבה שהתה המכולה במחסניה (ואזכיר כי מדובר בתקופה של כשנה). ביום 12.10.2012 ניתנה החלטה לפיה שני ברי הפלוגתא לגבי המחלוקת בנוגע לאחסון המכולה (צים ושילה) יישאו כל אחד במחצית מעלויות האחסון - וזאת עד הכרעה בהליך העיקרי. לאחר מכן הוגשו עוד שלל בקשות (לרבות, בקשה למתן הוראות, שתי בקשות לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי שנדחתה ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ועוד), אך התוצאה הסופית של מכלול ההליכים היתה שההחלטה באשר ל"מימון הביניים" המשותף נותרה על כנה וביום 3.2.2013 הושבה המכולה לחזקת צים.

תמצית טענות הצדדים –

לטענת שילה, האחריות לנזק שנגרם למטען (חדירת הנמלה הפולשת למכולה) מוטלת לפתחה של צים. לשיטת שילה, המטען יצא מחזקתו של הספק כאשר הוא נקי מחרקים ולכן הנמלה הפולשת חדרה למכולה בעת שהיתה בחזקת צים - בין אם בנמל בהודו, בין אם על גבי האוניה הראשונה, בין אם בנמל ה"שטעון" בסרי לנקה ובין אם על גבי האוניה השניה - ומכאן שצים אחראית ברשלנות כלפיה. הנזקים הנטענים בכתב התביעה היו הבאים: (א) עלות המטען, 17,000$ = כ-58,000 ₪; (ב) אובדן הכנסות - כ-57,000 ₪; (ג) פגיעה במוניטין של שילה – 15,000 ₪; (ד) הוצאות משפטיות – כ-17,400 ₪. באשר לעלויות האחסון באוברסיז ולסכומים ששילמה שילה לגבי האחסון, ההשמדה וניקוי המכולה – הרי שלא הועלו כל טענות לגבי הסכומים הנדרשים. ניתנו שתי החלטות מפורשות שמתירות לתקן את התביעה לגבי העלויות הנ"ל, אך לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, לא הוגשו ראיות לגבי העלויות הנטענות ואף בתצהיר מטעם התביעה אין התייחסות מפורשת לראש נזק זה ובוודאי שלא לשיעורו. לכן, שילה דורשת עקרונית מצים החזר של העלויות הכרוכות באחסון אך ללא פירוט הסכום הנתבע.

בכל הנוגע להפניקס - טוענת שילה כי מאחר והזן הפולש חדר למכולה בעת שהייתה בחזקת צים, במהלך ההובלה הימית, אזי שבהתאם לפוליסה היא זכאית לכיסוי ביטוחי ועל הפניקס לשפותה בגין נזקיה, לרבות עלות רכישת המטען ואובדן הרווחים.

לטענת צים, מוכחשות מכלול הטענות העובדתיות ובנוסף נטען כי אין יסוד להנחה לפיה הנמלה הפולשת חדרה למכולה דווקא בעת שהייתה בחזקתה, ולכן לא הוכח שיש לצים קשר לנזקים שנגרמו לשילה. בכל הנוגע לעלויות האחסון באוברסיז טוענת צים כי על שילה לשפותה בגין ההוצאות כאמור ובגין עיכוב השבת המכולה, ובהתאם הגישה צים תביעה שכנגד (שתוקנה בהתאם לבקשה מיום 11.11.2012 והחלטה מיום 12.11.2012) לגבי סכום של כ-38,000 ₪ בגין דמי השהייה של המכולה וכ-120,000 ₪ בגין תשלומים ששילמה צים לאוברסיז.

לטענת הפניקס חדירת הנמלה הפולשת למכולה ארעה טרם המכלתו, בעת שהיה בחזקת הספק, ולכן לא התרחש "מקרה ביטוח" בעת ההובלה הימית ואין כיסוי ביטוחי מכח הפוליסה. לחילופין, טוענת הפניקס כי הנזקים באחריות צים ובהתאם שלחה הודעה לצד ג' כלפי צים.

מסכת הראיות –

מטעם שילה העידו ד"ר שמחה פינקלמן (מומחה בתחום הביולוגיה וחקר חרקים, להלן: "ד"ר פינקלמן", לגבי שני נוסחים של חוות דעתו – ת/1 ו-ת/2) ומר אוהד אלגריסי (מנהל שילה, להלן: "אלגריסי", לגבי תצהירו ת/3). יובהר כי מטעם ד"ר פינקלמן הוגשו שתי חוות דעת שכן התברר בחקירה הנגדית כי הנוסח של חוות הדעת שהוא החזיק בידו ואשר עליו נחקר לא היה הנוסח שהוגש לתיק בהמ"ש, ולכן הוגשו שני הנוסחים (ולגבי חלק מההבדלים אתייחס בהמשך).