לטענת המבקשת, ביום 30.11.2013 לא חשה בטוב, התקשרה למוקד טלפוני של המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") וביקשה לדבר עם רופא. לטענתה, הבטיחו לחזור אליה תוך 20 דקות, ומשלא חזרו, התקשרה שוב לאחר שעה, ושוב נאמר לה במוקד, כי יחזרו אליה תוך 20 דקות. בשלב זה, היא התמוטטה בביתה, והשכנים לקחו אותה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה. התביעה היא בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל התנהלות זו.
מנגד טענה המשיבה, כי המוקד הטלפוני מופעל ע"י המשיבה 2, חברת "ביקורופא בע"מ", עמה התקשרה בהסכם למתן שירותים; כי ככל שיש אחריות לאירוע, היא מוטלת על המשיבה 2 (במסגרת ההליך קמא הגישה המשיבה הודעת צד ג' כנגד המשיבה 2); וכי ככל שהמבקשת הרגישה רע מאוד, היה עליה לפנות לחדר מיון, ומשלא עשתה כן, בניסיון לחסוך את עלות הביקור בחדר המיון, האחריות להתמוטטותה, מוטלת על כתפיה.
בכתב ההגנה שהגישה המשיבה 2 נטען, כי המבקשת פנתה למוקד והסבירה, כי כל רצונה לקבל הפניה לחדר מיון ואין ברצונה לדבר עם רופא; כי הובטח לה שרופא יחזור אליה למספר הטלפון שמסרה; כי נציגי המשיבה 2 אכן חזרו אל המספר שנתנה, אולם לא היה מענה; כי פרט לפניה ראשונית זו, לא היו פניות נוספות מצד המבקשת.
בית המשפט שמע את הצדדים וטענותיהם, התרשם מחומר הראיות, ובסופו של הליך דחה את התביעה, מאחר והוכח, כי המשיבה 2 כלל לא יכלו ליצור קשר עם המבקשת, מאחר וזו מסרה להם מספר טלפון שאיננו פעיל (עובדה זו הוכחה בבימ"ש קמא באמצעות השמעת הקלטת השיחה בין הצדדים, ממנה עלה, כי המבקשת מסרה מס' טלפון, שבמהלך הדיון התפלאה כי היא מסרה אותו, מאחר והוא אינו פעיל. בנוסף, מפירוט שיחות יוצאות שהציגה המשיבה 2 עלה, כי היא חזרה אל המספר שנמסר לה ע"י המבקשת).
נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני, כאשר לבקשה לוותה, כאמור, גם בקשה לפטור מאגרה ומחובת הפקדת עירבון.
המבקשת טוענת בבקשתה, כי היא יצרה קשר עם המשיבה 2 לפחות שלוש פעמים וכי הוצגה בבימ"ש רק הקלטה של שיחה אחת; כי היא התעקשה לקבל הפניה למיון אולם לא נענתה; וכי נגרמה לה עגמת נפש רבה עקב התנהלות זו.
בהתייחס לבקשה לפטור מתשלום אגרה ומחובת הפקדת ערבון, טענה המבקשת, כי היא אינה יכולה לעמוד בתשלום; כי היא חולת סכרת; וכי היא זכאית להבטחת הכנסה מביטוח לאומי. לבקשה צורף אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה משנת 2015.
4.החובה לשלם אגרה (תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007) והחובה להפקיד ערבון (תקנות 404, 427 ו-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) על ידי מגיש בקשת רשות ערעור – קבועים בדין. בצד הוראות אלה, קבועה גם אפשרות לפטור את המבקש מחובות אלו (שתיהן או אחת מהן), כאשר השיקולים העיקריים שעל פיהם ניתן ליתן פטור, הינם חוסר יכולת כלכלית ובחינת סיכוי ההליך.