שב " ס נציבות ירושלים מחלקת האסיר נ' הרמן(אסיר)

פסק דין

לפניי עתירת שירות בתי הסוהר להארכת תקופת החזקת המשיב בהפרדת יחיד, למשך שישה חודשים נוספים, החל מיום 6/11/2010. המשיב מרצה עונש מאסר לתקופה של 19 שנים ושמונה חודשים בגין עבירות של ניסיון רצח, שוד, איומים ועבירות נוספות, החל משנת 1998. החל מיום 16/4/06 מוחזק המשיב בהפרדה. תקופת החזקתו בהפרדה הוארכה בפעם האחרונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט אברהם טל) למשך שישה חודשים (עת"א 15010-05-10), החל מיום 11/5/10.

לטענת העותר, החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד נדרשת לשם שמירה על שלומו של המשיב ועל שלומם של אסירים אחרים ואנשי סגל בית הסוהר. המשיב מוגדר "טעון פיקוח רמה ב'" ו"אסיר השגחה רמה א'". בנוסף, החל מחודש אוגוסט 1999 מוגדר המשיב כאסיר התראה וזאת בשל מידע משטרתי, אופי העבירות בגינן הוא מרצה את עונש המאסר, מצבו הנפשי וניסיונו בעבר לדקור רופא בבית חולים. עוד לטענת העותר, המשיב סובל מהפרעת אישיות גבולית, אך אינו מאובחן כחולה נפש. בעברו פגיעות עצמיות רבות, כשהאחרונה שבהן ביום 18/8/10, והוא מצוי במעקב פסיכיאטרי.

לאחרונה נבחנה האפשרות לשלב את המשיב בהפרדה זוגית אך לא אותר אסיר אשר ניתן לשלבו ביחד עם המשיב. העותר צירף תדפיסי דיווחים ממתקני כליאה ברחבי הארץ, לפיהם לא אותר בהם אסיר המתאים לשהייה בהפרדה זוגית יחד עם המשיב.

כן העותר צירף לכתב העתירה תצהיר מאת קמ"ן המחוז, ומכתבה של עו"ס בית הסוהר גלבוע. ממכתב עו"ס בית הסוהר עולה כי המשיב, בעל רקע פסיכיאטרי, משתף פעולה עם גורמי הטיפול באופן מינימאלי, כשכל ניסיון התערבות מצדם נתקל בתגובה אגרסיבית מצדו. ביום 19/10/2010 הגיע פסיכיאטר לבדקו והוא סרב לדבר עמו. עו"ס הכלא התרשמה כי המשיב הנו בעל הפרעת אישיות קשה, מתקשה להתנהל במסגרת, ובעל התנהגויות מניפולטיביות הגובלות בסיכון ממשי של חייו. לאור האמור, ובשל חוסר שיתוף הפעולה מצד המשיב, קבעה העו"ס כי לא ניתן להעריך את יכולתו להיתרם מהליך טיפולי בשלב זה.

המשיב, שלא היה מיוצג במהלך הדיון לפניי, התנגד להמשך החזקתו בהפרדה וטען כי בדיון האחרון בעניין הפרדתו הובטח לו שישוחרר מהפרדה באם יתנהג בצורה טובה. כמו כן, המשיב מסר לבית המשפט כי הוא מתנגד להעברתו לבית סוהר בצפון, הוא מעוניין להישאר בבית הסוהר במרכז הארץ, וכי הדיונים בעניין הפרדתו צריכים להתקיים בבית משפט במרכז הארץ.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ולאחר שעיינתי בתיק המודיעין שהונח לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי מצבו הנפשי של המשיב, נטייתו לפגיעות עצמיות ולהתנהגות מניפולטיבית ובלתי-צפויה, רקעו הפלילי, והאיומים שהופנו ממנו כלפי אחרים, מצדיקים הותרתו, בשלב זה, בהפרדה.

כמו כן, לאחר שעיינתי במסמכים הנוגעים לעניין, נוכחתי כי אין אפשרות מעשית לשלב את המשיב בהפרדה זוגית לעת הזו. יחד עם זאת, עלי לציין כי בדיקת העותר בעניין האפשרות לשלב המשיב בהפרדה זוגית, הייתה צריכה להתבצע בהתאם ללוח הזמנים שנקבע בפסק דינו של כבוד השופט אברהם טל, לפיו היה עליו לדווח בתוך שלושה חודשים (מיום מתן פסק הדין) אילו ניסיונות נעשו על ידו בכדי לבדוק אפשרות שילובו של המשיב בהפרדה זוגית.

זאת ועוד, בפסק הדין הושם דגש על הצורך בהפנייתו של המשיב להליך טיפולי. אף שהעותר ציין בפניי כי המשיב אינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול, סבור אני, לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפניי, כי מצבו הנפשי של המשיב מחייב את גורמי השב"ס להתמיד ולדבוק בניסיונות למעורבות טיפולית בעניינו, ואין להרפות מהם, וזאת מתוך השאיפה לשלבו בהדרגה בקרב האוכלוסייה הכללית בכלא, ולהכינו ליום שחרור ממאסר.

לאור האמור, ראוי לקבוע כי לקראת תום תקופת ההפרדה שתקבע בפסק דין זה, יהיה על העותר לשוב ולבחון את האפשרויות להשמת המשיב בהפרדה זוגית, ולהציגם בפני בית המשפט אשר ידון בעניין, וכן יהיה עליו לדווח לבית המשפט מהם המאמצים שנעשו על ידו על מנת לשלב את המשיב בהליך טיפולי, תוך צירוף חוות דעת פסיכולוגית ופסיכיאטרית עדכניות.

אשר על כן, אני מקבל את העתירה, וקובע כי תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד תוארך למשך ששה חודשים, החל מיום 6/11/2010.

ניתן היום, י' כסלו תשע"א, 17 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.