פסק דין
1.התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים. במסגרת עיסוקה כאמור, פנה אליה ביום 15.9.10 איברהים אחמד, וביקש לנכות את השטר נשוא תביעה זו ע"ס 6,612 ₪, שמועד פרעונו חל באותו היום ( 15.9.10). השטר נמשך על ידי הנתבעת לטובת אותו איברהים אחמד ולטובת התובעת עצמה. במקום המיועד לשם הנפרע בשטר נרשם: "איברהים אחמד ו/או ר.ר. הצפון שירותים בע"מ".
השטר הוצג לפירעון על ידי התובעת וחולל מחמת מתן הוראת ביטול.
התובעת הגישה את השטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתיק מספר 13-03026-11-3 והדיון בהתנגדות הועבר לבימ"ש זה. בתאריך 4.7.11 ניתנה רשות להתגונן.
2.בהתנגדות ובתצהיר התומך בה, מפרטת הנתבעת את מערכת היחסים שהייתה לה עם איברהים אחמד (להלן: הקבלן) במסגרתה נמשך לפקודתו השטר נשוא התביעה, כחלק מהתקשרות עסקית בין הצדדים.
לטענת הנתבעת, חברה העוסקת בעבודות בניה, התקשרה עם הקבלן בחוזה במסגרתו התחייב לבצע עבודות טיח בפרויקט אותו ביצעה במגרש עליו בנתה באותה עת, בעפולה. על פי הטענה, הפסיק הקבלן באופן חד צדדי וללא כל הודעה מוקדמת את עבודתו בפרויקט תוך שהוא גורם לנתבעת הפסדים ניכרים ולפיכך ביטלה הנתבעת את ההמחאה נשוא התביעה. לטענת הנתבעת, שמה של התובעת נרשם על גבי השטר לצידו של הקבלן כנפרעת, לבקשתו המפורשת של הקבלן לפנים משורת הדין, מטוב לבה ובתמימותה. אין חולק כי מושך השיק, מנהלה של הנתבעת, לא הכיר את התובעת בעת משיכת השיק.
3.לטענת הנתבעת, בהיות התובעת מי שלפקודתה נמשך השיק, מחויבת היא, יחד עם הקבלן, ליתן לנתבעת תמורה בעדו. לטענתה, מי שמחזיק בידו שטר שנמשך לטובת שני מוטבים אינו יכול להיפרע ממושך השטר, אלא אם הוכיח כי קיבל תמורה לפחות מאחד מהם. עוד טוענת הנתבעת כי השטר לא הוסב לטובת התובעת.
4.מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר דוד שכטמן. בתצהיר עדותו הראשית פירט באריכות את השתלשלות מערכת היחסים החוזית בינו לבין הקבלן וטען כי בשל הפרת החוזה על ידי הקבלן ניתנו הוראות ביטול למספר המחאות שמשך לטובתו. בעת שסוחר השטר לידי התובעת, היה זה לאחר כשלון התמורה ולפיכך אין היא אוחזת כשורה בשטר והגישה אותו לביצוע בידיעה שאינה אוחזת כאמור.
5.הנתבעת אינה מעלה טענה כלשהי כנגד התמורה שניתנה לקבלן על ידי התובעת במסגרת עסקת הניכיון, אלא שלטענתה מאחר שהתובעת הינה נפרעת היה עליה להוכיח כי נתנה תמורה למושכת השטר במסגרת עסקת היסוד, ומשלא הוכיחה תמורה זו היא חשופה לטענת כישלון תמורה שניתן להעלות כנגד צד קרוב לשטר.
6.מטעם התובעת העיד מנהלה, רושרוש בשארה (להלן"בשארה"). בשארה העיד כי הקבלן הגיע אליו בבקשה לבצע עסקת ניכיון לשטר נשוא התביעה ביום 15.9.10 וכי לא מצא כל פסול בכך שביקש לבצע את עסקת הניכיון במועד פירעונו של השטר ולא קודם לכן. לדבריו, היו לו קשרים עסקיים קודמים עם הקבלן והיו לקבלן סיבות לבצע עסקת ניכיון לשיק מזומן בין משום שלא רצה להציגו לפירעון בבנק ובין משיקולים אחרים. עוד העיד בשארה שהוא עצמו הנחה את הקבלן, במסגרת העסקים שלהם שאם הוא מבקש שהתובעת תנכה לו שיקים שמשורטטים ל"מוטב בלבד" עליו לבקש לרשום גם את שם התובעת כמוטב. בשארה העיד שהשטר נראה לו תקין ולכן שילם את תמורתו לקבלן והוציא חשבונית.
7.לטענת התובעת, עומדת לה החזקה כי ניתן ערך תמורת השטר והנתבעת לא הוכיחה את טענתה בדבר כישלון תמורה. מכל מקום, טוענת התובעת, כי גם אם נפל פגם במובן זה שהיה כישלון תמורה מצד הקבלן כלפי הנתבעת, הרי שהתובעת מתגברת על פגם זה מתוקף מעמדה כאוחזת כשורה.
לטענת התובעת, הוכיחה כי התקיימו בעניינה התנאים הנדרשים להוכחת מעמדו של אוחז כשורה שכן השטר תקין על פי מראהו, ניתן בעד ערך ובתום לב והתובעת אוחזת בו לפני שעבר זמנו. לעניין זה טוענת התובעת כי העובדה שהשטר נמסר לה לניכיון בתאריך 15.9.10, באותו יום שבו חל מועד פירעונו, אין בה כדי לפגוע בזכותה כאוחזת כשורה שכן הלכה היא כי שטר המועבר ביום הפירעון הוא שטר שטרם עבר זמנו כמשמעות הביטוי בסעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש).
עוד טוענת התובעת כי העובדה שהיא נפרעת אינה מונעת ממנה מעמד של אוחז כשורה, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה. התובעת הפנתה לע.א. (תל אביב) 2217/09 איזי טו ווד בע"מ נ' אור שי לביא בע"מ ולע.א. 1886/97 יהודה נ' זלמה פד"י נ"ג(1) 132.
8. עם סיום שמיעת הראיות, טענה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, וכי עליה הוטל הנטל להוכיח כי ניתנה תמורה בעד השטר, באמצעות זימונו של הקבלן לעדות מטעמה. כן טענה הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת ידעה מבעוד מועד מהיחסים שלה עם הקבלן, כי השטר בוטל, וכי היא נדרשה על ידיו להחזיר את השטר, וסירבה, ולפיכך נהגה בחוסר תום לב בהצגת השטר לפרעון. לטענת הנתבעת העובדה שהשטר נמסר לתובעת במסגרת עסקת ניכיון ביום שבו חל זמן פירעונו, בתאריך 15.9.10, היא הנותנת שהשטר התקבל על ידיה בחוסר תום לב.
דיון:
9.אין מחלוקת כי התובעת והנתבעת הינם צדדים רחוקים לשטר. עסקת היסוד במסגרתה נמשך השטר הייתה בין הנתבעת לבין הקבלן. הקבלן, אשר נהג לבצע עסקאות ניכיון עם הנתבעת, כפי שהעיד מנהלה, ביקש ממנהל הנתבעת, בעת שמשך את השטר לטובתו כי יוסיף את שמה של התובעת כנפרעת על מנת להתגבר על ההערה המגבילה את עבירותו וסחירותו של השטר. מנהל הנתבעת הצהיר כי לבקשת הקבלן הוסיף את שמה של התובעת כנפרעת נוספת על גבי השיק.
10.השאלה האם נפרע יכול להיות אוחז כשורה נידונה בפסיקה.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א ע"א (ת"א) 2217/09, נסקרה עמדתו של המלומד פרופ' לרנר אשר סבר כי שתי בעיות עשויות למנוע הכרה בנפרע כאוחז כשורה. האחת טכנית, שכן כדי להיות אוחז כשורה יש צורך כי השטר יסוחר לידיו של הנפרע והשניה, בעיה מהותית. להשקפתו של פרופ' לרנר "העניין המהותי הוא המחסום העיקרי בדרכו של הנפרע אל האחיזה כשורה. בדרך כלל המושך והנפרע הם צדדים קרובים, קרי – צדדים שנערכה ביניהם עסקת יסוד ... לעומתו, אוחז כשורה קלאסי אינו קשור לעסקת היסוד ובדרך כלל מקבל את השטר בלא לדעת את פרטיה. מטבע הדברים, צד זר לעסקת היסוד ראוי, בהתמלא תנאים מסוימים, לקבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שונים שדבקו בעסקה, אך צד המעורב בה אינו ראוי להשתחרר מפגמיה... כאשר הבעיה המהותית אינה מתעוררת, אין לכאורה מניעה להכיר בצד הראשון שקיבל את השטר מהמושך כאוחז כשורה...
נפרע עשוי להיות מושך כשורה, לפחות מהבחינה המהותית כאשר לא התקיים קשר עסקי בינו לבין המושך, אלא כל אחד מהם קיים קשר עם אותו צד שלישי." (פרופ' ש. לרנר דיני שטרות עמ' 244, 245).
9.נסיבות התביעה שבפני, דומות להפליא לנסיבות המקרה שהיו נושא הדיון בע"א (ת"א) 2217/09 הנ"ל. גם שם נמשך השטר לטובת שני נפרעים. ביהמ"ש בוחן את נסיבות משיכת השטר ומגיע למסקנה שהצדדים לדיון הינם צדדים רחוקים לשטר וכי אין מניעה לראות את המשיבה באותו הליך, שהיתה הנפרעת, כאוחזת כשורה. באותו מקרה קבע ביהמ"ש שהמשיבה הינה אוחזת כשורה ולפיכך גוברת על טענת כישלון תמורה שניתן היה להעלות כנגד הנפרע הנוסף באותו שטר. ביהמ"ש מבהיר באותו פסק דין כי כאשר מושך השטר מוסיף את שמו של אדם אחר שאינו צד קרוב לשטר, כנפרע בשטר המשורטט ל"מוטב בלבד", הרי שהוא לוקח על עצמו סיכון כי בסופו של יום יעמוד מול צד רחוק שכלפיו לא תעמודנה טענות ההגנה הנעוצות בעסקת היסוד.