שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית כפר סבא

פסק דין

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

1.לפני תובענה בסדר דין מהיר על סך 28,301 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג ניסאן מ.ר. 24-297-79 אשר בוטח על ידי התובעת בביטוח מקיף (להלן: "הרכב").

2.לטענת התובעת בתמצית, ביום 20.5.12 עת נסע הרכב בנתיבו החליקה לפתע נהגת הרכב כתוצאה מכתמי שמן שנגרמו עקב נפילתם של פירות פיקוס על הכביש ונגרם לרכב נזק המפורט בדו"ח השמאי (נספח ב' לכתב התביעה).

3.הנתבעת בכתב הגנתה טוענת, כי נהגת הרכב לא נהגה במהירות המתאימה לתנאי הכביש ואשמה התורם מגיע כדי 100% ומנתק כל קשר סיבתי בין אחריות הנתבעת המוכחשת לבין הנזק שנגרם. לטענת הנתבעת, גם אם יוכח המצאותו של כתם שמן או כל חומר שמנוני אחר על הכביש, אין בדבר כדי להוכיח את רשלנותה, דרכם של כתמי שמן להיווצר באופן מיידי וכך גם פרי עץ הפיקוס הנושר לקרקע בשעת גשם.

עדויות הצדדים

4.מטעם התובעת העידה הנהגת גב' רות גברי. בעדותה ציינה כי נסעה ברחוב הכרמל, לפניה בלם רכב, היה ביניהם מרחק מספיק, היא ראתה שהוא בלם ובלמה גם היא "אבל האוטו לא בלם... זאת התאונה האחת והיחידה שהיתה לי והרכב שלי החליק עד כדי כך שאני ביני לביני אמרתי מה אני לא לוחצת על הברקס... משהו היה על הכביש לדעתי היה שמן צילמתי את המקום" (עמ' 1 לפר')

5.הוצג לנהגת כי בהודעה על מקרה הביטוח היא ציינה כי החליקה על כתם שמן והיא השיבה "נכון. אני לא יודעת בדיוק על מה החלקתי, אני חושבת שהחלקתי על שמן. גם לפירות יש משהו שמנוני כזה. אני יודעת שהכביש היה לא נקי, את זה אני אומרת בוודאות מלאה. אני לחצתי ברקס והאוטו שלי היה חדש... אני יודעת שהיו כתמים על הכביש... צילמתי והצגתי לך בסלולרי" (עמ' 2 לפר').

6.מטעם העיריה העיד מר אריה בן זאב המשמש קצין רכב משנת 1995 והוא מנהל את מח' הרכב וקצין בטיחות ותעבורה בעיריה. לדברי העד, ברשות העיריה 7 מכונות טיאטוא ותפקידן לנקות את העיר המחולקת לאזורים. טרם שמתחילים לנקות את האזורים, מנקה העיריה את הצירים הראשיים כמו רחובות ויצמן, כצנלסון וכרמל. כל יום מתחילים בשעה 06:00. לדברי העד, לא התקבלה הודעה במוקד העירוני בקשר לרחוב כרמל. הוצגו לעד התמונות מהטלפון הסלולרי של התובעת והוא השיב "אני רואה את סימני הברקסים, יתכן שהיא נסעה מהר. אני רואה כתם, זה יכול להיות מהפירות של העצים או שמן" (עמ' 4 ש' 22-23).

העד אישר כי בסידור העבודה של שלוש מכונות הניקוי, רשום במפורש שרחובות ויצמן והכרמל מנוקים כל בוקר ומתחילים במלאכה בשעה 06:00. הוא נשאל האם את רחוב הכרמל ניקה ביום התאונה נהג מסויים והשיב בחיוב, הוא נשאל היכן הנהג שניקה והשיב "הנהג נמצא במחלקה. אני מוכן להביא אותו לפה, אין לו מושג על התאונה". ביחס לטופס הרלוונטי ליום התאונה, ציין העד כי אין לו טופס שכזה אם כי כל בוקר זה אותו סידור. הסידור הינו קבוע לכל השבוע (עמ' 5 ש' 12-23).

7.עם תום חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעל פה כמפורט בעמודים 6 ו- 7 לפרוטוקול.

מאחר והמדובר בתובענה בסדר דין מהיר, ינומק פסק הדין בקצרה כמצוות תקנה 214טז'(ב) לתקסד"א.

המסגרת המשפטית

ככלל, הבעלות או החזקה במקרקעין, מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים או המחזיק כלפי המבקרים בתחום המוחזק על ידו שכן הבעלות/ההחזקה במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים/המחזיקים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין (ר' ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי  פ"ד לה(3) 399, 405; ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113; ע"א 1531/04 סידי נ' מלכה (19.2.07);  ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ' מימוני (14.12.06)).

            ככלל, מקום שקיימת "צפיות טכנית" קיימת גם "צפיות נורמטיבית" והנחה היא כי מקום שבו ניתן לצפות את הנזק, קמה חובה לצפותו, אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות מיוחדים המצדיקים צמצום החובה (ר' ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129).

16.         הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר . רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות  קונקרטית . הסיכון הבלתי סביר שבגינו מוטלת חובת הזהירות כאמור , הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה ובאופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי סבירות סבירים כדי למנעו ( ר' פרשת ועקנין לעיל; ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם פ"ד לח(1) 72, 77-76 ) .

17.       בע"א 4486/11  פלוני נ' פלוני ( 15/7/13) הביע ביהמ"ש דעתו כי יש גם  הגורסים כי במקרים מסויימים ניתן  לראות התנהגות עוולתית גם בשל נזקי סיכון צפוי וסביר , מן הטעם שגם סיכונים אלה ניתן היה למנוע אלמלא ההתרשלות והם עשויים להיות חלק מהתחשיב שהביא לכך שההתנהגות אופיינה מלכתחילה כעוולתית ( שם עמ' 21 ; ר' א. פורת " תנאי הסיכונים העוולתיים בדיני הנזיקין" ספר אור ,119 (2013 ) ).

18.אין מחלוקת כי על העירייה מוטלת חובת זהירות מושגית ביחס למשתמשים בדרך ציבורית, ובכללם נהגים, לרבות נהגת הרכב המבוטח ( ר' ע"א 862/80 עירית חדרה נ' זוהר  ואח', פ"ד ל 757  ; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עירית בני ברק פ"ד מג (3) 343; פרשת גורדון לעיל). אך בכך לא די ויש לבחון האם בנסיבות המקרה קיימת גם חובת זהירות קונקרטית.

19.אחריותה של העירייה איננה מוחלטת. מחובתה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותן של מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה (ר' ע"א ת"א)  4195/98 שי חנה נ' עיריית נתניה ) נבו – 31.10.99). על העירייה להוכיח כי פעלה במסגרת הסביר כי היה בידה מנגנון סביר לתחזוקה, לאיתור המפגעים ולתיקונם (פרשת שי חנה לעיל), דבר שלא הוכח בפני, למעט אמירות כלליות של העד מטעם הנתבעת, אשר אינו נמנה על אנשי הניקיון ומפעילי ציוד הניקיון.

העירייה גם לא טענה ולא הוכיחה שהליקויים הקיימים אינם ניתנים לתיקון במסגרת האמצעים העומדים לרשותה ולא הצביעה על דרכים אחרות שניתן היה לנקוט כדי למנוע נזק מהמשתמשים בדרך (פרשת שי חנה לעיל).