שאלת חיוב חברה תובעת (תע"ש) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בהליך

התביעה

התעשיה הצבאית (להלן: "תע"ש" או "המשיבה") הינה חברה ממשלית, העוסקת, בין השאר, בפיתוח של פצצת מרגמה ייחודית (פצמ"ר) מונחית על ידי רשת לווינית (GPS). לדבריה, מדובר באמצעי לחימה חדיש וייחודי, אשר לא היה מוכר בשוק קודם לכן. לצורך קידום הפרויקט, התקשרה המשיבה עם אירודן מערכות בע"מ ומנהלה (להלן: "המבקשים"), בהסכם למתן שירותי ייעוץ ותכנון של מערכת בקרה, הנחייה וסימולציה למחשב המצוי בתוך הפצמ"ר.

בכתב התביעה נטען, כי במהלך עבודתם נחשפו המבקשים לסודותיה העסקיים והמסחריים והתחייבו כי כל קניין רוחני שייווצר בגין עבודתם יהיה שייך בלעדית לתע"ש. אולם, המבקשים הפרו את התחייבותם והתקשרו בשלב מסוים עם חברה זרה, לשם פיתוחה של פצצת מרגמה, שתתחרה בפצצה המיוצרת על ידה. בתביעה מתבקש בית המשפט ליתן צו מינעה, צו הצהרתי וצו למתן חשבונות, כאשר סכום התביעה מוערך לצרכי אגרה בסך 200,000 ש"ח, 

המבקשים מכחישים את טענות המשיבה. לדבריהם, הרקע האמיתי לתביעה הוא מסכת חמורה של התנכלויות ועלילות שווא, שטפלו מנהלים אצל המשיבה, מתוך כוונה לשלול מהמבקשת את הכספים הרבים שתע"ש חבה להם. במסגרת זו הגישה המשיבה תלונה למשרד הבטחון כנגד המבקשים בטענה, כי התנהלות האחרונים הינה בניגוד לחוק ופוגעת באינטרסים של משרד הבטחון. המבקשים מציינים כי התלונה נדחתה כחסרת בסיס.

המבקשים אף הגישו תביעה שכנגד לתביעת המשיבה, לתשלום יתרת שכרם.

הבקשה לחיוב בערובה

המבקשים עותרים לחיובה של המשיבה בהפקדת ערובה, להבטחת תשלום כל הוצאות המבקשים, אם וככל שתידחה התביעה כנגדם, בסך של 200,000 ש"ח, וזאת כנגזרת של סכום התביעה ויתר הסעדים הנתבעים במסגרתה.

לדבריהם, המשיבה סובלת משך שנים רבות מקשיים כלכליים כבדים וקיים חשש ממשי, כי אם תידחה התביעה, לא תוכל המשיבה לשלם להם את הוצאות ההליך, ולכסות את הנזק שייגרם להם בעטיו. כראיה לכך צירפו המבקשים נתונים מהדו"ח הכספי של המשיבה לשנת 2008, כפי שפורסמו על ידי רשות החברות הממשלתיות, וכתבה שפורסמה בעיתון "כלכליסט".

באשר לסיכויי התביעה סבורים המבקשים, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים. המבקשים מציינים, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה ברורה. המבקשים תוהים מדוע לא הגישה המשיבה בקשה לסעדים זמניים, אם כטענתה מעשיהם כה חמורים.

באשר לסכום הערובה הנדרשת מציינים המבקשים, כי הוא נגזר מסכום התביעה הכספית, מהסעדים האחרים הנתבעים בכתב התביעה, שווים והשלכותיהם עליהם, ממורכבות נושא התביעה ודרך ניהולה הצפוי.

תגובת המשיבה

המשיבה אינה מכחישה את טענות התובעים בנוגע למצבה הכלכלי. אלא שלעניין זה מציינת המשיבה, כי לא מדובר בחברה פרטית קטנה ועלומת שם, כי אם בחברה ממשלתית ידועה ופעילה משך 70 שנה, המעסיקה למעלה מ-3,000 עובדים ובעלת מחזור מכירות שנתי המתקרב לשני מיליארד ש"ח.

באשר לסיכויי התביעה מלינה המשיבה על כך שהמבקשים לא נימקו, מדוע לדידם סיכויי התביעה הינם נמוכים. המשיבה סבורה, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים גבוהים. כך לדוגמא מצביעה המשיבה על העובדה שהמבקשים לא הכחישו את טענתה, לפיה הם לוקחים חלק בפרויקט מתחרה ובמהלך הדיון אף הודו, כי הוקמה על ידם חברה חדשה לצורך זה.

עוד טוענת המשיבה, כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתה, באופן שהנזק הצפוי להיגרם לה מהטלת הערובה, גדול עשרות מונים מהנזק שעלול להיגרם למבקשים אם היא לא תחויב בהפקדת ערובה. נטען, כי חיוב המשיבה בהפקדת ערובה ישדר לציבור מסר, לפיו בית המשפט מפקפק ביכולת הפרעון של המשיבה ולכך תיתכן השפעה על התנהלותה העסקית.

באשר לסכום הערובה סבורה במשיבה, כי מדובר בסכום מופקע ומופרז, אשר אין כל קשר בינו ובין סכום התביעה. דרישת סכום ערובה בגובה סכום התביעה היא בלתי סבירה וחסרת תום לב באופן קיצוני. עוד נטען, כי המבקשים אינם טורחים לציין כיצד הגיעו לסכום הנדרש בבקשתם.

ההיבט הנורמטיבי

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, שכותרתו "ערובה להוצאות משפט", קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א מורנו, כי קיימות שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה תובעת להבטחת הוצאות הנתבע:

א.   החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.