שוורץ נ' צולר - ד"ר

פסק דין

פסק דין

1.לפנינו בקשה לסילוק התביעה על הסף, כאשר התביעה מבוססת בעיקרה על חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") והנתבעת טוענת בבקשת הסילוק על הסף, כי חל בענייננו סעיף 13 (9) לחוק כך שמדובר ב"פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור." מכאן, טוענת הנתבעת, כי אין כאן כל עילה למשפט על בסיס החוק.

2.התובעת היא רופאה תעסוקתית מומחית במקצועה, אשר היתה עובדת צה"ל ומועסקת על ידי ענף משאבי אנוש – חר"פ, מחודש 5.99 ועד סוף חודש 4.07.

הנתבעת היתה מפקדת המר"מ והיתה המפקדת הממונה על התובעת מטעם ענף משאבי אנוש חר"פ – צה"ל ממחצית 2002 ועד לחודש 1.04.

3.ביום 30.12.03, מילאה הנתבעת חוות דעתה על התובעת (להלן:"חוות הדעת"). חוות דעת זו מולאה על ידי הנתבעת מתוקף חובתה ואחריותה כאחראית הישירה על התובעת בצה"ל ומשום שהתובעת היתה אזרחית עובדת צה"ל באותה עת שהנתבעת היתה אחראית עליה במסגרת תפקידה של הנתבעת כמפקדת מכלול רפואת רופאים – מרפ"א 8281 בבסיס מרפ"א צפון חיפה בשנים 2002 עד 2004.

4.מצד אחד ציינה הנתבעת בחוות הדעת את יעילותה של התובעת בעבודה והישגיה כ"סבירה" אך רשמה באותה חוות דעת, כי התובעת "מפגינה חוסר נאמנות למערכת, דורשת פיקוח הדוק."

בחוות הדעת היה גם על הנתבעת לדרג בציונים מאחד עד שבע "הערכת תכונות אישיות" של התובעת כשבחלקן היא דורגה בציון שבע ובחלקן האחר היא דורגה בציונים נמוכים כמו 2,3 ו- 4 ואת המשמעת של התובעת דרגה הנתבעת בציון הנמוך ביותר – 1 בלתי ממושמעת.

הנתבעת דרגה בחוות דעת זו, את התובעת במספר פרמטרים נוספים בדירוג נמוך ולטענת התובעת, הדברים שרשמה הנתבעת בחוות הדעת הם בבחינת לשון הרע לפי סעיף 1 לחוק שיש בהם להשפיל את התובעת, לעשותה מטרה לבוז או ללעג, לבזותה ולפגוע במשלח ידה ובמקצועה.

5.התובעת טוענת, כי הדברים השלילים שרשמה הנתבעת על התובעת בחוות הדעת הם בבחינת שקר מפגיע לפי סעיף 58 לפקודת הנזיקין.

6.הסעד המבוקש בסעיף 15 לכתב התביעה מבוסס כולו על חוק איסור לשון הרע, עת שהתובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 100,000 ₪ בהתאם לסעיף 7 א' (ג) לחוק הנ"ל.

7.אין ספק, כי הנתבעת מילאה את חוות דעתה על התובעת כמפקדת המר"מ ומתוקף חובתה כמפקדת הממונה עליה באופן ישיר מכח הוראת פקודת מטכ"ל 41.0408 אשר עניינה ב"תעסוקת אזרחים – חוות דעת תקופתית" (להלן: "הוראת פקודת מטכ"ל").

הוראת פקודת מטכ"ל זו חייבה את הנתבעת מתוקף תפקידה, למלא את חוות הדעת כאשר "חוות דעת תמולא לגבי כל עובד צה"ל לשנת עבודה"

8.לא נראית כאן כל מחלוקת אמיתית לגבי היותו של צה"ל "רשות מוסמכת" כאמור בסעיף 13 (9) לחוק.

גם התובעת עצמה אינה טוענת שאין לראות בצה"ל כ"רשות מוסמכת" כאמור בסעיף 13 (9) לחוק, אלא שלטענת ב"כ התובעת, הנתבעת לא מילאה את הוראות הפקודה ויתרה מכך הנתבעת מילאה את חוות הדעת באופן הנוגד את הוראות הפקודה משום שהיה עליה לדעת כי הערכה בלתי נכונה עלולה לגרום נזק חמור הן לצה"ל והן לתובעת לכן זו היתה חייבת להיות הערכה אובייקטיבית, ללא הגזמה לחיוב או לשלילה וללא השפעת חיבה או טינה אישית. כך גם טוענת ב"כ התובעת, כי היה על הנתבעת לערוך ראיון עם התובעת, להציג בפניה את חוות הדעת ולהחתים את התובעת על חוות הדעת אליה היה צריך לצרף את סיכום הראיון.

עוד מוסיפה באת כח התובעת וטוענת, כי בטופס חוות הדעת היתה הוראה מפורשת לפיה אין להיות מושפע יתר על המידה מתקריות בודדות בפעילות המוערך, בעוד שלשיטת התובעת לא היה מגע שוטף ויומיומי בין הצדדים בזמן העבודה המשותפת, כך לטענת ב"כ התובעת עולה מדברי הנתבעת עצמה.

9.בתגובת ב"כ התובעת נטען מחד, כי התובעת פעלה על פי הוראות הדין של אותה "רשות מוסמכת", אך בפועל לא פעלה על פי ההוראות של אותה רשות אלא בניגוד להן.

דיון והכרעה

10.הנתבעת מילאה את חוות הדעת על התובעת כמפקדת המר"מ ומתוקף תפקידה כמפקדת הוטל עליה, מכח פקודת מטכ"ל, למלא חוות דעת זו.

כל הדברים שרשמה הנתבעת בחוות הדעת אותה מילאה על התובעת הם בזיקה ישירה למסגרת יחסי עובד-מעביד ואינם כוללים נושאים אישים שאין להם כל קשר ליחסי העבודה.

11.מקובלת עלינו טענת ב"כ הנתבעת, לפיה סעיף 13 לחוק מפרט את אותם המקרים בהם אין כלל עילה למשפט, זאת בשונה מסעיפי החוק הבאים לאחר סעיף 13, העוסקים ב"הגנות".