שוורץ נ' כרמון

החלטה

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבע לסילוק התביעה נגדו על הסף בטענה להעדר סמכות עניינית, העדר עילה ושיהוי.

2.אלה הן העובדות הרלוונטיות לדיון בבקשה כעולה מכתב התביעה:

א.התובעת הינה רופאה תעסוקתית במקצועה ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היא היתה אזרחית עובדת צה"ל. בשנים 1999-2007 שימשה התובעת כמנהלת המרפאה התעסוקתית בפיקוד צפון בצה"ל ובשנים 2001-2006 היא שימשה בתפקיד זהה בחיל הים.

הנתבע שימש כקצין רפואה חיילי בחיל הים והוא היה הממונה הישיר של התובעת.

ב.בכתב התביעה מלינה התובעת על התנהלות הנתבע ביחס לשלושה אירועים שונים המהווים, כטענתה, עוולת רשלנות והפר חובה חקוקה בהתאם לסעיפים 35 ו-62 לפקודת הנזיקין. אלה הם האירועים:

בפגישת עבודה שהתקיימה בסוף הרבעון האחרון בשנת 2005 עם מטה בסיס חיל הים בחיפה הביע הנתבע עמדתו, ולפיה, הליקויים בשירות הניתן במרפאה התעסוקתית בהנהלת התובעת הינם באחריותה, וזאת מבלי שהתבקשה תגובתה לטענות הנ"ל.

בסוף שנת 2005 שלח הנתבע למספר גורמים מכתב בו נטען כי לנתבעת יחסי אנוש בעייתיים וכי היא נוקטת באלימות מילולית כלפי מפקדיה, פיקודיה והסובבים אותה. דבר קיומו של המכתב נודע לתובעת ביום 20.11.06 ומעולם לא הועבר העתק ממנו אליה.

ביום 20.11.06 כתב הנתבע מכתב אשר כותרתו "שיחת בירור לאע"צ ד"ר סיגל שוורץ", בו נטען, בין היתר, כי לתובעת יחסי אנוש בעייתיים והיא הואשמה בעקיפת סמכויות שיטתית, חוסר מקצועיות וכן טען כי התובעת הסתכסכה עם כל מי שבא איתה במגע.

בכתב התביעה הוסיפה התובעת וטענה ביחס למעשים ומחדלים שביצע פקודו של הנתבע – רס"ן מנשה משעל – כלפיה שהנתבע אחראי להם באחריות ישירה ו/או שילוחית.

ג.התובעת טוענת כי האירועים כמפורט לעיל גרמו לה נזקים בסך של 520,000 ₪ והיא מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום הסכום הנ''ל.

3.לטענת הנתבע יש לסלק את התביעה על הסף וזאת מכל הנימוקים כמפורט להלן:

א.חוסר סמכות עניינית: עסקינן בתביעת עובדת כנגד נושא משרה אצל מעבידו, במסגרת ובזיקה ליחסי עובד-מעביד. מכתב התביעה עולה כי עילת התביעה ומהותה האמיתית היא לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, והרי בכגון דא הסמכות הייחודית נתונה לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, לבית הדין לעבודה ולא לבית משפט זה.

ב.העדר עילה: אף אם תאמר כי במקרה דנן עילת התביעה הינה עוולת הרשלנות והפר חובה חקוקה, הרי בהתאם לס"ק 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המעשים המיוחסים לנתבע אינם משמשים עילה למשפט אזרחי (או פלילי).

ג.שיהוי: התביעה מוגשת בשיהוי רב ביחס לאמירות ומכתבים מלפני 7-8 שנים.

4.התובעת מבקשת לדחות את הבקשה הואיל והתביעה אינה מבוססת על עילת לשון הרע שבחוק איסור לשון הרע, אלא על עוולת הרשלנות והפר חובה חקוקה שאינן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. באשר לתחולת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע למקרה דנן, טענה התובעת כי הנתבע לא הוכיח קיום התנאים המפורטים בו, ומכל מקום, טרם נקבעה הלכה פסוקה מחייבת, לפיה, ההגנה הקבועה בהוראת החוק הנ"ל חלה גם כן על תביעות שאינן מכוח חוק איסור לשון הרע. לעניין השיהוי טענה התובעת כי הנתבע לא טען, מקל וחומר לא הוכיח, קיום התנאים לקבלת הטענה: זניחת התביעה ושינוי מצב הנתבע לרעה .

5.אמנם נכון, בהתאם לסעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתובענה של עובד נגד מעביד או נושא משרה אצלו בקשר ליחסי עבודה המבוססת על חוק איסור לשון הרע, אולם, שבתי ועיינתי בכתב התביעה ולא מצאתי בו זכר לעילה המבוססת על חוק איסור לשון הרע. אדרבא, בסעיף 6 לכתב התביעה נטען מפורשות כדלקמן:

"עניינה של תובענה זו בעוולות שביצע הנתבע כלפי התובעת, בהן עוולות של רשלנות על-פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – פקודת הנזיקין או הפקודה) ועוולת הפרת חובה חקוקה על-פי סעיף 62 לפקודה".

בהמשך כתב התביעה, ולאחר שפורטו העובדות הנטענות בתביעה, שבה התובעת וטענה כי מעשי הנתבע ומחדליו מהווים עילת רשלנות (סע' 15, 27, 38 ו-43 לכתב התביעה), וכן הפר חובה חקוקה (סעיף 44 לכתב התביעה).

6.טענת הנתבעת כאילו עילת התביעה במהותה הינה בחוק איסור לשון הרע היא ניסיון עקר לקרוא לתוך כתב התביעה את אשר אין בו על מנת להתאימו באופן מלאכותי לטענה בדבר העדר סמכות עניינית.