שאלת חלות חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד

השופט עמירם רבינוביץ

1.         המערערת, מהגרת עבודה מהפיליפינים, הגישה תביעה כנגד המשיבים בבית הדין האזורי בחיפה (עב 003724/03, 0000207/04 ; השופט מיכאל שפיצר), בה תבעה תשלום פיצויי פיטורים, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה וכן תשלום בגין "שעות נוספות במנוחה שבועית". במסגרת כתב התביעה שהגישה טענה המערערת כי הועסקה אצל המשיבים 1 ו - 2 " 6 ימים בשבוע ואלו התירו לה לצאת למנוחתה השבועית רק החל מיום שבת בשעה 15:00 ועד ליום ראשון בשעה 17:00 אחה"צ, ובסך הכל היתה מנוחתה השבועית בת 26 שעות בלבד. סעיף 7(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 קובע כי מנוחתו השבועית של עובד תהיה לפחות שלושים ושש שעות בלבד. לפיכך זכאית התובעת לשכר עבודה בגין 10 השעות בהן עבדה מדי סוף שבוע, אשר על פי סעיף 17(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, עומד על שיעור של 150% מהשכר הרגיל".

2.         ביום 12.12.2004 הגישה המערערת לבית הדין האזורי בקשה לתקן את כתב תביעתה באופן שכתב התביעה המתוקן יכלול סעד נוסף והוא הפרשי שכר מינימום (בשא 4423/04). בקשתה זו של המערערת נסמכה על פסק דין שיצא מלפני בית דין זה (ע"ע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן - צבי מעיין, פד"ע לט, 409, להלן - פסק דין טודוראנג'אן ; עתירה לבג"צ נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 8.9.2005 - בג"צ 3469/04 טודוראנג'אן - בית הדין הארצי לעבודה ואח'), בו נקבע בדעת רוב כי, ככלל, חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א - 1951  (להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה) אינו חל על עובדי סיעוד, אך השכר לו זכאית המערערת בנסיבות העניין הוא שכר הגבוה ב - 30% משכר המינימום.

3.         בית הדין האזורי דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה. בהחלטתו קבע בית הדין האזורי, כי בפסק דין טודוראנג'אן נפסק, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים מסוגה של המערערת, אך ניתן לעובדים אלה פיצוי בגובה 30% משכר המינימום. בנסיבות אלה, סבר בית הדין האזורי, כי לא ניתן בכתב התביעה לתבוע הן סעדים הנובעים מחוק שעות עבודה ומנוחה כגון גמול בגין העסקה ביום המנוחה השבועי והן פיצוי בגין אי תחולת החוק על עובדים כדוגמאת המערערת. לאור דחיית הבקשה השית בית הדין האזורי הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח על המערערת.

4.         לא נחה דעתה של המערערת מפסיקתו של בית הדין האזורי, ולכן פנתה לבית דין זה בבקשה ליתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי. בהחלטת הנשיא מיום 15.6.2005 הוחלט ליתן רשות ערעור.

5.         בערעור שהגישה טענה המערערת, כי במקרה הנוכחי היה מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה כדי לאפשר התאמתו להלכות חדשות ; כי הענקת פיצוי בגובה 30% משכר המינימום אינה באה חלף החובה להעניק לעובד מנוחה שבועית ; וכי לא היה מקום להשית על המערערת הוצאות משפט.

6.         המשיבים 1 ו - 2 טענו, כי על פי הלכת טודוראנג'אן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים המועסקים בסיעוד, ולכן לא יכולה המערערת לתבוע הן זכויות מכוח חוק זה והן פיצוי שניתן בגין אי תחולת החוק. עוד טענו המשיבים, כי הפיצוי בגובה 30% משכר המינימום נועד לפצות את העובד בגין שעות נוספות בהן עבד במהלך ימות השבוע ובמהלך המנוחה השבועית, וכי אין להתערב בשיעור הוצאות המשפט שהוטלו על המערערת.

7.         המשיבה 3 תמכה אף היא בהחלטתו של בית הדין האזורי והוסיפה וטענה כי המערערת מנסה לאחוז את המקל בשני קצותיו " כאשר מחד גיסא מבקשת היא להוסיף סעד המסתמך על הלכת טודורנג'אן שהחריג את תחולת החוק ואילו מאידך גיסא ובאותה נשימה, מבקשת היא לקבוע כי החוק חל בעניינה".

8.         במוקד הדיון שלפנינו מצויה החלטתו של בית משפט האזורי שלא לאשר תיקון כתב  תביעה.  ההוראה המתייחסת לתיקון כתבי טענות קבועה בתקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. הוראה זו קובעת כי " בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו". הוראה זו פורשה על ידי בית דין זה כך שמעת שהוכח כי הנוסח המתוקן של כתב התביעה יעמיד את הפלוגתא האמיתית בין הצדדים לדיון יותר התיקון (ע"ע 391/99 אלי שנידר ו - 48 אח' - נתיבי נפט בע"מ, ניתן ביום 9.5.2002 והאסמכתאות שם).

9.         במקרה הנוכחי, ביקשה המערערת להוסיף סעד לכתב התביעה. הסעד המבוקש הוא פיצוי בגובה 30% משכר המינימום, הכל בהתאם לפסק דין טודוראנג'אן. סבורים אנו, כי אכן כפי שפסק גם בית הדין האזורי לא היה מקום להתיר הוספת הסעד המבוקש מעבר לסעדים שנתבעו בכתב התביעה המקורי. יחד עם זה, היה מקום להתיר הוספת הסעד כסעד חלופי לסעדים המקוריים בכתב התביעה,כפי שיפורט להלן.

10.       דעת הרוב בפסק דין טודוראנג'אן, עליה הסתמכה המערערת בבקשה לתיקון כתב תביעה קבעה כי, ככלל, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדים בתחום הסיעוד, כיוון שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם (סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה). ואלו הדברים שנקבעו בהקשר זה בפסק דין טודוראנג'אן :

 "הדרישה כי עובד מסוג זה [הכוונה לעובדים בתחום הסיעוד - ע.ר] יוכיח את שעות העבודה אינה מציאותית... אין בידי לקבל את הגישה לפיה יש לשמוע ראיות באשר למספר השעות בן עבדה המערערת. בעיניי אלו המקרים שיש לראותם כחריגים הנכללים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה... יש אם כן לקבוע שכר כולל למערערת ולא לחשב את השעות הנוספות. נראה לי ששכר סביר יהא שכר בגובה שכר מינימום בתוספת 30% מעל שכר המינימום" (שם, עמ' 429 - 431).

11.       סבורים אנו, כי אם מבקשת המערערת להסתמך על ההלכה שנקבעה בפסק דין טודוראנג'אן ולתבוע מכוחה תוספת בגובה 30% משכר המינימום, אין היא רשאית לתבוע בנוסף גם סעדים הנובעים מחוק שעות עבודה ומנוחה כגון גמול בגין העסקה בימי המנוחה השבועית. בהקשר זה יש לציין, כי על פי דעת הרוב בפסק טודוראנג'אן חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל כלל על עובדת המעניקה שירותי סיעוד לנזקקים לשירותים אלו. בשל אי תחולת החוק על עובדים ממין זה נקבע בנסיבות העניין פיצוי בגובה 30% משכר המינימום. פיצוי זה ניתן בשל הקושי להוכיח מהן שעות העבודה בהן עבד העובד. קושי זה להוכיח את שעות העבודה מתקיים לכאורה, גם כאשר עסקינן בשעות עבודה שעבדה המערערת ביום המנוחה השבועי. אשר על כן, סבורים אנו, כי המערערת אינה רשאית לתבוע הן פיצוי בגובה 30% משכר המינימום והן גמול בגין העסקה ביום המנוחה השבועי בהתאם לסעיף 7(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה.

12.       יחד עם זה, יש להדגיש, כי אין באמור לעיל כדי למנוע מהמערערת לתבוע את הסעד המבוקש - פיצוי בגובה 30% משכר המינימום כסעד חלופי לסעד שנתבע על ידה בכתב התביעה המקורי. סבורים אנו, כי המערערת רשאית לפסוע בשני נתיבים : הנתיב האחד, נסמך על דעת המיעוט בפסק דין טודוראנג'אן, כפי שמצאה ביטויה בפסיקה מאוחרת יותר (ע"ע 1511/02 ארמילנדה לאחאטו - עזבון המנוחה ויקטוריה בן בנימין ז"ל, ניתן ביום 24.3.2005 ; ע"ע 1333/04 teresita baloyo  - לוגסי, טרם פורסם, ניתן ביום 6.2.2006 ; ע"ע 1247/04 איליה דאמשה - יהונתן דוידוביץ, טרםפורסם, ניתן ביום 6.2.2006), היינו המערערת רשאית לטעון כי הועסקה בתבנית העסקה קבועה ולתבוע שעות נוספות וגמול בגין העסקה ביום המנוחה השבועי בהתאם להוראות הקבועות בעניין זה בחוק שעות עבודה ומנוחה. לחלופין, רשאית המערערת לפסוע בנתיב השני - הוא דעת הרוב בפסק טודוראנג'אן - ולתבוע פיצוי בגובה 30% משכר המינימום. ויודגש - הנתיבים שתוארו לעיל הם נתיבים חלופיים ולא מצטברים.

אשר על כן, סבורים אנו, כי היה מקום לאפשר למערערת לתקן את כתב   תביעתה ולהוסיף את הסעד המבוקש - הפרשי שכר לפי דעת הרוב בפסק דין טודוראנג'אן כסעד חלופי (לעניין האפשרות לתבוע סעדים חלופיים ראה תקנה 14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וגם ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי פד"י מח(4), 689, 699). 13.      

לאור התוצאה אליה הגענו בערעור זה הוצאות המשפט שנפסקו לזכות המשיבים מתבטלות. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי ולפי תוצאותיו.

סגנית הנשיא אלישבע ברק -אוסוסקין

מקובלים עלי דבריו של חברי השופט עמירם רבינוביץ. מדובר בתיקון כתב תביעה. יש לאשר תביעה לסעד חלופי כפי שציין השופט  רבינוביץ. עם זאת ברצוני להעיר לעניין פסק דיננו בעע 1113/02 יוהאנה טודוראנג'אן - צבי מעיין (פד"ע לט, 409). באותו עניין פסקנו כי חל על יחסים מעין אלו סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה, ה'תשי"א-1951). על כן אין למדוד את שעות העבודה. עם זאת יש להעריך את כמות העבודה העודפת מעבר למשרה מלאה. באותו עניין על פי נסיבותיו סברנו כי העובדת, יוהאנה טודוראנג'אן, עבדה כשליש משרה מעבר למשרה מלאה. זאת בהתחשב בכך שהילדה המטופלת היתה חלק גדול מהיום במעון. ברי שלא בכל מקרה הדבר נכון. יש ועובד המתגורר בבית המעסיק יעבוד רק בהיקף של משרה מלאה, יש ויעבוד בהיקף כפול ממשרה מלאה. אין לקבוע מסמרות. יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו (ראו עע 001333/04; עע 1333.1/04 Baloyo Teresita - יוסף לוגסי ורות אלה לוגסי - טרם פורסם בו נאמר כי יש לשקול את נסיבות ההעסקה בכל מקרה ומקרה). את אלה יש לבחון כאשר ברי שסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העניין. ברי  אם כן שכל עניין צריך שיבדק לפי נסיבותיו, על פי מתכונת העבודה. ודוק. אנו דנים באוכלוסיה חלשה ששיטת המשפט חייבת להגן עליה. אך אנו דנים באוכלוסייה נוספת חלשה, היא אוכלוסיית המטופלים על ידי אותם עובדים זרים. אם אוכלוסייה זו תעמוד בפני החובה לשלם גמול שעות נוספות ל-24 שעות ביממה, כולל שעות לילה, וכן סופי שבוע היא לא תהא מסוגלת להעסיק עובדים אלו. שכרם של העובדים יצא בהפסדם.

מצרפת אני את דעתי לדעתו של חברי השופט עמירם רבינוביץ באשר לאישור תיקון כתב תביעה כסעד חלופי.