שוהם נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1.זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

התובע, יליד 29.4.65, נפגע בתאונת דרכים ביום 6.3.02, עת הרכב שבו נהג, מ"ר 4050500, התהפך (להלן: "התאונה").

הנתבעות מודות באירוע התאונה, בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה על שיעור הנזק.

נכות רפואית

2.התובע פונה ממקום התאונה באמבולנס לבית החולים לניאדו בנתניה. אובחנו אצלו חולשה בגפיים ותזוזה של חוליות עה"ש הצווארי C5-6. הוא הועבר לבית החולים שיבא בתל השומר, שם אובחנו קונטוזיה בחוט השדרה C3-5, שבר בחוליה C6 ושבר facet joint ב- C5-6, כמו גם בלט דיסק C4-5 עם לחץ על החוט. הוא עבר, בהרדמה כללית, ניתוח קורפקטומיה C5, איחוי שתל עצם ואיחוי C4-6 עם פלטת קספר. לאחר שחרורו הועבר לאישפוז יום במחלקת השיקום, שם קיבל טיפל שיקומי עד ליום 5.9.02.

3.התובע נבדק על ידי שלושה מומחים מטעם בית המשפט. דר' אילנה פרבר, מומחית לרפואה פיזיקלית ושיקום, קבעה בחוות דעתה מיום 4.12.05 כי לתובע נותרו 80% נכות נוירולוגית צמיתה לפי סעיף 29(3) לתקנות המל"ל. שיעור זה אינו שנוי במחלוקת. חוות הדעת מפרטת את מצבו של התובע בעקבות נכותו ואת הצרכים השיקומיים השונים, שאליהם אשוב בהמשך.

פרופ' חיים מצקין ערך, ביום 30.3.08, חוות דעת בתחום האורולוגיה. הוא קבע לתובע נכות עקרונית של 10%, בשל הפגיעה המסוימת ביכולת לקיים יחסי מין. חרף זאת הוסיף, כי הואיל והנכות הנוירולוגית עולה על 50%, אין מקום לקבוע נכות נוספת כלשהי. התובע יוצא כנגד קביעה זו, אך לא ביקש לחקור על כך את המומחה. הקביעה אף עולה בקנה אחד עם עדותה של דר' פרבר בפניי בנקודה זו (עמ' 33 לפרוטוקול). לא מצאתי טעם מספק להתערב בכך, ולפיכך יש לקבוע כי אין נכות אורולוגית נפרדת.

פרופ' משה קוטלר ערך, ביום 15.6.08, חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה. הוא מצא אצל התובע "הפרעת הסתגלות מתמשכת, עם הפרעה מעורבת של מצב רוח יורד וחרדה", והעריך את נכותו הצמיתה ב- 10%. לפרופ' קוטלר לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא נקרא לחקירה נגדית, כך שלא מצאתי יסוד להתערב בקביעתו.

4.נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת אפוא על 82%.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות

5.כידוע, "נכות תפקודית" הוא מושג המבטא את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, אשר לא בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית. המושג בא להצביע על מידת הפגיעה בתפקוד שיש בנכות הרפואית, על מידת ההשפעה על התפקוד בדרך-כלל. נפסק, כי "אכן גובה הנכות הרפואית אינו זהה בהכרח לשיעור הגריעה התפקודית, אך נתון זה של גובה הנכות הרפואית הינו, מכל מקום, נתון מרכזי, אם לא חותך לקביעת שיעור הפגיעה התפקודית" (ע"א 61/03 אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אבני (2005), פיסקה 10). כן ראו ע"א 7008/09 אל רחום נ' אל קאדר (2010), בפיסקה 14: "בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות".

עם זאת, לא כך הוא בכל מקרה ומקרה, ובוודאי שיש להפריד בין ביטוי זה לבין קביעת הפסד כושר השתכרותו של תובע. כהבהרת בית המשפט העליון: "בדרך כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעיתים, הנכות התפקודית... אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות...רצוי שנדבר בפסקי דין בשפה אחת. וכשמזכירים "נכות תפקודית" כוונת האמירה תהיה אחת, דהיינו מידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בדרך כלל. למידת השפעתה על כושר השתכרותו של התובע המסוים יינתן ביטוי. אך זה לא ייכלל במסגרת המונח "נכות תפקודית"" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792, 799 – 800 (1995)).

בצד קביעת הנכות, על בית המשפט לקבוע גם את הפסד כושר השתכרותו של תובע. בפריט זה על בית המשפט להעריך ולקבוע את הפסד הממון שנגרם ושעלול להיגרם לתובע בשל כך שהתאונה, ומגבלותיו בעקבותיה, הפחיתו מכושר השתכרותו.

כאמור לעיל, יש להיזהר מבלבול בין המושגים של "נכות תפקודית" ו"פגיעה בכושר השתכרות". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות, בלי שיידרש כלל לקבוע את שיעור הנכות התפקודית. כך במקרה שהפסד כושר ההשתכרות ייקבע על סמך ראיות ונתונים, אשר יאפשרו קביעת ההפסד בפריט זה, אף ללא קביעה מדויקת של שיעור הנכות התפקודית (ראו עניין גירוגיסיאן הנ"ל, בעמ' 800). לפיכך נפסק עוד כי: "כשמובאות בפני בית המשפט ראיות על פיהן הפסדי ההשתכרות של התובע בפועל הם בשיעור מסוים, והפסדים אלה משקפים את הירידה בכושר ההשתכרות, ראיות כאלה עדיפות על קביעת ההפסד בהתאם לשיעור הנכות. שיעור הנכות התפקודית יכול לשמש מודד באותם מקרים כשאין ראיות להפסד בפועל כתוצאה מן התאונה ובית המשפט סבור, על דרך האומדן, ששיעור הנכות משקף את שיעור ההפסד" (ע"א 3526/99 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' דנינו (2000)). ראו גם: ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (2010); ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2010).

6.בענייננו, מדובר בנכות רפואית של 82% לצמיתות. עם זאת, אין משמעות הדבר, בהכרח, אבדן כושר עבודה בשיעור זהה. בע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (2010) (להלן: "עניין פת") התברר עניינו של נכה 100%, משותק בפלג גופו התחתון, ישוב על כסא גלגלים, נזקק לצינתורים בגין אי שליטה על הסוגרים וסובל מחולשה בזרוע יד שמאל. חרף זאת נקבעה לו יכולת השתכרות חודשית של 2,000 ₪, לאחר שהתברר כי הוא עוסק שעות רבות ביום בתחביבים שונים ומסוגל להשתמש ולהקליד במחשב, על אף המגבלה בידו.

הפגיעה בכושר התפקוד של התובע

7.המומחית בתחום השיקומי, דר' פרבר, כותבת בחוות דעתה, שנערכה, כאמור, ב- 4.12.05: "... סובל מחולשה בגפיים, קשה יותר ביד ימין. ספסטיות מאד קשה, מפריעה בתפקוד. כמו כן, הפרעה בתחושה, לכן לעתים החפצים נופלים מיד שמאל מבלי שחש בכך. סובל מאד מתחושת שריפה בשתי כפות הידיים ובאזור הבטן והאגן. כמו כן סובל מכאבים לאורך יד ימין ובאזור פרקי ירכיים. סובל מאד מקור ומהרגשת קור והתגברות הספסטיות, כאשר קר. בשעות הבוקר קשה מאד להתחיל תנועה בגלל הספסטיות, ולפני הקימה צריך לעשות תרגילי מתיחה. קיים רעד ביד ימין ורגל ימין במיוחד בהתחלת התנועה. מועד הרבה בהליכה, בעיקר בגלל התכופפות הפתאומית של הברך... תפקוד- אוכל ביד שמאל, זקוק לחיתוך והגשת האוכל. זקוק לעזרה ברחצה ולרוב זקוק לעזרה בהלבשה. בשעות שהספסטיות יורדת מעט וכאבים פוחתים, מסוגל ללבוש לבד חולצה ללא כפתורים. הולך עם מקל, נוהג ברכב, עם מתקן מיוחד לאחיזה ביד שמאל. שתן- נותן בישיבה, זרם חלש, אך לא היו זיהומים בדרכי השתן. פעולת מעיים- בעזרת כדורים ונרות... בבדיקה: ... הולך בעזרת מקל,קיים קושי בולט בעת הקימה עם רעד ביד ימין (קלונוס) וקושי בהתחלת תנועה. כף יד ימין נמצאת בכיפוף במיוחד באגודל ואצבע. חולשה בארבע הגפיים בולטת מימין עם דלדול שרירים וספסטיות ניכרת במיוחד בכף יד. גם ברגליים חולשה ספסטיות ודלדול שרירים בולטים יותר מימין. יש לציין שחולשה יותר קשה בידיים מאשר ברגליים. ערות החזרים בארבעת הגפיים עם קלונוס בקרסול ימין ובבינסקי חיובי משמאל. ירידה בתחושה C5-6, בולטת יותר מימין, לקוי בתחושה עמוקה יותר ביד וברגל שמאל. הצליח להוריד חולצה רחבה וללבוש אותה חזרה, עם קושי ניכר, אך היה זקוק לעזרה בלבוש פלג גוף תחתון ומעיל... עבודה: אינו מסוגל לעבוד ולהתפרנס למחייתו. רצוי מסגרת תעסוקה".

כידוע, לחוות הדעת השיקומית משקל משמעותי ביותר. עם זאת, אין היא "חסינה" מהתערבות, כפי שנפסק בע"א 8877/04 כהן נ' רונן (2007), בפיסקה 6: "בחירתו של בית המשפט המחוזי שלא לאמץ את כל מסקנותיו של המומחה בתחום השיקום אינן בלתי-מנומקות, כפי שטוען המערער. אדרבא, בית המשפט הסביר את גישתו. מעבר לכך, בית המשפט קבע את ממצאיו על יסוד בחינה של מכלול החומר שבא בפניו, לרבות חוות-הדעת של המומחים האחרים, ולמותר לציין, כי בעניין זה מסור לו שיקול דעת וההכרעה היא בידיו. גם באשר לקושי הנפשי שהמערער חווה, בית המשפט קמא לא התעלם מההשלכות האפשריות של פגיעה קשה כפי שארעה למערער על התנהגותו, אך מצא שלא ניתן לצעוד בעניין זה מעבר לכך משלא נתבקש מינויו של מומחה מתאים. גם מסקנה זו מקובלת עלינו".