שוורץ ואח' נ' קיבוץ ניר עם ואח'

פסק דין

מבוא:

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, הגברת אורנה שוורץ, כתוצאה מנפילה תוך כדי לכתה על אחד משבילי קיבוץ ניר עם, הנתבע 1, ביום 21/2/07 וזאת, לטענתה, כתוצאה מהיתקלות במרצפות בולטות מהן בנוי היה השביל בחלקו. התובע 2 הינו המוסד לביטוח לאומי אשר חבר לתביעה במסגרת תביעת שיבוב, שהגיש נגד הנתבעים בגין תגמולים ששילם לתובעת בעקבות התאונה.

התובעת ילידת 30/7/1960 אחות מוסמכת בעיסוקה, הייתה כבת 46 ביום התאונה, ובת 53 כיום.

כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת באזורי גוף שונים, ובעיקר בכתף וביד שמאל. היא הובהלה לבית החולים ברזילי באשקלון, שם אובחן שבר בעצם ההומרוס בכתף השמאלית, ואי לכך קובעה ידה והושמה במתלה למשך שלושה חודשים.

הנתבע 1, קיבוץ ניר עם, בו חברה התובעת, הינו הבעלים ו/או האחראי למקרקעין אשר בשטחם ארעה התאונה. הנתבעת 2 ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ הינה חברת הביטוח, אשר ביטחה את הנתבע 1. הנתבעת 3 הינה חברה קבלנית לבניין אשר ביצעה עבודות בנייה בקיבוץ בהתאם לחוזה שנחתם בחודש מאי 2005 בינה לבין החברה הממשלתית לתיירות. הנתבעת 4 הינה חברת מהנדסים אשר הופקדה על פיקוח עבודות הבנייה בקיבוץ.

המחלוקת נסובה הן לעניין עצם האירוע ונסיבותיו, הן לעניין האחריות והן לעניין גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובעת

6.לטענת התובעת, לנתבע 1 כבעלים של המקרקעין בשטחם ארעה התאונה, לנתבעת 3 כקבלן מבצע בניה ו/או הקבלן הראשי, ולנתבעת 4 כחברה המפקחת, חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים לפגוע בבאי המקום. לטענתה, התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות של הנתבעים /או עובדיהם ו/או שלוחיהם, אשר הנתבעים אחראים למעשיהם או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי. לטענתה, הוכח קיומו של מפגע ברצפת השביל בדמות מרצפות בולטות ממפלס השביל, ומדובר בסיכון בלתי טבעי, בגינו היה על הנתבעים לנקוט אמצעי זהירות אשר לא ננקטו; הנתבעים (4-3) התקינו את רצפת השביל באופן רשלני, הנתבעים הותירו מפגע זה ברצפת השביל וחשפו את העוברים ושבים לסיכונים מיותרים ולא ערכו פעולות לוידוא מצבו של השביל, הנתבעים לא הזהירו ולא הציבו שלט על מנת למנוע מעבר, ואף לא הסירו את המפגע.

7.עוד מוסיפה התובעת כי במקרה דנן, בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", שכן לא היתה לה הידיעה או לא היתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, וכי התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו.

התובעת אף טוענת כי אין לייחס לה כל אשם תורם, באשר המדובר הוא במפגע אשר איש לא הבחין בקיומו, כולל העדים מטעמן של הנתבעות, ואין זה סביר כי תידרש ללכת כשמבטה מופנה כל העת אל הקרקע.

8.התובעת צרפה חוות דעת רפואית, לפיה, נותרו לה 25% נכות בגין התאונה ועתרה לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, פיצוי בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות וכאב וסבל.

טענות הנתבעים 2-1

9.הנתבעים מנגד הכחישו את אחריותם לתאונה, וטענו בראש ובראשונה כי התובעת כלל לא הוכיחה טענתה בדבר קיומו של מפגע על רצפת השביל ולא הוכיחה כי נפלה בעטייו. לטענתם, נסיבות התאונה, כפי שבאות לידי ביטוי היום מפיה של התובעת, שונות לחלוטין מתיאורה את התאונה בסמוך לזמן אמת, ולפיכך אין לסמוך על גרסתה.

10.במקביל טענו כי הנתבע 1 לא נהג ברשלנות בכל הקשור לאחזקת הקיבוץ, וכי אין עילה להיפוך נטל הראייה. הנתבעים אף מדגישים כי בכל מקרה שטחי שבילים ומדרכות אינם אמורים להיות שטח סטרילי, ונפילה כזו הינה בגדר סיכון החיים הרגילים. הן אף מפנות לפסיקה לאורה נפילה והחלקה הן סיכונים סבירים שאינם מקימים אחריות בנזיקין למשל ת"א 62943/98 אבמר אסתר נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו 18.1.06).

בנוסף טוענים הנתבעים כי אף אם יעלה בידה של התובעת להוכיח גרסתה, הרי יש להטיל אחריות מלאה על הנתבעים 3-4 מבצעי העבודה והמפקחים עליה, להם חובת זהירות כלפי מי שעלול לעשות שימוש בשביל ועלול להיפגע עקב עבודה לקויה ורשלנית, כאשר אשמם המוסרי הינו המכריע. יתרה מזאת, לדבריהם, הנתבעת 3 התחייבה חוזית בהסכם בין הצדדים להיות אחראית על העבודה ולתקן פגמים שיתגלו בה במשך חמש שנים מסיומה.

11.לבסוף הכחישו הנתבעים אף את הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובעת לתאונה, כמו גם תוכן חוות הדעת שצורפה על ידיה.

טענות הנתבעת 3

בראש ובראשונה טענה הנתבעת כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח גרסתה לנסיבות נפילתה ונפילתה כלל לא נבעה מהפרשי גבהים. לטענתה, בגרסאותיה של התובעת התגלו סתירות של ממש באופן המטיל צל על מהימנותה, באופן המשליך גם על מהימנות טענותיה באשר לגובה הנזק.