רת"ק
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
34580-09-14
10/11/2014
|
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל
|
| - נגד - |
מבקשים:
ניצן דרורי
|
משיבים:
עיריית חיפה
|
| החלטה |
זו בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (הרשמת הבכירה גילה ספרא ברנע) מיום 22.6.14, לפיו נדחתה תביעתו של התובע להשבת פקדון שהפקיד אצל המשיבה בסך 500 ל"י ביום 20.11.78. המשיבה מתנגדת לבקשה.
בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.
אני דוחה את ניסיונו של המבקש, להציג את תביעתו כתביעה של "תושבי חיפה" (סעיף 3 לבקשה). זו אינה תביעה של תושבי חיפה. זו תביעה של אחד בלבד מתושבי חיפה, התלויה וקשורה בעובדות הקשורות אליו.
אין ספק, שאין בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות טעות עובדתית או שמדובר בשאלה החוזרת באופן קבוע בבתי המשפט לתביעות קטנות. המבקש אף לא טען כך. טענותיו מכונות כלפי הקביעה המשפטית בדבר התיישנות התביעה. למעשה בית המשפט לתביעות קטנות לא קבע מה טיבו של אותו פקדון, האם נועד להבטיח את תשלומי המים בעת הבניה, התקנת מד מים קבוע, או עבור צריכת מים שוטפת. כפי שנקבע, אם הפקדון נועד להבטיח את תשלומי המים בעת הבניה או התקנת מד מים קבוע בסיום הבניה, התביעה התיישנה משלא הוגשה תוך 7 שנים מסיום הבניה. אם הפקדון נועד להבטיח צריכה שוטפת, עוד לא הגיע זמנה של התביעה, אלא בתום הצריכה השוטפת, כלפי המשיבה או תאגיד המים שבא במקומה, כאשר ימכור המבקש את הבית. כך נדחתה התביעה.
בקביעות בית המשפט לתביעות קטנות לא נפלה טעות משפטית המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. למעשה, אין המבקש חולק על כך שתביעתו התיישנה, אלא שהוא טוען שהסתמכות על התיישנות היא גזל ועשיית עושר ולא במשפט, וניצול שכחתו של המבקש. יש לדחות טענות אלה. ההתיישנות אינה קובעת שהמשיבה היא בעלת הפקדון, אלא שאין לחייב אותה להשיב אותו. זו התוצאה המתחייבת על ידי הדין, מסיבות טובות. גם רשות ציבורית זכאית להסתמך על טענת התיישנות, וגם אזרח ששכח חייב להיות כפוף לחוק ההתיישנות.
המבקש העלה טענה נוספת, כאילו הוא זכאי להסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות, בדבר "התיישנות שלא מדעת" מכיוון שהמשיבה לא הודיעה לו בזמן על זכאותו להחזר הפקדון. כדי להינות בהוראת סעיף זה, על המבקש היה להוכיח שנעלמו ממנו העובדות המהות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ואף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן. שכחתו אינה סיבה כזו. אי הודעה על ידי המשיבה אינה הודעה כזו. המבקש לא הוכיח סיבות להיעלמות העובדות ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו ואף בזהירות סבירה לא היה יכול למנוע. אני דוחה טענה זו.
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. המבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר היתרה למבקש.
ניתנה היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
