שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 27.11.13, שקבעה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר (להלן – הוועדה).

2.למערער נקבעו על-ידי הוועדות הרפואיות 83% אחוזי נכות משוקללת, בהן 65% נכות בגין סכרת עם סיבוכים, 15% בגין דלקת באוזניים, 10% בגין טנטון, 20% בגין כבד שומני ו- 20% בגין תגובה הסתגלותית בהתאם לפריט ליקוי 34(ב)(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – מבחני הנכות).

3.טענות המערער:

א.שיעור הנכות הרפואית הכוללת מחייב הנמקה מיוחדת מצדה של ועדת אי הכושר שעה שאינה קובעת כי המערער איבד מכושרו להשתכר. הנמקה כאמור לא קיימת בהחלטת הוועדה;

ב.החלטת הוועדה בעניין אי הכושר סותרת את קביעת הנכות הרפואית בתחום הנפשי, שכן פריט הליקוי עצמו מצביע על הגבלה בינונית בכושר העבודה;

ג.העבודות שהוצעו על-ידי הוועדה כעבודות שהמערער מסוגל לבצען – אינן מתאימות למצבו הרפואי. כך, למשל, סיבוכי הסכרת אינם מאפשרים ביצוע עבודות אריזה ומיון, וקושי הנפשי וליקוי השמיעה אינם מאפשרים עבודה במגע עם קהל.

ד.קביעת הוועדה בדבר הצורך בתנאי עבודה מיוחדים (בלי מתח, ללא רעש, עם ארוחות סדירות, ללא מאמץ פיזי) מלמדות על צמצום אפשרות ההשתכרות, מה שאינו עולה בקנה אחד עם מסקנת הוועדה כי המערער לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר.

4.מנגד טען המשיב, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, בהתחשב בכך כי ניתנה החלטה מנומקת המתמודדת עם שיור הנכות הגבוה ותוך שקלול כלל הנתונים, לרבות גילו הצעיר של המערער, ההכשרות המקצועיות שעבר, ועברו התעסוקתי.

5.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 20.11.13, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער וב"כ בפניה.

הוועדה ציינה את הליקויים הרפואיים השונים וכן כי הרופא המוסמך קובע כי המערער מסוגל לעבודה במשרה מלאה ללא לחץ נפשי עם אפשרות לארוחות סדירות.

הוועדה התייחסה לרקע של המערער וקבעה כי מדובר בעולה (עלה בשנת 2006) בעל 12 שנות לימוד שעבד בעברו כבעל עסק, וכי בישראל עבר הכשרות מקצועיות בתחום ייצור אלקטרוניקה והלחמות וכן כטכנאי מחשבים, וכי אינו עובד מאז שנת 2011.

6.אין לקבל טענת המערער, כי הוועדה לא לקחה בכלל את חשבון את שיעור הנכות הגבוה. כמצוין בהחלטת הוועדה הרי שבתחשב בגילו הצעיר, עברו התעסוקתי וההכשרות שעבר הוא מסוגל לעבוד במשרה מלאה בתנאים ובהגבלות שציינה (ללא חשיפה לרעשמזיק, ללא לחץ נפשי ועם ארוחות סדירות), וזאת כיוון שכפי שהיא קרובעת במורש שיעור הנכות הרפואית העומד על 83% "אינם באים לידי ביטוי בגובה אחוזי הנכות התפקודית".

7.אין גם לקבל את הטענה, כי ההגבלות שמציינת הוועדה על סוגי העבודות שהמערער מסוגל לבצע מובילה בהכרח למסקנה כי קיים צמצום של מעל 50% בכושר ההשתכרות. הוועדה מציינת במפורש כי "קיימת הפחתת מה בכושרו לעבודה אך בודאי אינה בשיעור של 50% ויותר ועל כן הוועדה דוחה את הערר".

8.אין בהכרח סתירה בין קביעת הוועדה באשר לכושרו של המערער להשתכר לבין קביעת הנכות בתחום הנפשי. אכן, למערער נקבעה נכות בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) למבחני הנכות בגין "תגובה הסתגלותית", אשר על-פי נוסח פריט הליקוי מצביע על הגבלה בינונית של כושר העבודה. יחד עם זאת, אין באמור כדי לחייב החלטה כי המערער איבד למעלה מ-50% מכושרו להשתכר.

9.לאור האמור - הערעור נדחה בזאת.

10.אין צו להוצאות.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ד, (19 פברואר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.