פסק דין
התובע עבד בנתבעת בתפקיד מנכ"ל למשך תקופה קצרה, החל מיום 1/5/08. ביום 16/11/08 הודיע התובע כי הוא מתפטר מעבודתו על רקע חילוקי דעות שהתגלעו בין הצדדים בסוגיות הקשורות בניהול הנתבעת. ביום 18/12/08 נשלח לתובע מכתב במסגרתו נמסר לו כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בו ביום.
התובע טוען כי הופלה לרעה על ידי הנתבעת על רקע היותו משרת במילויאים, ולפיכך, לטענתו, הוא זכאי לפיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988. עוד טוען התובע כי בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים הוא היה זכאי לדמי הודעה מוקדמת לתקופה בת 90 ימים וכן הוא טוען כי בגין תקופת עבודתו (שלטענתו נמשכה 10 חודשים) הוא זכאי לפיצוי בגין הפרשות שלא בוצעו עבורו לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות, וכן לתשלום פדיון חופשה, נסיעות והחזר הוצאות שימוש בטלפון נייד. עוד מתבקש בית הדין לצוות כי תנתן לתובע תעודה המקנה זכות לרכישת אופציות כמתחייב מהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים.
הנתבעת גורסת כי דין כל הטענות שמעלה התובע להדחות, ומכל מקום, כי מכל סכום שיפסק לתובע יש לקזז סכום בסך 37,785 ש"ח אשר שולם לתובע, לפנים משורת הדין, במסגרת נסיון להגיע לפשרה לעניין תנאי סיום עבודתו.
בטרם אתיחס לרכיבי התביעה לגופם, אקדים מספר מילים לעניין ההתקשרות החוזית בין הצדדים ולענייין נסיבות סיומה.
הנתבעת הינה חברת הזנק (start up) אשר עיסוקה בתחום אבטחת המידע. אין חולק כי בעת שהתובע הצטרף לשורות הנתבעת, בראשית מאי 2008, היו בה שלושה בעלי תפקידים בלבד: האחים עופר וניר גייסט שהינם בעלי מניות בנתבעת, וכיהנו בה כסמנכ"ל תפעול וסמנכ"ל פיתוח, ומר אורן וולך אשר כיהן כיועץ וכדירקטור. באותה עת הנתבעת לא העסיקה עובדים נוספים, והתבססה על עבודת צוות פיתוח שפעל ברומניה. התובע גוייס לתפקיד מנכ"ל, על מנת לסייע לנתבעת בגיוס הון ולהוביל את החברה ליציאה לשוק עם המוצר שהיא מפתחת, תוך קידום החברה מבחינה ניהולית ואדמיניסטרטיבית. ביום 23/6/08 נחתם בין הצדדים הסכם העסקה [להלן : "החוזה"/"ההסכם"] שלעניין תוכנו אדרש בהמשך הדברים.
מכל מקום, חודשים אחדים לאחר כניסתו לתפקיד, גיבש התובע חוות דעת לעניין המשך פעילותה של הנתבעת. חוות הדעת נשלחה ליו"ר הנתבעת, מר עמוס מלכא.
חלק ניכר מחוות דעתו של התובע הוקדש לכך שהוא רואה בשלילה את העובדה שסמנכ"ל הפיתוח ניר גייסט השתחרר מצה"ל במהלך שירותו מסיבה שלא הובררה, התובע ציין כי הבהיר למר גייסט שהוא עצמו לא יהיה מוכן להמשיך לעבוד בחברה, במידה שגייסט לא ישוב לשרת בצה"ל כמתנדב. בהמשך הדברים קבע התובע כי ניר גייסט חסר את היכולת הטכנולוגית להוביל את החברה, וכי יש לדרוש ממנו להשקיע יותר שעות עבודה בחברה.
גם באשר לתפקודו של האח השני, עופר גייסט, כסמנכ"ל תפעול היו לתובע השגות, הוא קבע כי תרומתו לנתבעת נמוכה, והמליץ להפסיק את העסקתו. (נספחים ב' ג' לכתב התביעה).
המלצותיו של התובע לא התקבלו, ובחודש נובמבר 08 הודיע התובע על התפטרותו. ההודעה נמסרה טלפונית ליו"ר הדירקטוריון עמוס מלכה, ולטענת התובע באותה עת ניתנה לתנבעת הודעה מוקדמת בת 90 יום, בהתאם לאמור בסעיף 4 להסכם בין הצדדים.
כפי שכבר הזכרתי בפתח הדברים, לטענת התובע הוא נאלץ לסיים את עבודתו בחברה על רקע טענות שהושמעו כנגדו, כי הוא מרבה להעדר מעבודתו מחמת שירות מילואים (וכן על רקע התנדבותו במד"א) ולפיכך הוא תובע פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988.
בראיות שהובאו בפני לא מצאתי כל יסוד לטענותיו של התובע בהקשר זה, אשר מוטב היה אלמלא הועלו. מהחומר שהובא בפני עולה בבירור כי התובע בחר להתפטר מתפקידו לאחר שהמלצותיו המקצועיות ליו"ר הנתבעת לא התקבלו. ככל שהועלו טענות כלשהן לעניין שירות בצה"ל נראה כי היו אלה דווקא טענות שנשמעו מצד התובע כנגד מר ניר גייסט ולא להפך, ומכל מקום, לא הובאה בפני כל ראיה לפגיעה כלשהי בתובע הקשורה לשירותו במילואים (מה גם שהתובע הציג אישור על שירות במילואים לתקופה קצרה בלבד).
אדון כעת ביתר רכיבי התביעה לגופם:
פיצוי בגין תקופת ההודעה המוקדמת
סעיף 4 להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים קובע כדלקמן:
"4. Termination
4.1 Either party may be entitled to terminate this agreement in his/its discretion by giving 90 days prior notice in writing to the other party."
לטענת התובע, לאחר שנמסרה הודעת התפטרותו, סוכם בין הצדדים כי התובע לא ידרש להתייצב לעבודה, ויהיה זכאי לשכר בגין כל תקופת ההודעה המוקדמת. לטענת התובע בניגוד לסיכום, שולם לו שכר בגין חלק מן התקופה בלבד, והוא תובע את היתרה.
התובע מבקש להסתמך על טיוטת הסכם פשרה, אשר הנתבעת העבירה לחתימתו לאחר שנמסרה הודעת התפטרותו. הנוסח שהציעה הנתבעת לחתימתו של התובע כלל הסכמה כי התובע לא יתייצב לעבודה ויהיה זכאי לשכר עד למועד אשר לא פורט בטיוטא, וכן נכתב בטיוטה כי בתמורה התובע יוותר על זכותו לפדיון חופשה ולזכויות אחרות הנובעות מהחוזה.
מהמסמכים שהוצגו בפני עולה כי במהלך חודש דצמבר התובע לא התייצב לעבודה. התקיימה תכתובת דוא"ל בין הצדדים, באשר לטיוטת הפשרה, ואולם בסופו של דבר הטיוטה לא נחתמה על ידי מי מהצדדים, וביום 18/12/08 (כחודש ימים לאחר הודעת ההתפטרות) נשלח לתובע מכתב אשר נוסחו כדלקמן: