רת"ק 59072-06-17 לוטוסנד בע"מ נ' אדרי

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר אופיר יחזקאל), בתיק ת"ק 47471-11-16, מיום 8.6.17, לפיו חייב את המבקשת לשלם למשיב סך של 3,000 ₪.

2.בפתח הבקשה טוענת המבקשת כי המשיב נעזר בחברה בשם ספאם אוף כדי להגיש את התביעה, דבר שאינו מקובל, מה עוד שהמשיב התחייב כלפי אותה חברה לשלם לה חלק מהפיצוי במידה שיזכה בתביעתו. לטענת המבקשת התנהלות זו היא בניגוד לקבוע בסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בהקשר זה מפנה המבקשת לפסיקה הנוגעת לחברת ספאם אוף בה נקבע כי לא ניתן להגיש תביעה בבית משפט לתביעות קטנות על פי זכות שהומחתה מאותה חברה לאדם פרטי. המבקשת טוענת כי די היה בכך כדי לדחות את התביעה, שכן חברת ספאם אוף עשתה שימוש במשיב לצורך הגשת התביעה.

3.בהקשר זה מפנה המבקשת לעובדה, כי התביעה שהוגשה זהה לחלוטין לתביעות אחרות שהגישו אנשים פרטיים כשלוחיה של חברת ספאם אוף. המבקשת טוענת, כי למרות שבית המשפט התייחס לעניין זה, שגה בית המשפט בכך שקבע כי עובדה זו תשפיע על שיעור הפיצוי אך אין בה כדי להביא לדחיית התביעה או מחיקתה.

4.בפן העובדתי טוענת המבקשת, כי היא חברה שפיתחה ומפעילה אתר אינטרנט ובו יישומן המאפשר מילוי ומשלוח טופסי הגרלה של מפעל הפיס באמצעים אלקטרוניים – מחשב או טלפון נייד חכם. מדובר בשירות דיוור חכם הכרוך ברישום מראש תוך קבלת תנאי המבקשת, הכוללים בין היתר הסכמה למשלוח הודעות לנרשמים בדבר הגרלות מפעל הפיס. המבקשת טוענת כי אין מדובר במסר פרסומי, אלא הפניית הנרשמים לשירות זה והודעה על הגרלות מפעל הפיס.

5.המשיב נרשם לאתר ביום 12.12.15, דבר שהוכח בבית המשפט. המשיב, כמו כל האחרים שנרשמו, יכול היה לבקש שלא לקבל הודעות או לבקש בכל שלב להפסיק את משלוח ההודעות. בית המשפט דחה את מרבית טענות המשיב, לרבות טענתו כי מעולם לא נרשם לאתר, אך יחד עם זאת מצא בית המשפט לנכון לפסוק פיצוי של 3,000 ₪ עקב כך שבהודעות שנשלחו לא היה שם המפרסם ואפשרות ההסרה של שירות ההודעות באמצעות קישור (לינק) אינה עונה על הדרישה הקבועה בחוק התקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק התקשורת").

6.המבקשת טוענת כי חרף העובדה שבית המשפט דחה את טענתו המרכזית של המשיב, לפיה דברי הפרסומת ששוגרו אליו מבלי שנתן הסכמתו לכך, מצא לנכון לחייב את המבקשת לשלם פיצוי למשיב. לטענת המבקשת, היה על בית המשפט לדחות את התביעה לאחר שהטענה המרכזית של המשיב נדחתה על ידו. עוד סבורה המבקשת כי בית המשפט שגה בכך שביסס בין היתר את הכרעתו על כך שבהודעות המבקשת לא צוין שם המפרסם, שכן שם המבקשת מופיע יחד עם המסרונים שנשלחו על ידה ועל כן עמדה המבקשת בדרישות סעיף 30א(ה)(2) לחוק התקשרות, הדורש כי שם המבקשת יופיע בצמוד למסרון. המשיב עצמו צירף את המסרונים מהם עלה כי שם המבקשת הופיע שם ולא יכול היה להתעורר ספק בדבר זהות שולח המסרונים. לפיכך, שגה בית המשפט כאשר העניק משקל לטענה כי שם המפרסם לא הופיע במסרונים.

7.באשר לאופן ההסרה של השירות, טוענת המבקשת כי סעיף 30א(ה)(2) לחוק התקשורת קובע כי הנמען יכול לשלוח בכל עת הודעת סירוב לקבל את המסרונים ודרך האפשרות למשלוח היא פשוטה וסבירה בנסיבות העניין. המבקשת מפנה להודעות ששוגרו אל המשיב, שם נראה בבירור כי ניתן לבצע את הסרתו מהשירות על ידי לחיצה על קישור שמפנה את המשתמש באופן אוטומטי על מסך ההסרה בו מתבצעת ההסרה. מדובר בפעולה פשוטה ביותר ועל כן היא עונה על דרישות החוק, ומכאן שגה בית המשפט כאשר קיבל את הטענה שאופן ההסרה אינו עונה על דרישות החוק. עוד טוענת המבקשת כי המשיב עצמו לא העלה טענה זו.

8.על פי החלטתי הגיב המשיב לבקשה לרשות ערעור. בתגובתו טען המשיב כי מדובר בחברה (המבקשת) שממשיכה במאבק עיקש כדי להצדיק את אופן התנהלותה ואינה מפסיקה לחדול מטעויותיה. המשיב טוען כי נפסק עבורו פיצוי נמוך ביותר ביחס לסכום אותו ביקש, ויחד עם זאת המבקשת עדיין מטריחה אותו פעם נוספת בבית המשפט.