שטיינברג נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק שנטען כי נגרם לתובע כתוצאה מרשלנות הנתבעות שלא המירו לו את רישיון הנהיגה הזר שהיה ברשותו, לרישיון נהיגה ישראלי, וזאת במשך 7.5 חודשים.

הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין מנומק על בסיס החומר הקיים בתיק לאחר שמיעת סיכומים.

א. מבוא:

1.התובע הינו אזרח ישראלי אשר נסע לקנדה בחודש 9/01 ושהה שם למעלה משש שנים.

2.ביום 18/12/07 שב התובע לישראל (כתושב חוזר) כשברשותו רישיון נהיגה קנדי בר תוקף עד 11/2011.

3.בחודש 8/08 פנה התובע למשרד הרישוי בחיפה על מנת להמיר את רישיון הנהיגה הקנדי שהיה בידיו, ברישיון נהיגה ישראלי (בהתאם לתקנה 567א' לתקנות התעבורה רשאי תושב חוזר להמשיך ולנהוג עם הרישיון הזר שיש בידיו למשך שנה שלמה ממועד כניסתו לארץ).

4.במשרד הרישוי נמסר לתובע כי לא ניתן להנפיק לו רישיון נהיגה ישראלי משום שלא שילם קנס (מסוג ברירת משפט) מיום 13/7/00 (בגין נסיעה מעל המהירות המותרת), וכי לאחר שישלם דו"ח זה ניתן יהיה לטפל בהמרת רישיון הנהיגה שלו לרישיון ישראלי.

5. ביום 23/10/08 פנה התובע, באמצעות בא כוחו, אל המרכז לגביית קנסות וציין כי "לא זכור לו כי קיבל דו"ח קנס כאמור". כן טען כי ממילא מדובר בקנס שהוטל לפני יותר מ-3 שנים, ומכאן שהתיישן, ויש לבטלו.

6.פניית התובע הועברה על ידי המרכז לגביית קנסות למשטרת ישראל (נוכח טענת התובע להתיישנות העונש). ביום 12/1/09 קיבל ב"כ התובע מכתב תשובה מראש לשכת התנועה אליו צורף מכתב שנטען כי נשלח לתובע כבר ביום 2/7/01 (ושאף נשלח שנית ב-4/9/08). מכתב זה (מיום 2/7/01) מתייחס למכתב ששלח התובע למשטרה ביום 29/6/01, ובו הודע לתובע כי מאחר שהודיע על רצונו להישפט לאחר המועד שנקבע בחוק, לא ניתן לכבד הודעתו, וכי עליו לשלם את הקנס שהוטל עליו.

7.לכתב ההגנה בתביעה זו אף צורף מכתבו של התובע מיום 29/6/01 (המכתב אליו מתייחס המכתב מיום 2/7/01 כאמור לעיל). במכתב זה הודיע התובע למשטרה כי הוא מבקש להישפט על העבירה שנטען כי ביצע ביום 13/7/00.

8.הוברר כי מכתב ראש לשכת התנועה מיום 2/7/01 – מכתב המודיע לתובע כי הודעתו על רצונו להישפט ניתנה לאחר המועד הקבוע בחוק, נשלח לכתובת שד' יצחק 3 חיפה, בעוד שכתובתו הנכונה של התובע הייתה שד' יצחק 3א' חיפה, ולפיכך התובע לא קיבל מכתב זה במועד שנשלח, וגילה על קיומו רק כשצורף למכתב התשובה של ראש לשכת התנועה לבא כוחו ביום 12/1/09.

9.בחודש 5/09 נערכה פגישה בין התובע לבין מנהל משרד הרישוי בחיפה בה הודיע מנהל המשרד לתובע כי על מנת לקבל רישיון נהיגה ישראלי על התובע יהיה, מעבר לתשלום הקנס, גם לעבור מבחן תיאורטי ומבחן נהיגה מעשי וכי לאחר מכן הוא ייחשב כ"נהג חדש".

10.אשר על כן הגיש התובע עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בחיפה (עת"מ 20846-06-09) יחד עם בקשה למתן סעד זמני להורות לנתבעות ליתן לו רישיון נהיגה זמני עד הכרעה בעתירתו.

11.במסגרת הבקשה לסעד זמני בעתירה המנהלית הגיעו הצדדים להסכמה לפיה התובע ישלם את הקנס מבלי שהדבר ייחשב כהודאה מצידו (כאשר עומדת לו הזכות לנקוט בהליכים לביטול הדו"ח). כן הוסכם כי לאחר ביצוע תשלום הקנס - "יאופשר למבקש לקבל את רישיון הנהיגה ככל שהוא זכאי לכך לפי הדין, בלא שתהא לנושא הקנס ו/או העבירה מניעה לכך".

12.למחרת הדיון בבית המשפט, ובהתאם להסכמת הצדדים שילם התובע את הקנס, שלח למרכז גביית קנסות עותק מהקבלה, וכן בקשה לעדכן את משרד הרישוי בדבר היעדר מניעה להנפיק לו רישיון נהיגה תקף.

13. התובע התבקש להציג את רשיון הנהיגה הזר שבידיו בפני משרד הרישוי, ברם אז הודיע לו מנהל משרד הרישוי כי על מנת שיוכל לקבל רישיון נהיגה ישראלי עליו לעבור מבחן תיאוריה ומבחן נהיגה מעשי.

14.בעקבות פניותיו של ב"כ התובע לפרקליטות וליועץ המשפטי של משרד התחבורה, ורק לאחר שהתובע עמד לנקוט הליך משפטי של בזיון בית משפט, בוטלה הדרישה כי התובע יעבור מבחן תיאוריה ומבחן מעשי, וביום 17/8/09 קיבל התובע את רישיון הנהיגה הישראלי המיוחל.

15.התביעה הוגשה במקור גם כנגד מנהל משרד הרישוי באופן אישי, ואולם לאור הודעת הנתבעות 1-3 על קיומה של חסינות עובד ציבור בהתאם לסעיף 7א' לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הוסכם על מחיקתו מכתב התביעה.

ב. טענות הצדדים (בתמצית):