שחרור בתנאים לחייל שנעדר משירותו הצבאי

1. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני רואה לדחות את הערעור.

2. בשים לב לעמדת המשיב, כפי שנשמעה מפי סנגורו, כי הוא נכון להתגייס ולשרת בצה"ל, אמליץ כי רשויות הצבא יבחנו את היקף חובת שירותו, לפי נתוניו. מובן כי אם יחל בשירות סדיר ופעיל בטרם יסתיים המשפט, תוכל התביעה הצבאית לפנות לבית הדין המחוזי ולבקש כי ישונה מקום המעצר הפתוח.

3. נימוקיה של החלטה זו יינתנו בנפרד.

נימוקי החלטה

1. טוראי נועם קדוש, המשיב, הואשם בהעדר מן השירות שלא ברשות, עברה לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, על כי לא התייצב לתחילת שירותו הסדיר מיום 27 ביולי 1999 ועד ליום 18 במאי 2008, בסך הכול 3,219 יום. התביעה הצבאית ביקשה כי המשיב ייעצר במעצר סגור עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית הדין המחוזי החליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, אולם במעצר פתוח, ועל כך ערערה התביעה הצבאית. ביום 22 במאי 2008 דחיתי את הערעור, ואלו נימוקיי.

2. המשיב נולד בשנת 1979 בארץ לאב ישראלי ולאם שוויצרית. בגיל 15 עזב את ישראל לשווייץ. הוא נבדק בשנת 1997 לקביעת כושרו הרפואי. גיוסו נדחה מעת לעת כדי שישלים את לימודיו התיכוניים. אף את מועד גיוסו האחרון - 27 ביולי 1999 - ביקש המשיב לדחות, אך רשויות הגיוס הורו לו להתייצב לשירות. זאת לא עשה. הוא ביצע שירות חובה בצבא שווייץ ונמנה עם כוחות המילואים של צבא זה. בשנת 2007 פנה המשיב לרשויות כדי להסדיר את מעמדו למען יוכל לבקר בישראל את הוריו. לאחר שקיבל תשובה, שב לארץ והתייצב.

3. השופט המלומד קמא, סא"ל פנחס, בחן לראשונה את עניינו של המשיב במסגרת הליכי עיון חוזר בשאלת מעצרו טרם שהוגש כתב האישום, ביום 20 במאי 2008. השופט הנכבד החליט כבר אז כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב, דהיינו קיומו של צו גיוס ומודעות לו, אולם מצא כי במקרה זה ניתן לענות על עילות המעצר בחלופת מעצר של מעצר פתוח, משום שמרכז חייו של המשיב איננו בארץ מזה שנים, מפני שלא עקר לשווייץ על מנת להתחמק משירות צבאי (אלא מסיבות אישיות), מאחר שפנה מיוזמתו להסדרת מעמדו, ומכיוון שדי בהפקדת דרכון ובאיסור יציאה מן הארץ כדי למנוע הימלטות מן הדין. למחרת נשמעה אף בקשת המעצר עד תום ההליכים בפני השופט סא"ל פנחס. לאחר ששקל את טיעוני הצדדים, נותר בדעתו כי קיימות ראיות לכאורה, וכי ניתן לענות על עילות המעצר באמצעות החלופה האמורה. כאמור, התביעה הצבאית השיגה על החלטה אחרונה זו.

4. אכן, יציאת אזרח בעל אזרחות כפולה לחוץ לארץ לעצמה איננה פוטרת אותו מחובת שירות ביטחון (בג"ץ 1532/00 דה ברמקר נ' שר הביטחון, פ"ד נד(2) 297, 300 (2000)). ככל הנראה, המשיב אף אינו עומד בתנאים הרגילים למתן פטור משירות מסיבות שכאלה. הקמ"א מג-01-10 "הטיפול במלש"בים המתגוררים מחוץ לישראל"; הקמ"א מג-08-10 "גיוס לשירות ביטחון בעלי אזרחות שוויצרית". כפי שקבע בית הדין המחוזי, אף קמו ראיות לכאורה בדבר הוצאת צו גיוס ובדבר מודעות לו. ברם עילות המעצר הן שבמוקד הדיון.

5. "ברגיל, היעדרות, וגם השתמטות מגיוס בכלל זה, ודאי לתקופה כה ארוכה כזו דנן, מקימה עילות מעצר מובהקות". אולם "מנגד, תתכנה, גם לגבי 'משתמטי גיוס' לתקופות משמעותיות, נסיבות מיוחדות שעשויות להצדיק הסתפקות בחלופת מעצר" (ע"מ/33/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בירקובסקי, פס' 8-7 (2007)). "העניין שבפנינו משתייך לקטגוריה של מקרים חריגים, שעניינם בנעדרים מן השרות שלא ברשות, החיים בנכר, ואשר ביוזמתם החליטו לחזור לארץ, יצרו קשר עם גורמי הצבא, והתייצבו מרצונם" (ע"מ/30/02 טור פרידמן נ' התובע הצבאי הראשי, פס' 6 (2002)). כפי שציין השופט הנכבד קמא, מדובר במשיב בן 29. הוא בעל אזרחות כפולה: שווייצרית וישראלית. כמחצית חייו אין הוא חי בישראל, אף את עתידו אינו רואה כאן. את הארץ לא עזב למען התחמק משירות צבאי, אלא מסיבות אישיות. לישראל שב ביוזמתו הוא ואף טרח ופנה לרשויות כדי להסדיר מעמדו קודם לכן. כלל לא ברור איזה שירות יידרש ממנו היות שבמסמכי רשויות הגיוס הומלץ (ואושר) לבחון עבורו הקפאת כתב האישום ו"אולי שירות מקוצר" לרגל שנת ה-60 למדינה (תוכנית כללית שבוטלה בינתיים). במצב עניינים זה מתקהות עילות המעצר, כפי שפסק השופט המלומד. ראו עניין פרידמן, ע"מ/20/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' בושמרין (2007), עניין בירקובסקי; השוו בעניין קרוב: ע"מ/2/01 רב"ט אלדר נ' התובע הצבאי הראשי (2001). את החשש להימלטות מן הדין (שקטן אף הוא בשל התייצבותו היזומה של המשיב) ניתן להסיר בתנאים שנקבעו, הפקדת דרכון ואיסור יציאה מן הארץ, משום שקשריו של המשיב לארץ חלשים.

6. מטעמים אלה, שהם אף טעמיו של השופט המלומד קמא, דחיתי את הערעור ביום שמיעתו.

ניתנה בלשכה היום, י"א בתמוז התשס"ח, 14 ביולי 2008, ותועבר לצדדים על ידי המזכירות.