שהדי נ' טרייד אין השרון בע"מ

פסק דין

ההליכים שבין הצדדים:

1.עניינה של התביעה שבפני, בתשלום בגין מכר רכב מסוג סקודה פאביה, מ.ר. 72-610-25 (להלן: "הרכב"). לטענת התובעת, הרכב נמכר לנתבעת, אולם תמורתו המוסכמת, בסך 85,000 ₪, לא שולמה לה. מכאן התביעה דנן.

2.בעניינה של התביעה, ניתן פסק דין ביום 10.11.2010. פסק הדין ניתן על יסוד עדויותיהם של התובעת, מר רפאל אוחיון ומנהל החשבונות מר מיכאל פרידמן. הנתבעת ביקשה בשלב מסוים להגיש חוות דעת של רוה"ח בר-לב אשר נערכה במסגרת הליכים בבית המשפט המחוזי, בקשה זו לא נענתה על ידי.

3.על פי פסק הדין, התקבלה התביעה במלואה והנתבעת חויבה בתשלום תמורת הרכב, בהוצאות ובשכר טרחת ב"כ התובעת.

4.על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 49646-12-10). במסגרת הדיון שנערך בערעור הסכימו הצדדים לכך, שיחזרו לבית המשפט השלום לצורך מתן אפשרות להגשת חוות הדעת של רוה"ח בר-לב, מתן אפשרות לחקור את המומחה והשלמת הסיכומים בסוגיה זו בלבד. מכאן הדיון הנוסף שנערך לפניי ופסק הדין דנן.

הטעמים שעמדו ביסוד פסק הדין הראשון וחוות דעתו של רוה"ח בר-לב:

5.על פי פסק הדין מיום 10.11.2010, ראיתי לנכון לקבל את התביעה מעיקרי הטעמים הבאים:

א.התרשמתי מעדותו של מנהל החשבונות של הנתבעת, מר פרידמן, כי הוא שרשם את התקבול בגין מכירת הרכב בכרטיסה של התובעת וזאת כהשקעת בעלים.

ב.קבעתי כי מי שנתן את ההוראה למר פרידמן לרשום את התקבול כהשקעת בעלים הוא מר רפי אוחיון או מר אלון דמארי. מדובר בבעלי המניות הנמנים על הקבוצה היריבה לתובעת בחברה.

ג.קבעתי שהמועד בו נרשם התקבול כהשקעת בעלים היה ביום 31.10.2007, כחודשיים לאחר העסקה. במועד זה, כבר נתגלע הסכסוך בין הצדדים.

ד.בנסיבות אלה, ראיתי לנכון לייחס משקל נמוך לרישום התקבול בכרטסת התובעת כהשקעת בעלים.

ה.אשר לקיומה של חשבונית מס/קבלה אשר רשמה התובעת, סברתי כי התובעת אינה בקיאה בהבדלים בין חשבונית המס לבין קבלה ואינני רואה לנכון לייחס לכך ראיה כאילו התמורה בגין הרכב נתקבלה באמצעות רישום של התקבול כהשקעת בעלים.

ו.דחיתי את גרסת הנתבעת על פיה התובעת שקטה על שמריה ובכך יש כביכול ראיה להסכמתה לקבלת התקבול בגין הרכב כהשקעת בעלים. בהקשר זה, הדגשתי שהנתבעת עיכבה את המונית תחת ידה ובכך יש להוות ראיה של ממש, לכך שהיא סברה שהתמורה לא שולמה לה. עוד ציינתי את חוסר ההיגיון הכלכלי שהתובעת תזרים השקעת בעלים באמצעות מכר הרכב, שעה שהרכב נרכש במזומן קודם לכן מסוכנות הרכבים שבבעלות מר רפאל אוחיון מהקבוצה היריבה של בעלי המניות בנתבעת.

6.בניגוד לקבוע בפסק הדין, סבר רוה"ח בר-לב בעמ' 13, סעיף 8 (ז) לחוות דעתו כי: "מכיוון שגב' שהדי הנפיקה חשבונית מס/קבלה ולא חשבונית מס בלבד. ניתן להסיק מכך כי בעת הנקת חשבונית המס/קבלה, קיבלה גב' שהדי את התמורה הנקובה בחשבונית, במקרה זה סך של 85,000 ₪, אף אם הונפקה כהשקעת בעלים בחברה".

7.זה היה הרקע להסכמת הצדדים בערעור ולקביעתו של דיון נוסף לפניי "בסוגיה זו בלבד" [פר' דיון בערעור עמ' 1, ש' 13]. בהתאם, זומן רוה"ח בר-לב והציג את חוות דעתו. ב"כ הצדדים חקרו את המומחה וסיכמו את טענותיהם.

8.ב"כ התובעת תקע יתדותיו בקביעות העובדתיות שבפסק הדין הראשון. ב"כ התובעת הדגיש בסיכומיו שרוה"ח בר-לב לא נפגש עם מנהל החשבון מר פרידמן וכן הדגיש שרוה"ח בר לב התעלם מכך שהתובעת הינה "אישה פשוטה מן הישוב" שלא הייתה ערה לנפקות האבחנה החשבונאית שבין חשבונית מס לבין קבלה.

9.ב"כ הנתבעת הדגיש שרוה"ח בר-לב מונה כמומחה חוקר ורק לעיתים נדירות רשאי ביהמ"ש לסטות מקביעות של מומחה חוקר שמונה מכוח הסכמת הצדדים. יתר על כן, ב"כ הנתבעת הדגיש שהתובעת עשתה שימוש ברכב לצורך מונית וזאת בניגוד להסכם המייסדים ועל כן הוסכם שהרכב יחזור לשימוש החברה, כאשר החשבונית שהנפיקה התובעת מלמדת על הסכמתה בזמן אמת לרישום הלוואת הבעלים והקטנת החוב שלה אל מול שאר מייסדי הנתבעת.

דיון והכרעה:

10.בהתאם להסכמת הצדדים בערעור, נשמעה לפניי עדותו של רוה"ח בר-לב וכן הוצגה לפניי חוות דעתו.