שדה נ' שלומי אזולאי

פסק דין

1.לפני תביעה לפיצויים בסכום של 16,000 ₪ בגין אבדן חבילה, שנשלחה, לטענת התובע, ע"י הנתבעת – חברת דואר ישראל בע"מ.

לטענת התובע, החבילה נשלחה בתאריך 26.12.10 ע"י דואר ישראל בשירות בינלאומי מהיר, כשהמשלוח בוטח ע"י הנתבעת, בסכום של 13,600 ₪.

לטענת התובע, בתאריך 4.1.11 נודע לו שהמשלוח לא הגיע ליעדו ואולם, למרות פניותיו הרבות לא פוצה בגין אבדן החבילה.

התובע תבע את סכום של 13,600 ₪ כאמור, בתוספת עלות משלוח נוסף וארגז נוסף.

2.הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות וזאת לאור הוראת סעיף 84 לחוק רשות הדואר התשמ"ו – 1986 (להלן: "החוק"), שכן התביעה לא הוגשה תוך 6 חודשים מיום הגשת הדרישה.

עוד נטען כי החבילה הנטענת כלל לא התקבלה למשלוח וכי לא נמצא כל תיעוד במערכת הפריטים של הנתבעת לכך שדבר הדואר הנטען התקבל למשלוח. הנתבעת הפנתה לכך שהאישור שהציג התובע אינו חתום ע"י השליח או מי מטעמה ואף אין רישום של משקל דבר הדואר. לטענת הנתבעת, התובע מבצע משלוחים עם עוד מפיצים ולכן לא מן הנמנע שדבר הדואר נאסף בידי חברת שילוח אחרת. הנתבעת הבהירה כי לאור המשלוחים הרבים שהתובע נהג לבצע, התובע קיבל לידו טפסי משלוח ריקים וכי קיימת אפשרות כי מילא בעצמו את טופס המשלוח נשוא התביעה, למרות שהחבילה לא נאספה ע"י הנתבעת.

לעניין סכום התביעה נטען כי הוא מופרז וכי בכל מקרה מכוח סעיף 83 לחוק, הותקנה "הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין לאומי" (להלן: "ההודעה"), בה הוגבל סכום הפיצוי בעד נזק ישיר שנגרם לדבר דואר אם נגנב או אבד. לטענת הנתבעת, ע"פ החישוב שהציגה, הוגבל סכום הפיצוי למשלוח במשקל 1 ק"ג לסך של 280 ₪. הנתבעת הפנתה לכך שבהתאם לסעיף 17(ד) להודעה, נקבע כי במידה והסכום הנקוב בתקנות רשות הדואר (היקף אחריות לדבר דואר פנים) עולה על האמור בסעיף 17 אף להודעה, ישולמו הפיצויים לפי המפורט בתקנות. בתקנות הוגבל סכום הפיצוי לדבר דואר רשום לסך של 596 ₪.לפיכך, זה הוא סכום המקסימום לו היה זכאי התובע אילו היה מוכיח כי שלח את החבילה באמצעות הנתבעת.

הנתבעת הפנתה לכך שע"פ סעיף 81 לחוק, גם במקרה שקיימת אחריות לנתבעת, היא אינה חייבת אלא כדי "שווי הנזק לדבר הדואר", או כדי ערכו של דבר הדואר אם אבד, ניזוק או נגנב ולנזק ישיר בלבד.

עוד הפנתה הנתבעת לתמצית תנאי המשלוח בשירות הנידון המצוינים בגב טופס המשלוח ואשר על פיהן נקבע בסעיף 5.1 כי "אחריות חברת הדואר לאבדן או לנזק ישיר (לא כולל נזק תוצאתי עקיף) שנגרם לפריט במהלך השירות או עקב נתינתו, כפופה להוראות חוק הדואר, התקנות מכוחו, ההסכמים הבינלאומיים, הכל כמפורט במדריך הדואר".

3.בתאריך 14.3.13 העידו בפני התובע וכן נציגת הנתבעת – מנהלת סניף הדואר בצפת.

דיון:

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהגישו ושקלתי את טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, זאת מאחר שהתובע לא הוכיח את משלוח החבילה ע"י הנתבעת. כן לא הוכיח התובע את סכום התביעה הנתבע על ידו.

5.ראשית אציין כי לא מצאתי לקבל את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת. בסעיף 84 לחוק נקבעה תקופת ההתיישנות למקרה שהתובע לא דרש בכתב פיצויים מהנתבעת תוך 6 חודשים מיום שנתקבל משלוח שירות דואר בינלאומי. במקרה שהתובע דרש פיצויים כאמור, אך לא הגיש תובענה תתיישן התביעה תוך 90 ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו.

התובע טען כי דבר הדואר נמסר למשלוח ביום 26.12.10 כשע"פ ת/3 עולה כי כבר ב- 9.1.11 קיבל מענה כי פנייתו התקבלה, דהיינו לא חלפו 6 חודשים ממועד המשלוח עד למשלוח הדרישה ע"י התובע.

אמנם התביעה הוגשה רק ב-2/12, אולם משלא הוצגה בפני כל הודעה על דחיית דרישתו של התובע, לא ניתן לקבוע כי חלף המועד להגשת תביעתו. בעניין זה אציין, כי התובע טען אמנם כי פניותיו זכו לתשובות שונות, אולם, הנתבעת לא הציגה בפני כל הודעה ברורה על פיה דרישתו נדחתה. לפיכך, טרם התיישנה התביעה.

6.יחד עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.

וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

במקרה דנן הכחישה הנתבעת כי החבילה נמסרה לה למשלוח וטענה כי ע"פ נ/2 לא נמצאו כלל נתונים על קבלת דבר הדואר הנטען. משכך, על התובע היה הנטל להוכיח כי החבילה דנן נמסרה לנתבעת לצורך משלוח. בעניין זה אפנה גם לסעיף 79 לחוק, על פיו: "הראיה שנזק, גניבה או אבדן, כאמור בסעיף 77 אירעו במהלך השירותים הניתנים ע"י פקיד דואר בתפקידו ועקב שירותים אלה, הוא על התובע ואולם: