שייח יוסף נ' שפינדלר ואח'

פסק דין

כללי

התובע, יליד 15.2.1968, נפגע ביום 21.10.2009 בעבודתו כנגר אצל נתבע 1, בהיותו בן כ- 41 שנים. התובע הצהיר על נסיבות התאונה כדלקמן (ס' 6-3 לתצהירו):

"ביום התאונה 21.10.09 בשעה 15:00 לערך, עבדתי על מכונת כרסום חשמלית, בעלת חלקים מסוכנים, בעבודות חיתוך בלוח עץ. לוח העץ אותו חתכתי היה מעץ מהגוני באורך כ-120 ס"מ, עובי כ-4 ס"מ ורוחב כ-6 ס"מ והתבקשתי לבצע חריץ עד לאמצע הלוח. אציין כי מדובר בעץ ממשפחת העצים הקשים. המכונה הזו עובדת בד"כ בשני מצבים: מכני כאשר המכונה סוחבת את הקרש, וידני מצב בו ניתן לשלוט בחיתוך. אני עבדתי בשיטה הידנית שכן התבקשתי לכרסם חריץ עד האמצע, דבר אשר אינו אפשרי במצב המכני של מכונה זו. אני עבדתי באותה שיטה בה עבדתי כל הזמן במקרים מעין אלה. בזמן התאונה הכנסתי את לוח העץ למכונה והתחלתי במלאכת הכרסום, לפתע לוח העץ נמשך אחורה, וידי השמאלית אשר אחזה בלוח העץ מקדימה חזרה יחד עם הלוח ונתקעה בסכין".

הנתבע 1 הכחיש את חבותו, וטען כי אין לייחס לו רשלנות. הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק.

במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו ובת זוגו גב' סנאא שייח. מטעם הנתבעים הצהיר נתבע 1 וזומן להצהיר מר מוחמד ג'אבלי, עובד אצל נתבע 1. המצהירים ומר ג'אבלי נחקרו. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות: לפי פרופ' יואל אנגל מטעם התובע, נותרה לתובע נכות בשיעור 10% עבור מצב האצבע הרביעית וכן 10% עבור מצב האצבע החמישית- שתיהן ביד שמאל (לא דומיננטית). לפי ד"ר ולנטין ז'טלני מטעם הנתבעים לתובע נותרה נכות בשיעור 3% בגין קשיון באצבע ארבע וכן 8% בגין הנזק באצבע החמישית. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק.

החבות

התובע תיאר את נסיבות התאונה, עת עבד במכונת חיתוך העץ ("הפרייזר"): "ש. כשאתה עבדת בצורה ידנית אני מבין שהחזקת ביד ימין צד אחד של העץ ומהצד השני של הסכין ביד שמאל וכך הובלת אותו, ביד שמאל אחזת בקצה השני של העץ? ת. כן. ש. הובלת את העץ לבצע את החיתוך או החריץ נכון? ת. כן. ש. לפי מה שאני מבין ממך הרגשת שהעץ נמשך מיד ימין שלך ואתה לא מצליח להחזיק אותו? ת. זה לא מרגישים. זה קורה פחות משנייה. אין תגובה. היד חזרה עם הקרש על הסכין. ש. למה העץ חזר? ת. כי העץ קשה יכול להיות וההתנגדות של הסכין, יד שמאל היתה מקדימה ויד ימין מאחורה ויד שמאל חזרה עם הסכין" (עדותו בפ' ע' 12 ש' 26 עד ע' 13 ש' 3). מר ג'אבלי היה עד ראייה לתאונה: "ש. ראית את התאונה? ת. כן. ש. באיזה מכונה עבד כשנפצע? ת. על הפרייזר. ש. אתה ראית מה עשה בזמן שנפצע? ת. כן. הוא חיבר את המכונה, הכניס את החתיכה ואיך שהכניס היד שלו החליקה ונחתך... ש. הוא לא השתמש (במוביל)? ת. לא" (עדותו בפ' ע' 32 ש' 25-16).

התאונה התרחשה, משום שהתובע הפעיל את מכונת הפרייזר בצורה ידנית ולא השתמש "במתקן המוביל". מתקן המוביל הוא "התקן עם גלגלים שתפקידו למשוך את העץ שבו מבוצע ניסור לכיוון הסכין ואין שום צורך לקרב את היד לאזור סכין הפרייזר. כאשר משתמשים במתקן הנ"ל... אי אפשר לקרב את היד לאזור הסכין של הפרייזר" (ר' ס' 4-3 לתצהיר נתבע 1; ר' גם תמונת המוביל נ/3 תמונה 6).

התובע טוען בחקירתו כי לא קיבל הוראה מנתבע 1 לעבוד על מכונת הפרייזר רק עם מתקן המוביל (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 21-20). לדבריו הנתבע 1 הנחה אותו לעבוד בשיטה הידנית: "האם קיבלת הנחיות מהנתבע לעבוד בשיטה ידנית ולא להשתמש במוביל? ת. כן" (עדותו בפ' ע' 11 ש' 27-26). ובהמשך: "כל הזמן עבדנו בשיטה הזו והיה מבקש ממני לבצע עבודות נגרות שלא רואים את החריצים והיינו עושים את זה תמיד בידני כי אי אפשר לעבוד במכני אלא רק בצורה ידנית" (עדותו בפ' ע' 12 ש' 2-1). וכן: "אם הוא מבקש ממני לעבוד בצורה ידנית אז עבדתי בצורה ידנית ואי אפשר להגיד לא, כי הוא רוצה לבצע את העבודות ואי אפשר לבצע אלא רק בצורה ידנית" (עדותו בפ' ע' 12 ש' 16-15). התובע הסביר כי ישנם מצבים בהם לא ניתן לעבוד בצורה מכנית; כמו במקרה דנא: "בקרש שעבדתי מה שביקש (הלקוח), הוא ביקש חריץ עד האמצע ואי אפשר לעשות את זה מכני אלא רק ידני וזה מקובל בעבודה וגם בעל הבית ידע" (עדותו בפ' ע' 7 ש' 29-28). התובע הסביר כי אם היה משתמש במתקן המוביל היה מתקבל חריץ לכל אורך הקרש, ואילו במקרה הזה הלקוח ביקש חריץ רק עד אמצע הקרש (עדותו בפ' ע' 19 ש' 12-11).

מנגד, נתבע 1 טוען כי חל איסור בעבודה בנגרייתו להשתמש במכונת הפרייזר ללא מתקן המוביל. לדבריו: "התובע מודע היטב לנוהל העבודה והשימוש במתקן המוביל ועבד כך במשך שנים ולא ברור לי מדוע בתאונה ב-2009 נמנע מלפעול בהתאם להנחיות וללא שימוש במוביל כפי שעשה כל השנים" (ר' ס' 6 לתצהירו). בחקירתו העיד: "ש. לפי מה שאתה אומר, השימוש היחיד במכונה הוא באמצעות המוביל? ת. כן" (פ' ע' 22 ש' 29-28). ובהמשך: "תשאל את התובע, יום יום שביקשו לעבוד אמרתי להם חבר'ה אין לעבוד בלי מוביל וחתיכות קטנות" (עדותו בפ' ע' 25 ש' 32-31). נתבע 1 הדגיש כי במצב ש"אי אפשר להשתמש במוביל לא עובדים על המכונה" (עדותו בפ' ע' 28 ש' 27). גם מר ג'אבלי העיד כי אסור היה להשתמש במכונת הפרייזר ללא המוביל (עדותו בפ' ע' 33 ש' 13).

אין חולק כי מכונת הפרייזר יכולה לעבוד גם בלי מתקן המוביל, כיוון שמדובר בשתי מכונות נפרדות (ר' עדות נתבע 1 בפ' ע' 24 ש' 3-1 וש' 9). כשעובדים על מכונת הפרייזר ללא המוביל, קיימת סכנה להיפגע מהסכין (עדות נתבע 1 בפ' ע' 24 ש' 5-4). כידוע, הנטל מוטל על המעביד לדאוג לבטיחות העובד בעבודתו (ר' למשל: ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובנין הנדסה תכנון וביצוע בע"מ נ' מוחמד יאסין, פסקה 17 לפסק דינה של כב' הש' ארבל, מיום 31.8.2011). נתבע 1 היה ער לחשיבות מתקן המוביל והעיד כי הורה לעובדיו שלא לעבוד בלעדיו; ואולם בעת התאונה איפשר לתובע לבצע עבור הלקוח את מה שהלקוח ביקש (עדות נתבע 1 בפ' ע' 30 ש' 12). נתבע 1 הודה כי התובע שאל אותו אם הוא יכול לעשות עבור מר בר (הלקוח) מה שהוא ביקש, וכי הוא אמר לו "תעשה לו מה שהוא רוצה" מבלי לברר באיזו עבודה בדיוק מדובר (עדותו בפ' ע' 29 ש' 31-30 וע' 30 ש' 14-13). הנתבע 1 נתן לתובע "יד חופשית", מבלי שוידא כי ביצוע העבודה מתאפשר בגדרים בטוחים, ותוך שברקע עומד האינטרס הכללי שלו כמעסיק לקבל את הלקוח ולרצותו. הנתבע 1 חטא כלפי התובע בהעדר הקפדה על נהלי הבטיחות בהפעלת הפרייזר.

יחד עם זאת, התובע סובל מאשם תורם משמעותי. התובע עבד אצל נתבע 1 במשך כ- 20 שנה (עדות התובע בפ' ע' 12 ש' 4-3). מדובר בעובד בעל ניסיון רב בהפעלת המכונה, שקיבל הדרכות בטיחות (ר' עדות התובע בפ' ע' 9 ש' 28-24). התובע היה מודע לחשיבות מתקן המוביל: "תאשר לי שהתפקיד של המוביל זה למנוע פגיעה מהסכין בידיים כי הוא מושך את העץ. זה נכון? ת. נכון. כשעובדים ידני אי אפשר לעבוד עם המוביל" (עדותו בפ' ע' 10 ש' 24-23). מר ג'אבלי העיד שהזהיר את התובע מאי שימוש במוביל: "אמרתי לו (לתובע) שזה מסוכן, תשים את המוביל והוא לא ענה לי" (עדותו בפ ע' 33 ש' 1). יתרה מכך: התובע נפצע בעברו, בשנת 1998, כאשר עבד על מכונת הפרייזר בצורה ידנית (עדותו בפ' ע' 12 ש' 8-5). היה על התובע להימנע מלהפעיל את מכונת הפרייזר ללא מתקן המוביל. בנסיבות הענין, אני מייחסת לו אשם תורם בשיעור 50%.

הנזק

התובע עבר ניתוח במהלכו "נראה שבר מרוסק עם חסר עצם של רוב הגליל המקורב אצבע 5... אצבע 4 שבר דיסטלי גליל מקורב עם ריסוק..." (ר' דו"ח ניתוח מיום 21.10.2009 במוצגי התובע). מומחי הצדדים חלוקים במידת מה לענין שיעור הנכויות, כמפורט לעיל. כאמור, המומחים לא זומנו להחקר. על כן, הנכות הרפואית תועמד על מיצוע חוות הדעת: 6.5% נכות בגין הפגיעה באצבע הרביעית ו- 9% נכות בגין הפגיעה באצבע החמישית (יד שמאל), ובסה"כ 14.92% (נכות משוקללת).

התובע ביקש לפצותו בגין הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, הפסדי פנסיה, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, וכאב וסבל. להלן אדון בראשי הנזק כסדרם.

הפסד השתכרות לעבר: שכרו הממוצע של התובע ערב התאונה עמד על 7,468 ₪ (קרן; ר' תל"ש לפני התאונה בתיק מוצגי התובע). התובע הגיש אישורי אי כושר עד ליום 6.4.2010 (ר' במוצגי התובע). במסמך רפואי מיום 6.4.2011 של ד"ר פנדלר, מומחה ברפואה תעסוקתית, נרשם: "הוא לא מתאים לחזור לעבודה שתדרוש ממנו הרמת משקל או אחיזה בכח ביד שמאל. לכן לא יוכל לחזור לעבודה בנגרות מכנית. במצבו הבריאותי כפי שמתואר לעיל, אין מניעה שיעבוד כנהג מלגזה כפי שעבד במשך שנים" (ר' במוצגי התובע). מדו"ח רציפות של המל"ל עולה כי התובע לא שב לעבוד עד ליום- 1 בינואר 2013 (ר' במוצגי הנתבעים). במהלך תקופה זו עבר שיקום במל"ל, במסגרתו למד קורס לניהול מחסן ממוחשב. עם סיום לימודיו עבר קורס מנופאי, ובחודש ינואר 2013 התקבל לעבודה בחברת א.ל מגדלים כמנופאי, בשכר של 5,416 ₪ (קרן; ר' תל"ש לאחר התאונה בתיק מוצגי התובע).

אני פוסקת כדלקמן:

לתקופת אי הכושר, יפוצה עבור 6 חודשים של אובדן הכנסה מלא לפי שכרו אצל נתבע 1 ערב התאונה, בסך 7,468 ₪ בהצמדה וריבית כחוק מיום 31.1.2010 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל. יש להפחית דמי פגיעה שקיבל התובע מהמל"ל בסך 18,314 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מיום 11.12.2009 (המועד בו שולם הסכום העיקרי), ועד לתשלום בפועל (ר' ס' 155 לסיכומי התובע וס' 56 לסיכומי הנתבעות).

מסוף תקופת אי הכושר ועד ליום 1.1.2013, למשך 32 חדשים, יפוצה במחצית הסכום שלפי נכות בשיעור 14.92% לפי שכרו אצל נתבע 1 ערב התאונה, בסך7,468 ₪, בהצמדה וריבית מיום 1.9.2011 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל.