רת"ק 36191-08-16 טברסקי נ' שוימר ואח'

 1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א – יפו (כב' הש' גיא היימן) מיום 28.7.2016 בת"ק 10831-11-15.

2.המשיבים העוסקים בתיווך נדל"ן הגישו תביעה על סך 28,351 ₪ נגד המבקש וזאת לקבלת דמי תיווך.

עניינה של התביעה בהסכם בלעדיות בתיווך מקרקעין שנקשר בין הצדדים ביום 2.7.2015. ההסכם נערך בכתובים בשני חלקים – הסכם הזמנת שירותי תיווך במקרקעין והסכם הזמנת שירותי תיווך בלעדיים והערות אחדות הוספו בכתב יד ובהן הערת המבקש כי "אם יימכר בפחות מ-1,475,000 ש' ישלם 1.5 + מעמ' מסכום המכירה". .

המבקש טען בכתב ההגנה כי הוסכם מראש בע"פ בין הצדדים כי הסכם התיווך לא כולל את משפחת קינן (יזהר ואוסנת) אשר עימם היה שרוי במו"מ קודם ומשפחת קינן טרם גיבשה את עמדתה הסופית. לגרסת המבקש, לאחר התקשרות המבקש עם המשיבים הגיעו משפחת קינן לביקור נוסף אצלו והציעו מחיר סופי. המבקש הודיע להם כי ימסור להם את עמדתו תוך 24 שעות. המבקש הודיע למשיב 1 כי בכוונתו לתת תשובה חיובית למשפחת קינן ובלבד שתוך 24 שעות יצליח להציג בפניו קונה אטרקטיבי יותר. למשיב 1 לא היה רוכש בסכום שהוצע לו ע"י משפחת קינן, ולכן הודיע לו המבקש כי הוא מאשר את העסקה למשפחת קינן.

3.בדיון שהתקיים ביום 28.7.2016 העידו המשיבים והמבקש.

בתחילת הדיון ציין המבקש כי הזמין עד אך הוא תלמיד כולל ולכן לא יוכל להגיע וכי יש את עדותו בכתב. כב' הש' ג' היימן קבע כי בנסיבות אלה עדותו אינו קבילה וכי ישמעו בדיון עדויות הצדדים (עמ' 1 שורות 17-21 ועמ' 2 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון).

4.בפסק הדין שניתן ביום 28.7.16 קיבל כב' השופט את התביעה ונפסק כי המבקש ישלם למשיבים, יחד ולחוד, סך כולל של 26,780 ₪ (הדירה נמכרה בסך של 1,430,000 ₪ כך שדמי התיווך בהתאם לתניה שהוזכרה עומדים על אחוז ומחצה מסכום זה בתוספת מע"מ סה"כ 25,097 ₪ ועל כך נוספו הוצאות).

נפסק כי לחובת המבקש פועלת העובדה כי ההסכמה הנוספת שהוא טוען לה, לא הוזכרה בכתובים.

כב' הש' היימן מסביר כי לטעמו מדובר בתנאי יסודי מדי כדי להלום כי יוסכם עליו בע"פ, עובר ממש לעריכת ההסכם בכתב במיוחד שעה שהערות אחרות הוספו בכתב יד. עוד נקבע כי אין מדובר בחוזה אחיד וכי "אני מתקשה להלום כי התובעים יסכימו להיקשר עם הנתבע בהסכם, שבו נדרשת מצדם השקעה לא מבוטלת של מאמצים ושל מוניטין, בה-בשעה שהנתבע מנהל, בידיעתם, ערוץ נפרד של תקשורת עם קונה פוטנציאלי, בלא שהדבר ילווה בתנאים כלשהם מצדם".

בהמשך, כב' הש' היימן מתייחס לפסה"ד שניתן ברע"א 4036/16 קבוצת בראל נכסים בע"מ נ' בנימין (20.7.2016) (להלן: "עניין בר אל") אליו הפנה המבקש וקובע כי החזקה הקבועה בסעיף 14 (ב) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים") לא נסתרה בענייננו. וביתר פירוט:

"העובדה כי בני-הזוג קינן שָׁבו ופנו לנתבע אפילו, שלכתחילה עלה המשא-ומתן בינם על שרטון, רק לאחר שהמתווכים החלו בפעולות-השיווק באמצעים מגוונים לרבות באמצעותו של שלט מאיר-עיניים אשר שהותקן בחזית-הדירה וניבט היטב מן הרחוב, מתיישבת עם המסקנה כי לאותם מאמצים היה חלק ונחלה בעסקה שנקשרה לבסוף. אחרת לא הראה הנתבע. הוא לא הביא את מי מבני-הזוג קינן לעדות. מִכתב מטעמם, שאין הם מעידים על אודותיו בבית-המשפט – איננו ראיה קבילה. תוצאותיה של בדיקה במכונת-אמת גם הן אינן קבילות בבית-המשפט. אין מקום לחרוג מדיני-הראיות, אפילו שמדובר בהליך בבית-המשפט לתביעות קטנות. זולת עדותו של הנתבע כי בני-הזוג קינן חזרו אליו ללא קשר לפעולות-השיווק שנקטו התובעים, לא הוצגה אפוא שום ראָיה קבילה נוספת. החֲזקה שבחוק – נתקיימה".

עוד נקבע כי טענת המבקש לפיה המשיבים לא עמדו בחובתם לפי סעיף 9 (ד) לחוק המתווכים ולתקנות שהותקנו לפיו אינה עומדת לאור מסמך ת/1 – "תוכנית שיווק הנכס" שהוצג ע"י המשיבים בדיון. המסמך מפרט את פעולות השיווק שהמשיבים התחייבו לבצע ושני הצדדים חתמו עליו בחתימת ידם.

5.המבקש טוען בבר"ע שלפני  כי הפרטים המופיעים בפסה"ד בעניין בר אל לא זכו לבירור עובדתי בפני בימ"ש קמא; לו היה המבקש ער לכך שביהמ"ש לא יתחשב כלל בעד (קינן) שהזמין לדיון ונבצר ממנו להגיע, היה חוזר על בקשתו לקיים דיון בנוכחות העד וקל וחומר מעניין בר אל שהיה על בימ"ש, לתביעות קטנות לשמוע עד זה; עדותו של משיב 1 מוכיחה כי הוא לא היה הגורם היעיל; מקריאת פסה"ד לא ניתן להבין את המסקנה אליה הגיע מהעובדה שמשפחת קינן לא אוזכרה בהסכם התיווך.