שדמי נ' בן דוד ואח'

פסק דין

תביעה של עורך-דין לחוב של שכר טרחה בגין שירותיים משפטיים.

הצדדים והעובדות הצריכות לעניין .

הנתבעים והגב' בלה חרבש ערבות (להלן: "הלקוחות"), פנו לתובע בפברואר 2000, על מנת שזה ייצגם בהליכים משפטיים בעניינם של קרובי משפחה של הנתבעים ושל הגב' חרבש ערבות, ה"ה חיים ואנקה חרבש ז"ל (להלן: "בני הזוג חרבש"), שהיו אז בחיים, חיים חרבש ז"ל (להלן: "המנוח") היה אז חסוי ואנקה חרבש ז"ל (להלן: "המנוחה") היתה מאושפזת במחלקה סיעודית ונהייתה חסויה ביום 6/6/00.

הנתבעים והגב' חרבש ערבות הינם קרובי משפחה באמצעות בני הזוג חרבש: הנתבעים הם אחייניה של המנוחה והגב' חרבש ערבות היא אחייניתו של המנוח.

ביום 8/3/00 חתמו הנתבעת והג' חרבש ערבות על הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). הנתבע לא חתום על ההסכם, אך לטענת התובע, אף הוא התקשר בהסכם.

פנייתם של הלקוחות לתובע נעשתה על רקע חששם כי ידיד של בני הזוג חרבש, מר עמוס טננבוים, מנצל את מצבם, על מנת להשתלט על כספם ונכסיהם, ורצון של הלקוחות להגן עליהם מפניו.

על-פי הסכם שכר הטרחה נשכרו שירותיו של התובע לטיפול בעניינים המפורטים בהסכם תחת הכותרת "מהות העניין" והם:

"טיפול בענין ההגנה הראויה לרכושם של ה"ה אנקה וחיים חרבש, בבית המשפט וכיוצ"ב הגשת עתירות להשבת כספים ורכוש מצדדים שלישיים, טיפול, אם יקום הצורך, בעניין ירושות ה"ה אנקה וחיים חרבש".

לעניין שכר הטרחה נקבע בסעיף 1 להסכם:

"שכר הטרחה המוסכם: סך בש"ח ש"ע ל- 8,000$ וכן 7% מכל סכום או שווי נכס, שיושב ו/או יתקבל על ידי ה"ה חיים ואנקה חרבש ו/או הלקוחות, והכל בצרוף מע"מ ביום התשלום בפועל.

התשלום מיידי, סכום שלא ישולם מיד יהיה צמוד...".

כן נקבע בהסכם כי על הלקוחות לשלם הוצאות וכן סכומים שנקבעו עבור ישיבות בית משפט והגשת סיכומים.

סעיף 5 להסכם קובע:

"התחייבות: אני הח"מ מתחייב לשלם את שכר הטרחה הנ"ל גם במקרה של פשרה, או הפסקת הטיפול או ההליכים מיוזמתי ללא קשר לקיום דיונים משפטים".

בנוסף חתמו הנתבעת מצד אחד, והגב' חרבש ערבות, מצד שני, ביום 30/3/00, הסכם (להלן: "ההסכם שבין הלקוחות"), המסדיר את אופן נשיאתם של הנתבעים מצד אחד, והגב' חרבש ערבות, מצד שני, בהוצאות בני הזוג חרבש בחייהם, ואת האופן בו יחלקו תקבולים שיקבלו, אם וככל שיקבלו, מעזבונות המנוחים לאחר אריכות ימי חייהם. על פי ההסכם שבין הלקוחות תישא הגב' חרבש ערבות ב- 58% מכל הוצאה ותקבל 58% מכל תקבול ואילו הנתבעים ישאו ב- 42% מכל הוצאה ויקבלו 42% מכל תקבול.

ההסכם שבין הלקוחות נדון לפני בתביעה בת.א. 20369/04 חרבש ערבות נ' בן דוד (להלן: "התביעה בין הלקוחות"), בה ניתן פסק דין ביום 9/8/09. בתביעה בין הלקוחות נדונה השאלה אם הפרו הנתבעים את ההסכם בין הלקוחות הפרה יסודית. באותה תביעה טענו הנתבעים כי הביאו את ההסכם בין הלקוחות לסיום בשל התנהלות קטנונית מצידה של הגב' חרבש ערבות וחיכוכים רבים שהביאו למצב בו המשך היחסים היה בלתי אפשרי. בין היתר נקבע בפסק הדין בתביעה בין הלקוחות כי היחסים בין הלקוחות היו, ככלל, תקינים והם התנהלו כל העת יחד מתוך שיתוף פעולה, כי במסגרת קיום ההסכם העבירה הגב' חרבש ערבות לנתבעים את חלקם מתוך הירושה שקיבלה מהמנוח וכשהגיע העת בו עתידים היו הנתבעים לקבל כספים מירושת המנוחה ולהעבירם לגב' חרבש ערבות, הפסיקו את ההסכם באופן חד צדדי, אף ללא הודעת ביטול, ללא צידוק ומבלי שהיתה להם עילה אמיתית לביטול ההסכם בין הלקוחות. כמו כן נקבע כי הנתבעים הפרו את ההסכם שבין הלקוחות הפרה יסודית.

בהסכמת הצדדים, מהווים הפרוטוקול וחומר הראיות של התביעה בין הלקוחות חלק מחומר הראיות בתביעה זו.

משך כשלוש שנים וחצי פעלו הנתבעים והגב' חרבש ערבות בשיתוף פעולה על-פי ההסכם בין הלקוחות, תוך שהם מיוצגים על ידי התובע על פי הסכם שכר הטרחה.

במהלך אותה תקופה, ביום 6/7/01 נפטר המנוח, וניתן צו ירושה לגבי עיזבונו, על פיו ירשה המנוחה שני שליש מעיזבונו והגב' חרבש ערבות – שליש.