שהדי נ' טרייד אין השרון בע"מ ואח'

החלטה

בקשת רשות להתגונן בפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם פסוק.

בין הצדדים להליך זה נוהל הליך גישור בבימ"ש המחוזי מרכז בפני כב' השופט שילה. ביום 7.6.10 נכרת בין הצדדים הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסדר התחייבו הנתבעים לסלק את יתרת החובות לבנקים כולל המשכנתא וחברת קידום תוך 90 יום. אין חולק כי התחייבות זו הופרה על ידי הנתבעים במובן זה שהחובות האמורים, לפחות כלפי חברת "קידום" לא סולקו תוך 90 יום. ביום 13.6.10 קבע בית המשפט כי הפיצוי על הפרת הסכם הגישור יעמוד על 500,000 ₪. בהתאם, טוענת התובעת כי הפרת התחייבותם האמורה של הנתבעים מהווה עילה לחיובם לשלם לה את הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט.

הנתבעים טוענים כי בימ"ש קבע את הפיצוי המוסכם ע"פ שיקול דעתו לאחר שהנתבעים הודיעו כי הם משאירים לבית המשפט את שיקול הדעת בקביעת הפיצוי בגין אי קיום ההסכם במלואו. משמע, טוענים הנתבעים, אין בהסדר כל תניה המזכה את התובעת בפיצוי בגין אי קיום התחייבות בודדת מבין ההתחייבויות בהסדר. הפיצוי נקבע בגין הפרת כל הסדר הגישור.

הנתבעים טוענים עוד כי הפקידו את הסכום האמור בקופת בית המשפט והוא נמשך במלואו על ידי התובעת ולפיכך אין מקום לשוב ולפסוק לתובעת פיצוי נוסף. הנתבעים טוענים עוד כי לא ישבו בחיבוק ידיים אלא פעלו מול חברת "קידום" להוצאתה של התובעת מן התמונה, לרבות באמצעות הליכי משפט, עד אשר ביום 3.5.11 חתם בימ"ש על פסיקתא לפיה משוחררת התובעת מהתחייבויותיה כלפי חברת "קידום" ביום ערך 1.9.10. עוד נאמר בהקשר זה כי התובעת, בחוסר תום לב, הביעה עמדה המתנגדת באותו הליך משפטי, לשחרורה מן החובות כלפי חברת "קידום" ודי בכך כדי לדחות את תביעתה.

ואחרון: הנתבעים טוענים כי גם אם הייתה הפרה של הסדר הגישור הרי שלתובעת לא נגרם כל נזק כתוצאה מהפרה זו וממילא דינה של התביעה לתשלום פיצוי מוסכם להידחות. עוד נאמר כי במקרה הנדון ראוי כי בימ"ש יעשה שימוש בסמכותו ויפחית את הפיצוי המוסכם לו זכאית התובעת לאפס. עוד נאמר כי מכיוון שהסדר הגישור אינו עורך כל הבחנה בין סוגי הפרות ע"פ מידת חומרתן, מקימה תניית הפיצוי המוסכם חזקה לכאורה כי הפיצוי הקבוע בה מופרז וראוי להפחתה מבלי שהמפר יידרש להביא ראיה נוספת לתמוך בטענה זו. עוד טוענים הנתבעים כי ההפרה המיוחסת לנתבעים היא למעשה הפרה של צד שלישי – חברת "קידום" – אשר לנתבעים אין שליטה בו.

דיון והכרעה

לטעמי יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן כמפורט להלן.

ראשית אומר כי לטעמי, הגם שהפיצוי נקבע על ידי בית המשפט הרי שבית המשפט שאב, במקרה דנא, את כוחו וסמכותו לפסוק פיצוי זה מהסכמת הצדדים בהסדר הגישור. לפיכך , מבחינה עיונית, מדובר בפיצוי "מוסכם" גם כאשר הוא נקבע על ידי בית המשפט.

שנית, אינני סבור כי הפקדת סך של 500,000 ₪ על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט ומשיכת סך זה על ידי התובעת מייתרת דיון בסוגיית הפיצוי המוסכם, לאור נסיבות העניין. נזכיר כי בהסכם הגישור נקבע כי "על הצד הזוכה לשלם על חשבון 500,000 ₪ עד ליום 14.6.10. בית המשפט יקבע סכום שעל הצד המוכר להפקיד בתוך אותה תקופה, אשר ישמש הן למקרה שהזוכה לא ישלם את התשלום הראשון על חשבון התמורה הן לפיצוי". (הדגשה הוספה). מהאמור עולה כי עד ליום 14.6.10 נדרש הזוכה להפקיד למעשה שני סכומים: האחד, 500,000 ₪ בהתאם להסכם הגישור; השני (שיופקד עד למועד הפקדת הסכום הראשון) – סכום שיקבע בית המשפט הן למקרה בו לא ישולם תשלום ראשון על חשבון התמורה והן לפיצוי. יחד עם זאת, אינני סבור כי קיימת בלשון הסכם הגישור או בנסיבות העניין, כפי שהן משתקפות בכתובים, אחיזה ממשית לטענה כי זכותה של התובעת לקבלת הפיצוי המוסכם קמה רק בהינתן הפרה גורפת של ההסכם כולו.

שלישית ולגופו של עניין. תניית הפיצויים המוסכמים במקרה דנא היא לכאורה גורפת. היא אינה מבחינה בין סוגי הפרות וחומרתן היחסית, לכאורה מבלי שניתנה הדעת ליחס בין הפיצוי המוסכם לנזק הצפוי. במצב דברים כזה, אכיפת תנייה לתשלום פיצויים מוסכמים יוצרת חשש כי הפיצוי יהיה ללא כל יחס סביר לנזק הצפוי מן ההפרה. זאת, תהא אשר תהא ההפרה הקונקרטית שאירעה בפועל. לפיכך, נקבע כי לכאורה ובהיעדר ראיה לסתור, מקימה תניה גורפת חזקה לכאורה כי הפיצוי אותו תובע הנפגע הוא מופרז וראוי להפחתה. זאת מבלי שהמפר יידרש להביא ראיה לתמוך בטענה זו (ע"א 4481/90 אהרון נ' פרץ מ. בן-גיאת חברה להנדסה בע"מ, פ"ד מז(3)427, 434-435; גבריאלה שלו, יהודה אדר, דיני החוזים – התרופות, 512-513 (תשס"ט).

נוכח האמור מתייתר הצורך לדון בשאלה אם ראוי לעשות במקרה דנא שימוש בסמכות ההפחתה הקבועה בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) תשל"א – 1971. ראוי עם זה לציין כי הבחינה אותה עורך בית המשפט לצורך שימוש בסמכות ההפחתה אינה מתייחסת לנזק האקטואלי שנגרם עקב הפרת ההסכם אלא לנזק ההיפותטי שהיה ניתן לצפייה במועד כריתת ההסכם. סמכות זו היא מטיבה סמכות רשות ובית המשפט רשאי שלא לעשות בה כל שימוש גם מקום בו לא נמצא כל יחס סביר בין הנזק שהיה צפוי במועד כריתת ההסכם לבין הפיצוי המוסכם.

רביעית וכידוע, גם הזכות לתבוע פיצויים מוסכמים כפופה לעקרון תום הלב. במקרה זה, אין חולק כי הגדרת הפיצוי כפיצוי מוסכם אינה מחייבת את התובעת להוכיח כי נגרם לה נזק ולהוכיח את היקפו. עם זאת, שאלה היא האם תביעה לפיצוי מוסכם מקום בו לא נגרם לתובע כל נזק שהוא עומדת במבחני תום הלב.

סיכומם של דברים: ניתנת לנתבעים רשות להתגונן בטענות דלעיל. התצהיר התומך בבקשה ישמש ככתב הגנה והתיק ינותב למסלול המתאים לו בהתאם לסכומו. הוצאות הליך זה יקבעו ע"פ התוצאות.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.