שבצוביץ נ' בית הרופא - נגב בע"מ ואח'

פסק דין

1.לודמילה שבצוביץ (להלן – התובעת) הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, שכר עבודה, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב וזכויות נוספות הנובעות מסיום עבודתה אצל הנתבעים בתום חופשת לידה אליה יצאה, ובסך כולל של 165,383 ₪.

בית הרופא – נגב בע"מ (להלן – הנתבעת) הגישה כתב תביעה שכנגד לחייב את התובעת בדמי הודעה מוקדמת בסך 5,084 ₪.

2.הנתבעת הינה קליניקה לרופאים מומחים. הנתבע 2, פרופ' פבל קרוגליאק, הינו מנכ"ל ובעלים של הנתבעת (להלן – הנתבע).

3.העובדות הצריכות לעניין –

א.התובעת החלה עבודתה אצל הנתבעת ביום 21.1.07, בתפקיד מנהלת חשבונות וחשבת שכר במשרה חלקית. ביום 15.5.11 ילדה התובעת את בתה. טרם סיום חופשת הלידה בתשלום ובמהלך חודש אוגוסט 2011, פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לחזור לעבודתה במתכונת שונה – לעבוד מן הבית או לחילופין לחזור לעבודה ולהביא עמה את בתה התינוקת.

לטענת התובעת, בקשתה לא נענתה בחיוב ולכן הודיעה לנתבעת שהיא מאריכה את חופשת הלידה שלה בשלושה חודשים נוספים.

ב.לטענת הנתבעת, משהבינה שהתובעת אינה מתכוונת לחזור לעבודתה, לאחר שדרישותיה לא נענו, ראתה בתובעת כמי שזנחה את עבודתה ועל כן גייסה, ביום 1.10.11, מחליפה לתובעת.

ג.בחודש נובמבר 2011 נפגשה התובעת עם הנתבע וביקשה לחזור לעבודתה. הנתבע הודיע לה כי תפקידה אוייש זה מכבר והציע לה לחזור לעבודה כפקידה ולא כמנהלת חשבונות. התובעת סירבה לחזור לעבודה בתפקיד אחר מן התפקיד בו עבדה אצל הנתבעת והתנתה את חזרתה לעבודה בחזרה לתפקיד בו שימשה קודם הלידה.

ד.משהצדדים לא הסכימו ביניהם, הגישה התובעת את התביעה מושא פסק דין זה, והנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד.

4.בתיק זה העידה, מטעם התביעה, התובעת בלבד ומטעם הנתבעים העידו הנתבע, גב' אבלין כהן וגב' מלי מילר.

דיון והכרעה –

התביעה כנגד הנתבע 2 -

5.הנתבעים טענו להעדר יריבות בין התובעת לנתבע, שכן הנתבע מעולם לא העסיק את התובעת וכל שעשה, אם עשה, היה במסגרת תפקידו כמנכ"ל הנתבעת שהעסיקה את התובעת. הוכח בפנינו כי הנתבע לא היה מעסיקה הישיר של התובעת אלא הנתבעת והיא בלבד. התובעת לא העלתה כל טענה ממשית משפטית מחייבת להגשת כתב התביעה באופן אישי כנגד הנתבע, לא העלתה כל טענה להרמת מסך ולא הביאה כל ראייה לכך.

לאור האמור התביעה כנגד הנתבע נדחית.

האם התובעת פוטרה או התפטרה מעבודתה?

6.בין הצדדים ניטשה מחלוקת בשאלה האם התובעת פוטרה, כטענתה, או שמא נטשה את עבודתה ויש לראות בה כמי שהתפטרה, כטענת הנתבעת.

לטענת התובעת, לאחר הלידה עמדה לה הזכות להאריך את חופשת הלידה שלה למשך שנה מיום הלידה ועל כן, על הנתבעת היה לשמור לה את מקום עבודתה ולהחזירה לעבודה בתפקיד ובתנאים בהם עבדה קודם ליציאתה לחופשת הלידה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת נטשה את מקום עבודתה והותירה את הנתבעת לוטה בערפל. התובעת שימשה בתפקיד בכיר, לא חזרה לעבודתה לאחר 14 שבועות ואף לא הודיעה מתי היא חוזרת לעבודתה ומשהודיעה, לבסוף, על חזרה לעבודה, הציבה תנאים בלתי אפשריים לחזרה לעבודה. משכך, יש לראות בתובעת כמי שנטשה את עבודתה והתפטרה בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים.

7.סעיף 6 לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן – חוק עבודת נשים) קובע כדלקמן –