פסק דין
תביעה כספית על סך 9,600 ₪ שהוגשה נגד הנתבעת, חברת החשמל לישראל, בגין נזק שנגרם, על פי הנטען, לתנור אפיה שבבעלות התובע, בשל הפסקת חשמל שאירעה ביום 9.1.10 (להלן:"האירוע").
הנתבעת מכחישה את אחריותה לעצם קרות האירוע, את התרשלותה, ואת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק הנטען לתנור. כן מוכחש גובה הנזק.
אין מחלוקת, כי בתאריך 9.1.10 אירעה הפסקת חשמל בקו המזין בין היתר את ביתו של התובע. לטענת הנתבעת, אירעה הפסקת החשמל בשל העובדה שכבל חשמל תת קרקעי העובר בסמוך לעמוד החשמל שמספרו 1102, נפגע במהלך עבודות חפירה שבוצעו על ידי צד ג' במקום.
מקום הפגיעה וביתו של התובע, המצוי ליד עמוד החשמל שמספרו 1254, סומנו על ידי נציג הנתבעת על גבי תשריט של מערכת החשמל באזור (מוצג נ/2).
התובע העיד כי אף שאינו בעל הכשרה מקצועית בתחום החשמל, יש לו ניסיון מקצועי רב בתחום, בהיותו מנהל עבודה בחברת בניה גדולה. לטענתו, קריעת הכבל בסמוך לעמוד חשמל 1002 גרמה לקצר, שהביא לשריפת נתיכים של חברת החשמל ונתיכים בביתו. לדבריו, העובדה שהכבל נקרע מלמדת בהכרח כי ה"אפס" נפגע, ומשנפגע ה"אפס" קמה לו הזכות לפיצויים בהתאם לסעיף 48(ב)(5) לסימן ה' בפרק ד', בספר אמות המידה המפורסם על ידי רשות החשמל (עותק מהסעיפים הרלוונטים מתוך ספר אמות המידה סומן נ/1).
ביחס לטענת הנתבעת כי האחריות מוטלת על צד ג' שביצע את החפירה, טוען התובע כי הפגיעה בכבל התאפשרה עקב התרשלותה של הנתבעת, אשר לא סימנה כראוי את הכבל התת קרקעי, על מנת להבטיח שלא ייפגע.
מטעם הנתבעת העיד מהנדס החשמל מר ולדימיר לוין, אשר אף ערך חוות דעת מומחה ביחס לאירוע. מר לוין העיד, כי אמות המידה שפורסמו על ידי רשות החשמל, הן אמות המידה המנחות את הנתבעת בבואה לשקול תביעות לפיצוי צרכנים, והן מחייבות אותה באופן שאין היא רשאית לפצות צרכן בניגוד לאמות המידה.
בהתאם לסעיף 48 (ג)(2) לספר אמות המידה, לא יהיה הצרכן זכאי לפיצוי מאת חברת החשמל, במקרה של "הפסקת חשמל וחיבור חשמל בודד מחדש בגמר ההפסקה" ובהתאם לס"ק (ג) אף לא בשל "ניתוק מוליך פאזה או שריפת נתיך ברשת אספקת מתח גבוה". לטענת הנתבעת, האירוע לא היה אלא הפסקת חשמל "רגילה" שנגרמה בעקבות שריפת נתיך בארגז הנתיכים, בעקבות קריעת הכבל.
מר לוין הסביר את שאירע, באופן הבא:
"ברגע שהטרקטור פגע בכבל, הגיבה הגנה שמגנה על הקו הזה, אנחנו רואים קו שיוצא בעמוד 999. נכון שארגז הנתיכים הוא מגן גם על הקו הזה וגם על הקו בו יושב הלקוח. אנחנו לא יודעים בדיוק באיזה חוטים פגע הטרקטור, האם פגע בחוט אפס או לא פגע, אנחנו לא יודעים. מה שאנחנו יודעים בוודאות שאפילו אם היה קורע את חוט האפס זה היה משפיע רק על הצרכנים שיושבים אחרי מקום הפגיעה ומאף צרכן לא קיבלנו תביעה במקרה הזה, ובפגיעה הזאת היו מעורבים הרבה מאוד צרכנים ולא קיבלנו אף תביעה חוץ מהתביעה של התובע. לכן התיאוריה של פגיעה באפס לא נכונה."(החל מעמוד 3 לפרוטוקול שורה 29).
עדותו וחוות דעתו המקצועית של לוין לא נסתרו, והן מקובלות עלי. מקובלת עלי טענתו לפיה הפסקת החשמל בביתו של התובע לא נגרמה עקב פגיעה ב"אפס". לדבריו העובדה שלא התקבל כל תלונה היא המעידה שלא נקרע חוט ה"אפס", אולם אף אם היה נקרע ה"אפס", בעת הפגיעה בכבל, היה הדבר משפיע רק על הצרכנים הניזונים מאותו קו חשמל – בכיוון ההפוך לבית התובע. בית התובע ניזון מקו חשמל אחר, אשר בו הופסק הזרם, רק מחמת שריפת הנתיך בארגז המרכזי – כלומר הנתיך "התנהג" כמצופה ממנו במקרה כזה וגרם להפסקת זרם החשמל.
על התובע מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. לצורך הוכחת התביעה, היה עליו להוכיח כי הנתבעת התרשלה. ספר אמות המידה הקובע כללים לפיצוי צרכניה של הנתבעת בגין נזק למכשירי חשמל, קובע למעשה מעין חזקה, כי במקרים של האירועים המוכרים בו ככאלה המזכים בפיצוי, אירעה התרשלות כלשהי של חברת החשמל. התובע לא הצליח להוכיח כי האירוע הנדון נכנס בגדר אחת מהחזקות המפורטות בסעיף 48 (ב) לסימן ה', פרק ד' בספר אמות המידה, ולפיכך מזכה אותו בפיצוי.
הנתבעת, לעומת זאת, הוכיחה כי האירוע לא היה אלא הפסקת חשמל רגילה, שאינה מזכה צרכן בפיצוי בגין נזק שנגרם למכשיר חשמלי, בהתאם לאמות המידה.
בנוסף, הוכח כי התובע פנה אל הנתבעת כעשרה חודשים לפני המקרה הנדון, בתאריך 18.3.09 בפניה זהה, ביחס לאותו תנור אפיה. במכתבו, אשר צורף כנספח ד' לכתב ההגנה, דרש התובע לפצותו בגין שריפת כרטיס אלקטרוני של אותו תנור ממש, אשר אירעה, לטענתו, בשל הפסקת חשמל ביום 3.3.09. באותו מקרה, נבדקה פנייתו, ולאחר שלא נמצא כי היתה הפסקת חשמל במקום באותו תאריך, נדחתה הפנייה. התובע לא הזכיר אירוע קודם זה בכתב התביעה.
בתחילת הדיון, התבקש התובע להסביר את העובדה שפנה אל הנתבעת בדרישה זהה כאמור, בשל אירוע שאירע כביכול, ביום 3.3.09. תשובתו היתה כי הנזק שנגרם לתנור בשנת 2009 תוקן על ידיו, ומשאירע נזק נוסף לתנור, אין בכוונתו לוותר על זכותו לתבוע מן הנתבעת פיצוי.
התובע לא יכול היה להציג קבלה המאשרת את התיקון הנטען.
המסקנה המתבקשת הינה אחת מהשתיים: אם אכן אירעה תקלה זהה למכשיר בשנת 2009, וזו תוקנה על ידי התובע, הרי שמדובר בתנור ישן (נרכש ב- 2004) אשר כבר הוחלף בו כרטיס אלקטרוני ב- 2009 וממילא לא היה תקין. אם אין ממש בטענת התובע לפיה החליף את הכרטיס, הרי שהתובע מנסה לייחס לנתבעת נזק שאירע זה מכבר, בנסיבות בהן כלל לא היתה הפסקת חשמל בביתו.
כל אחת מן המסקנות האפשריות, אינה תומכת בגרסת התובע.
הפסקת חשמל אינה אמורה לגרום נזק למכשיר חשמלי תקין, ולפיכך נפסק זה מכבר, על ידי בתי המשפט, כי לא חלה על חברת החשמל חובה לפצות צרכן בגין נזק שנגרם למכשיר חשמלי לאחר הפסקת חשמל.