שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור

פסק דין

ביום 21.2.09 נפל עץ הנמצא בתחום שיפוטה של הנתבעת, ופגע ברכב שהיה מבוטח על ידי התובעת (להלן: "האירוע"). התובעת פיצתה את המבוטחת עבור נזקיה. זוהי תביעת שיבוב עבור הנזקים בהם נשאה התובעת.

העדה מטעם התובעת, ניצן הלביץ (להלן: "הלביץ"), מסרה בעדותה, כי בשעות הלילה חנתה את רכבה בסמוך לביתה בפרדס חנה. למחרת בבוקר הסתבר לה, כי נפל עץ על הרכב. כתוצאה מן האירוע נגרם לנזק רכב, והיא קיבלה מן התובעת תגמולי ביטוח.

בחקירתה הנגדית ציינה העדה, כי מזג האויר באותו לילה היה סוער וקר, נשבו רוחות, וניכר שאף ירד גשם במהלך הלילה (עמ' 3 שו' 23 – עמ' 4 שו' 2).

מטעם הנתבעת העיד יהודה וקנין, מנהל מחלקת תשתיות ונכסים בנתבעת. העד מסר בתצהירו, כי ברחוב מגוריה של הלביץ נטועים עצים "חיים, זקופים המתאימים לתנאי סביבתם", וכי לא היה סימן כי האירוע עתיד להתרחש. העד ציין, כי הנתבעת לא קיבלה כל תלונה או התראה ביחס למצבו של עץ זה או אחר ברחוב, ואף לא הבחינה בליקויים כלשהם בעץ.

בחקירתו הנגדית מסר העד, כי הנתבעת מטפלת בתלונות שהיא מקבלת מתושבים אודות עצים מסוכנים, ובמקביל מקיימת סיורים יזומים מטעמה על מנת לבדוק את מצב העצים. סיורים אלה מצויים בתחום אחריותה של מחלקת הגינון, ולא בתחום אחריותו, אם כי כמנהל מחלקת התשתיות הוא עצמו מקיים סיורים תכופים בתחום שיפוטה של הנתבעת, ובמקרה שהוא נתקל בעץ שנראה לו מסוכן, הוא פונה לגורם המתאים לצורך טיפול בבעיה.

התובעת טוענת, כי הנתבעת התרשלה בכל הנוגע לטיפולה בעץ נשוא התביעה. לטענתה, חלים בענייננו סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), המעבירים את נטל ההוכחה לכתפיה של הנתבעת, להראות כי לא התרשלה. הואיל והנתבעת לא הצביעה על מנגנון פיקוח מסודר לגבי העצים שבתחומה, משמעות הדבר כי התרשלה, ומכאן אחריותה לקרות האירוע שהוביל לנזקיה של הלביץ. התובעת הפנתה לפסק הדין בע"א 3021/95יהודית גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עיינות (27.2.97), בו הוטלה אחריות על בעלים של מקרקעין לקריסתו של עץ המצוי בתחומו, שפגע בתובעת וגרם לה נזק גוף, הואיל ולא הוכח כי ננקטו האמצעים הדרושים למניעת הסכנה מן העץ.

מנגד טענה הנתבעת, כי סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין אינם חלים, הואיל ועץ אינו דבר מסוכן. עוד טענה הנתבעת, כי לא התרשלה, שכן קיימה מנגנון פיקוח הולם על מצב העצים בתחומה. בנוסף טענה, כי מזג האויר הוא ככל הנראה הגורם לקריסת העץ, וכי מדובר בכוח עליון שאין עליה לצפותו. הנתבעת הפנתה את בית המשפט למספר מקרים בהם נדחו תביעות בנסיבות הדומות, לטענתה, לנסיבות ענייננו: ת"א (שלום כ"ס) 5455/03 ביטוח ישיר נ' פשטיין מרים ועמי (11.9.05); ת"א (שלום ת"א) 28936/04 איי.אי.ג'י, ביטוח זהב בע"מ נ' עירית תל-אביב יפו (30.6.05); ות"א (שלום ת"א) 44949/04 איילון חברה לבטוח בע"מ נ' מועצה מקומית נווה מונוסון (16.2.06).

הנתבעת לא חלקה, אם כן, על כך שמוטלת עליה חובה לדאוג לתחזוקת העצים בתחומה. אלא שלטענתה במקרה זה לא הפרה חובה זו, שכן די במנגנון הפיקוח שהיא מקיימת, כפי שהוצג בעדות העד מטעמה. אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעת. לנתבעת, כמחזיקה במקרקעין, חובה לדאוג למניעת סיכונים ומפגעים בתחומה. אין בעדות העד מטעם הנתבעת כדי להוכיח, כי היא עמדה בחובה זו. העד הינו מנהל מחלקת נכסים ותשתיות בנתבעת, בעוד שהאחריות לפקח על העצים בתחומיה של הנתבעת הינה בתחום סמכותה של מחלקת הגינון. הנתבעת לא הביאה לעדות מטעמה נציג של מחלקת הגינון. עד הנתבעת אמנם העיד, כי אם במהלך סיוריו הוא נתקל בעץ מסוכן, הוא דואג לטפל במפגע. דא עקא, כי הפיקוח השוטף, ככל שמתקיים כזה, נעשה על ידי מחלקת הגינון. בהיעדר עדות של נציג מחלקת הגינון הרי שלא ברור אם מתקיים פיקוח כזה, באיזו תדירות הוא מתנהל וכיצד (למשל: האם בפיקוח מעורבים גם מומחים). כמו כן לא הוצגה כל ראיה, כי לפני קרות האירוע בוצע פיקוח ברחוב מגוריה של התובעת. בנסיבות אלה לא אוכל לקבוע, כי הנתבעת הצביעה על קיומו של מנגנון פיקוח הולם, שיש בו לצאת ידי חובת הזהירות המוטלת עליה.

טענתה הנוספת של הנתבעת הינה, כי תנאי מזג אויר קשים הם שהובילו לקריסת העץ, דבר שלא היתה יכולה לצפותו מראש, ועל כן לא היתה יכולה למונע תוצאותיו אף בזהירות סבירה. לגישתה של הנתבעת, תנאי מזג האויר ששררו הינם בגדר כוח עליון, המנתק את הקשר הסיבתי בין התרשלותה הנטענת לבין קרות האירוע.

תנאי מזג אויר הבאים בגדר כוח עליון, ומובילים למסקנה, כי הנזק לא ניתן היה לצפיה ולמניעה, הינם תנאי מזג אויר חריגים ובלתי צפויים. אם מדובר בתנאי מזג אויר שאינם חריגים בתחומיה של אותה רשות מקומית, הרי שמדובר בדבר צפוי, ועליה להביאו בחשבון במסגרת טיפולה בעצים שבתחומה (ראה: ת"א (מחוזי חי') 1108/01 נפומניאשיץ ורה נ' עיריית חיפה (22.7.04)).בענייננו לא הוכח, כי במועד האירוע תנאי מזג האויר ששררו הינם חריגים בעונת החורף בתחומה של הנתבעת. לכן אף טענתה זו של הנתבעת נדחית.

לפיכך אני קובעת, כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם כתוצאה מקריסת העץ בתחומה.

אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 17,431 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשיב הנתבעת לתובעת את סכום האגרה ששילמה, וכן את שכר העדה מטעמה.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.