שאול ואח' נ' ועדת השגה לזרים ת"א ואח'

פסק דין

1. עתירה להורות למשיבים לבטל את ההוראה שניתנה לעותרת לצאת מישראל ולהעניק לה מעמד על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי מס' 5.2.08.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

העותר כבן 63 חי שנים רבות בארה"ב, חזר ארצה לאחר אסון במשפחתו וגירושיו מאשתו.

העותרת, ילידת פיליפינים, כבת 55, הגיעה לישראל כעובדת סיעודית בשנת 1999 (לפני כ- 14 שנה), בהיותה אלמנה ואם ל- 5 ילדים.

לגירסת העותרים הם הכירו כשנתיים לאחר הגעת העותרת ארצה, והם נישאו ב8.9.2006 בנישואי פרגוואי.

בתאריך 23.1.05 נפטר מעסיקה האחרון של העותרת, אך היא לא עזבה את הארץ, אלא נותרה במשך כשנתיים כשוהה בלתי חוקית.

ב- 13.12.06 הגישו העותרים בקשה למעמד בישראל עבור העותרת על סמך נישואי פרגוואי מיום 8.9.06. העותרת קיבלה אשרת תייר מסוג B2 ולשלושה חודשים. ב- 14.5.07 ניתנה לה אשרת B1 לחצי שנה.

הראיון הראשון נערך לעותרים ב- 6.11.08. הגם שנתגלו סתירות לגבי נסיבות ההכרות, החל מ- 13.1.09 שהתה העותרת בישראל באשרת א/5 במסגרת ההליך המדורג. מידי שנה האריך המשיב את רישיון הישיבה.

ביום 22.3.12 נערך לעותרים ראיון לבחינת כנות הקשר. ב- 26.8.12 נמסרה להם ההחלטה כי ההתרשמות מכנות הקשר שלילית, הבקשה נדחתה והעותרת נתבקשה לצאת את הארץ תוך 30 יום.

ב- 9.10.12 הוגשה השגה לוועדת ההשגה לזרים. ההשגה נדחתה ע"י יו"ר ועדת ההשגה בהחלטה מיום 27.11.12 (להלן: "ההחלטה בהשגה"). יו"ר ועדת ההשגה קבע כי:

"אף אם קיים קשר כלשהו ואף אם מתגוררים העותרים בפועל יחד אין קשרם עולה כדי קשר זוגי".

טענות הצדדים

2. לטענת העותרים, החלטת יו"ר ועדת ההשגה שגויה, שכן בפועל בני הזוג נשואים ומתגוררים יחד. המסקנה שהקשר אינו עולה כדי קשר זוגי, מבוססת רק על אי התאמות קלות בתשובות במסגרת הראיון שנערך להם. העותרים נשואים כבר 6 שנים וגרים תחת קורת גג אחת, מתוכן 4 שנים העותרת היא תושבת זמנית. העותרת עובדת ומפרנסת את בן זוגה. את כל אחת מהסתירות ניתן להסביר ולתרץ. בני הזוג כלל לא תיאמו עמדות לא שיננו תשובות אחידות והדבר מלמד על תום ליבם ועל העדר כל תרמית. הוסף לכך כי גם בני זוג שאין מחלוקת באשר לכנות הקשר ביניהם, אינם מסוגלים תמיד לתת תשובות זהות ואחידות לכל שאלה ושאלה, כפי שאף עולה בשעשועוני טלוויזיה שונים.

במקרה דנן כל אי הדיוקים והסתירות לכאורה אינם משמעותיים וניתן להבינם ולהסבירם מהקשר הדברים ומערכת היחסים בין בני הזוג.

עוד יש לציין כי העותרים צירפו לעתירתם תצהירים שונים של חברים ומכרים ישראלים של העותר, המכירים את בני הזוג שנים רבות, וכן תצהיר של אחד מאחיו המתגורר בארה"ב אשר שהה בביקור בארץ.

העותרים מדגישים כי התוצאה של החלטת המשיב תהיה שהקשר ביניהם ינותק, העותרת תאלץ לחזור לארץ מוצאה והם ייאלצו להתגרש. תוצאה כזו אינה הומנית ותפגע קשות בעותר, שהוא אזרח ישראלי המבקש לחיות את שארית חייו בארץ עם בת זוגו מזה שנים רבות.

3. המשיב לעומת זאת טען, כי אין בידיו לבדוק אמיתות וכנות של קשר, אלא באמצעות ראיון.

לדעת המשיב נטל ההוכחה להוכיח את כנות הקשר הזוגי מוטל על העותרים. גם בתי המשפט פסקו כי אחד הכלים המרכזיים שיש בידי המשיב הוא השימוש בשימוע. הראיון מהווה ראיה מנהלית אשר המשיב רשאי להסתמך עליה.

דגש רב שם המשיב על העובדה שהעותר לא ידע מה גובה משכורת בת זוגו, למרות שציין שהם חיים מהכנסותיה מעבודתה, והשיב שהוא לא שואל שאלות כאלה.