שבתאי נ' קיים ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 21,000 ₪, שעילתה הפרה נטענית של הסכם שכירות, אי תשלום דמי שכירות, והוצאות עבור תיקון נזקים, בנוגע לדירה במודיעין שהושכרה לנתבעים .

כיון שהתובע לא הופיע לדיון שהתקיים בפני, אני מצרפת את מיופה כוחו, מר שבתאי לוי כתובע נוסף בתיק זה.

גרסאות הצדדים

בכתב התביעה שהוגש ביום 25.02.09, נטען שהדירה שהושכרה לנתבעים, הוחזרה בתום תקופת השכירות במצב שאינו ראוי למגורים. כן נטען שהשוכרים לא שילמו את יתרת דמי השכירות, כפי שמתחייב מהסכם השכירות שנחתם בין הצדדים. יתירה מזו, נטען שהנתבעים הפעילו משפחתון בניגוד לשימושים המותרים על פי הסכם השכירות.

הנתבעים הגישו לצד כתב ההגנה גם בקשה לאיחוד הדיון בתיק זה ביחד עם תביעה שהגישו כנגד התובע לפיצוי בגין הפרות של אותו הסכם שכירות. כיון שהתובע סירב לאיחוד ולהעברת הדיון לבית משפט השלום, לא אוחד הדיון בין שתי התביעות.

בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי תקופת השכירות שנקבעה בין הצדדים הייתה בין 01.07.05 לבין 31.08.08, וכי דמי השכירות נקבעו בתחילה בחוזה השכירות ל-650$, ואולם מאוחר יותר הופחתו בהסכמה ל-625$.

עוד טענו הנתבעים כי על פי חוזה השכירות, נשכרה הדירה למטרת מגורים ולשם הפעלת פעוטון לחמישה פעוטות, כאחד.

הנתבעים הוסיפו וטענו, כי בדירה ליקויי בנייה רבים, ובכלל זה, מערכת גז אשר לא הייתה מחוברת, בעיות במערכת הביוב, חרקים ובעיקר בעיות של רטיבות במקומות רבים בדירה. כמו כן, טענו הנתבעים כי נלוו לרטיבות תופעת טחב, עובש ואף הסבו נזק לריהוט, לפיכך, לשיטתם, הדירה לא הייתה ראויה למגורים כל שכן להפעלת פעוטון. כן ציינו כי השקיעו ותיקנו ליקויי בנייה ובלאי טבעי בדירה וזאת על חשבונם הפרטי.

באשר לליקויים, טענו הנתבעים כי פנו אל התובע בדרישה לתקנם, אך הלה לא פעל לתקנם, יתירה מזו, אף הצהיר בפניהם כי אין בכוונתו לתקנם, והציע להם לעזוב את הדירה.

לאור האמור, טוענים הנתבעים כי התובע הפר את הסכם השכירות ונהג בחוסר תום לב כשהשכיר את הדירה במצב המתואר לעיל.

בתגובה לבקשה טען התובע כי הנתבעים הגישו את כתב תביעתם בבית משפט השלום רק לאחר שנפתחה התובענה בבית משפט זה. בנוסף, תמה התובע, מדוע האריכו הנתבעים את הסכם השכירות למרות קיומם של ליקויי הבנייה שתיארו בכתב הגנתם.

תובע 2 טען בתגובה לבקשה, כי מקור הרטיבות הינו בליקויי בנייה ונזילות בדירת השכן העליונה, והוסיף כי ניסה לשכנעו לתקן את הליקויים ואף שלח אליו מכתבי התראה, עד אשר השכן תיקנם.

נתבע 1 הוסיף כי התגורר בדירה 37 חודשים ושילם את דמי השכירות בעבור כל התקופה וכי ברשותו אסמכתאות לכך.

מר שבתאי טען, כי נותרו לנתבעים חוב בגין דמי שכירות בסך 658$. מנגד, הנתבע 1 הכחיש טענה זו, וטען כי שילם 625$ דמי שכירות חודשיים. לעומת זאת, טען מר שבתאי כי סוכם עם הנתבעים בעל פה שבמידה ובשנה הראשונה לשכירות ישלמו את דמי השכירות, אז התשלום יעמוד על 625$, ובאשר לשנה השנייה והשלישית דמי השכירות החודשיים נותרו כפי שצוין בהסכם השכירות- 650$.

הנתבע 1 הפנה לחוות דעת מהנדס אשר בחן את הדירה. יתר על כן, ציין כי השיב את הדירה לתובע במצב טוב יותר מהמצב שקיבלה, וזאת, בין היתר, בעקבות שיפוצים שביצע בדירה טרם נכנס אליה. בנוסף הגיש לבית המשפט תמונות המעידות על רטיבות.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים ואת הראיות שהוגשו במהלך הדיון, מצאתי שהתביעה לא הוכחה ועל כן דינה להידחות.

אשר לטענה לפיה הופר החוזה בכך שהנתבעים ניהלו בדירה פעוטון בניגוד למוסכם בחוזה, הגיש התובע 2 העתק מהחוזה, שממנו ניתן היה ללמוד על כך שהדירה הושכרה לשם מטרת מגורים בלבד. לעומתו הציגו הנתבעים הסכם שכירות שבו הוספה תוספת בכתב יד לפיה שוכרים הנתבעים את הדירה גם לשם הפעלת פעוטון. לטענת הנתבעים החוזה נחתם בנוסח שהוגש על ידם, לאחר שהבהירו למשכרי במפורש מהי מטרת ההשכרה. למותר לציין שהצדדים הסתפקו בחתימה על העמוד האחרון של החוזה.

הנתבע, שהוא צורף במקצועו, טען שהתובעים מחקו את התוספת שנעשתה בכתב יד. כראייה לטענתו הגיש לבית המשפט זכוכית מגדלת המשמשת צורפים בעבודתם, וכן עותק מוגדל של העתק הנתבעים, עליו הניח שקף של העתק החוזה המצוי בידיו. שילוב שני ההעתקים אפשר גם לבעל עין בלתי מקצועית להווכח שהתוספת שנוספה בכתב יד נמחקה מהעתק שהיה בידי התובעים, ואולם ניתן היה להבחין בשאריות התוספת על גבי האותיות המודפסות.