שאלת סמכותו של ביהמ"ש המחוזי לדון בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י המערערים בעניין חלוקת רכוש משותף של בעלי הדין

הנשיא מ' שמגר: 1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, לפיה דחה על הסף תביעה
שכנגד של המערערים )שהוגשה במסגרת תביעה להפחתת מזונות של המשיב(, שעניינה חלוקת
רכוש משותף של בעלי הדין; היינו מכונית, חלקת מקרקעין וחשבונות בנק.

בית המשפט המחוזי סבר, כי מאחר שעניין הגירושין נידון בבית-דין רבני וענייני רכוש
יכולים להיות כרוכים בתביעת גירושין, ומכיוון שבית הדין הדתי ציין בפסק-דין
הגירושין כי בענייני רכוש מסוימים שצוינו בפסק הדין )תכשיטים וכתובתה של המערערת
הראשונה( ידון בית הדין אחרי מתן הגט, הרי גם ענייני הרכוש הנ"ל צריכים להיות
מועברים לבית הדין הדתי על יסוד כלל ההמשכיות )ראה ע"א 1[ 29/82[; ובן בג"צ 2]
635/82[(. מכאן דחיית התביעה שכנגד. על כך הערעור שלפנינו.

2. הנני סבור, כי הסמכות לדון בענייני הרכוש הנ"ל מסורה כיום בידי בית המשפט
המחוזי, וכי לא היה מקום לדחיית התביעה שכנגד. אמנם ניתן היה בשעתו לכרוך את ענייני
הרכוש המשותף בתביעת הגירושין, ואף אם פריטי הרכוש הנ"ל לא אוזכרו במפורש בתביעת
הגירושין, ניתן היה לדון בעניין תוך תיקון כתב התביעה ופירוט הרכוש, לו עלה הדבר
במהלך הדיון לפני בית הדין הדתי. זאת ועוד, ניתן היה גם לדון בעניין הרכוש אחרי תום
הדיון בתביעת הגירושין, לו השאיר בית הדין את עניין הדיון בפריטי הרכוש הנ"ל
שאוזכרו בתביעה, במפורש, להכרעה נפרדת ומאוחרת יותר.

דא עקא, שפסק-דין הגירושין ניתן עוד בשנת 1988, ומאז נסתיימו ההליכים; פריטי הרכוש
הנ"ל לא נכרכו בתביעת הגירושין ולא הוכנסו לכתב התביעה במהלך הדיון, וגם טרם טופל
באותם שני סוגי פריטים שהוזכרו בפסק הדין, והסיבה לכר נעוצה, ככל הנראה, בכר שעניין
מתן הגט טרם הוסדר.

3. בעת הגשת תביעת הגירושין אכן הייתה לבית הדין סמכות ייחודית לדון ברכוש הנ"ל, לו
היה המדובר בכריכה בתום-לב ובכנות, נושאים שאין צורך להתייחס אליהם כאן, שהרי עניין
הרכוש הנ"ל לא נכרך.

משניתן פסק הדין בבית הדין הרבני ובית הדין סיים מלאכתו, הרי מה שלא נכרך בתביעת
הגירושין אינו ממשיך להיות בסמכותו הייחודית של בית הדין כי לא הייתה כריכה, ואין
אפשרות לכורכם עתה )ע"א 811/80 [3[ בעמ' 761(. כמוסבר, המצב עשוי היה להיות שונה,
לו נכרך עניין הרכוש הנ"ל בהסכם הגירושין ולו הופרה לאחר מכן הסכמה בין בעלי הדין
לדון לאחר מכן בעניין האמור, שניתן לו תוקף בפסק הדין של בית הדין הרבני )ראה בג"צ
566/81 [4[(.

ניתן ללמוד גם מבג"צ 23/76 [5[, כי אם עניין הרכוש הנ"ל לא נכרך בשעתו כתביעת
הגירושין ובית הדין אף לא נתבקש ולא נתכוון לדון בסוגיה זו, ממילא אין לו גם סמכות
לדון בעניין כיום בנפרד, אם לא באה על כך הסכמת בעלי הדין )ראה גם בג"צ

566/81 [1[ הנ"ל(.

מאחר שבית הדין לא קנה סמכות ייחודית ואין כיום הסכמה בין בעלי הדין לפי סעיף 9
לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים )נישואין וגירושין(, תשי"ג-1953 לדון בעניין עתה לפני
בית הדין הרבני, אין כל מחסום של סמכות, המונע עתה דיון בבית המשפט המחוזי.

הייתי מקבל את הערעור, מבטל את ההחלטה נושא הערעור, ומחזיר את העניין לבית המשפט
המחוזי להמשך הדיון.

המשיב יישא בהוצאותיהם של המערערים בסכום של 3,000 ש"ח.

השופט ד' לוין: אני מסכים.

השופט ת' אור: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא.

ניתן היום, כ"ח בתמוז תשנ"א )10.7.91(.