שגיא ואח' נ' מוסך ארו - יפן בע"מ ואח'

פסק דין

1.בתאריך 12.10.12 הכניס התובע את רכבו מסוג "וולוו" למוסך שבבעלות נתבעת 1 ואשר מנוהל על ידי נתבע 2.

2.מן העדויות ששמעתי והראיות שהונחו בפני עולה כי התובע הינו לקוח ותיק ומוכר במוסך וכי עוד ביום 23.9.12 הכניס את הרכב אל המוסך לשם החלפת מנועו במנוע משומש שהובא על ידו.

3.לטענת נתבע 2, כבר בשלב ראשון זה הובהר לתובע כי היה ויימצא שהמנוע אינו תקין ויתעורר צורך להחליפו באחר, הוא יחוייב בתשלום נוסף.

באותה עת, כך לטענת נתבע 2, היה התובע חייב למוסך סכום של 4,603 ₪ בגין עבודות קודמות שבוצעו עבורו.

4.לטענת התובע, ב"ניסוי דרך" שנערך עם הרכב ביום 18.10.12, לאחר החלפת המנוע בשנית, הסתבר כי הרכב לא תקין ולכן הוא השאירו במוסך ומאז הוזמן לקבלו בחזרה בשלושה מועדים שונים בהם נאלץ להמתין במקום כשעתיים – שלוש, ובכל אחת מהפעמים, משבוטל הטיפול ברכב, הוא נאלץ לחזור כלעומת שבא.

3.ביום 24.10.12, כך לטענתו, שילם התובע לנתבעים על חשבון חובו למוסך סכום של 2,000 ₪ במזומן ואולם משנמצא כי הרכב עדיין אינו תקין, הוא חזר אל המקום למחרת - 25.10.12 בשעה 09:00 – מועד ושעה שנקבעו על ידי מר ויטלי, המנהל המקצועי של המוסך. משהעמיד את הרכב ברחבה הציבורית שלפני המוסך, הורה לו נתבע 2 לעמוד בצד ולחכות ואז, "תוך שניות הוא נדחק פנימה אל תוך הוולוו, הניע אותו..., נסע בפראות אל תוך המוסך והרים את הוולוו על הליפט".

5.התובע טוען כי משסרב נתבע 2 לתת לו את צרור מפתחות הרכב אשר כלל מפתחות נוספים שלו וגם כאלה השייכים לאשתו, הוא הזעיק אל המקום משטרה ורק בעקבות התערבות שוטר, הוחזר צרור המפתחות לידיו.

6.בתביעתו לתשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לו לטענתו בשל תפיסת רכבו על ידי הנתבעים שלא כדין עד ליום 4.11.12, מוסיף התובע וטוען כי הנתבעים לא היו זכאים להשלמת התשלום שדרשו ממנו, כל זמן שעבודתם לא הסתיימה ורכבו לא היה תקין.

7.גרסת הנתבעים שונה היא.

לטענתם, בהגיעו ביום 25.10.12, חסם התובע עם רכבו את פתח המוסך ועמד על כך שיטפלו בו מיד. בעדותו בבית המשפט טען נתבע 2 כי הוא פנה אל התובע וביקש ממנו בנימוס שיזיז את הרכב וימתין עד שיסתיים הטיפול בלקוחות המוסך שהיו שם לפניו. אלא, שאז פנה התובע בגסות אל אותם לקוחות ואמר להם: "תחזרו לרוסיה, בגללכם היתה שואה". נתבע 2 מאשר כי בשלב שבו סרב התובע, בשנית, להזיז את רכבו, הוא עצמו נכנס אל הרכב, העלה אותו על ה"ליפט" ובתוך כך פנה אל התובע והבהיר לו עליו לפרוע את מלוא חובו למוסך.

בשלב זה, כך לגרסת נתבע 2, הזמין התובע משטרה, כשהוא טוען שיש במקום "שפיכות דמים", וכשזו הגיעה הוא העליב את הן את השוטרת, לה אמר: "תחזרי לקזחסטן" והן את לקוחות המוסך ועובדיו שהיו במקום.

8.נתבע 2 , אשר הגיש נגד התובע תביעה שכנגד, הוסיף וטען כי התובע הותיר את רכבו על ה"ליפט" כשהוא נעול, נטל את מפתחותיו, עזב את המקום ובכך השבית את ה"ליפט" למשך 8 ימים וגרם למוסך נזק העולה כדי 10,000 ₪.

9.עם זאת, בהמשך דבריו אישר נתבע 2 את טענת התובע לפיה ב- 31.10.12 הגיע התובע אל המוסך ואז הורד הרכב מה"ליפט" לסיבוב בדיקה עם העובד ויטלי, כך שהטענה בדבר השבתת ה"ליפט " למשך 8 ימים, נמצאה מוגזמת.

עוד אישר נתבע 2 כי ביום 4.11.12 שילם התובע את יתרת חובו למוסך והוציא ממנו את הרכב.

10.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי מהם ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי טענותיהם ההדדיים, מסקנתי היא כי דין שתי התביעות להידחות.

לטעמי, כשלו שני הצדדים בהתנהגותם האחד כלפי רעהו – מחד, כפה התובע את עצמו ואת רכבו על הנתבעים אשר להתרשמותי לא באמת היו מעוניינים בטיפול ברכב ישן זה בתנאים שהוא הציב בפניהם (כמו הבאת הרכב אל המוסך בזמנים הנוחים לו מתוך ציפיה שחלקי רכב שהוא מביא עמו יורכבו ויוחלפו בו על ידי העובדים במקום, כל אימת שתימצא בו תקלה) ובכל זאת הם עשו כן, עד לרגע המשבר, שהיה צפוי.

מנגד, ברגע של עלבון וכעס, דרש נתבע 2 מהתובע כי ישלם את יתרת חובו למוסך, בסיטואציה בה הוא העלה את רכבו על ה"ליפט" ואז אמר לו: "תשלם לי".

במצב דברים זה, גם אם תאמר שהגישה של התובע אל רכבו אכן נשללה ממנו על ידי התובע בשלב ההתחלתי, הרי שבעזבו את המקום כשהמפתח ברשותו, הוא הביא על עצמו את שלילת הגישה אל הרכב למשך מספר ימים ובכך הגדיל בעצמו את נזקו, שלא לצורך. במקביל – מצד הנתבעים – ה"ליפט" אמנם הושבת, אך הדבר ארע כתוצאה ממעשהו של נתבע 2, אשר הוביל, בהמשך, לתגובת התובע.

הנני מחליטה, אם כן, לדחות הן את תביעת התובע והן את תביעת הנתבעים כנגדו, שכן מסקנתי היא כי שניהם הזיקו זה לזה באופן שאיננו מקנה עדיפות למי מהם, ובכל מקרה מדובר בנזקים שאף לא הוכחו במידה הנדרשת בהליך משפטי.