לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בקרית גת (כב' השופט אור אדם, סגן הנשיאה), מיום 11.1.17, בה נדחתה תביעת המבקש על פי חוק איסור לשון הרע, והוטלו על המבקש הוצאות בסך של 10,000 ₪.
ההליך
המבקש הוא ראש העיר קרית גת, המשיב הוא עיתונאי בעיתון "ידיעות הדרום", אשר פרסם כתבה לרגל מלאת 13 שנה לכהונת המבקש כראש העיר. הכתבה כוללת היבטים שונים של תפקודו של ראש העיר, צוין כי הוא זוכה לפופולאריות וכי יזכה ככל הנראה בבחירות הבאות גם כן. עם זאת, עיקרה של הכתבה מהווה סיקור של היבטים שליליים של תפקוד העירייה בראשות המבקש.
התביעה נושא פסק הדין התייחסה לאמירה אחת בלבד בכתבה, והיא כי יש ירידה במספר הזכאים לבגרות בעיר, שכן "כשדהרי נבחר בפעם הראשונה לראשות העיר, עמד שיעור הזכאים לבגרות, על פי משרד החינוך, על כ- 78%". נטען כי אמירה זו כוזבת ועולה כדי "לשון הרע". עוד נטען כי העיתונאי נהג בחוסר תום לב בכך שלא מסר, למען הגילוי הנאות, כי עבד בעבר במערכת העירונית ועבודתו הופסקה. כן נטען כי הכתבה לא נמסרה לתגובה. נתבע פיצוי בגובה סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, היינו סכום של 33,000 ₪.
בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה והורה על תשלום הוצאות, בסכום גבוה ומרתיע, על יסוד כמה נימוקים מצטברים.
פסק הדין בבית משפט לתביעות קטנות
בית המשפט קבע כי התנהלות התובע בהליכים בגין כתבה מסויימת זו מהווים שימוש לרעה בהליכי משפט. זאת, משום שבגין אותה כתבה עצמה הוגשו שלוש תביעות נפרדות. שתיים כתביעות קטנות והאחת בסדר דין מהיר. בדיון, הציע בית המשפט לתובע לאחד התביעות, אך זה עמד על "זכותו" לנהל שלשה הליכים.
בית המשפט קבע כי כל פרסום מהווה עוולה אחת. פרטי לשון הרע השונים המופיעים בפרסום, מקימים אמנם ראשי נזק שונים, אך אינם מקימים עוולות שונות. מכל מקום, הגשת שלוש תביעות נגד אותו נתבע בגין אותו פרסום עצמו, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. בית המשפט לתביעות קטנות הראה, על פי הפסיקה, כי חובת המתדיינים בבית המשפט לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. בית המשפט קבע כי התנהלות התובע בענייננו, כאשר הגיש 3 תביעות נפרדות בגין אותו פרסום עצמו, הייתה שלא בתום לב, ושלא בדרך המקובלת. זאת, תוך שהוא גורם הוצאות מיותרות לנתבע והוצאות מיותרות למערכת המשפט, הנאלצת לנהל שלשה הליכים שונים.
בית המשפט ציין עוד, כי מתקבל הרושם שהמבקש נוקט במודע בדרך של הגשת "תביעות השתקה" נגד עיתונאים, היינו תביעות שנועדו להרתיע עיתונאים מפני כתיבה נגדו. זאת, הן נוכח התנהלותו האמורה בתיק זה, והן נוכח דברים שנכתבו עליו בהליכים קודמים, בהם הגיש תביעות לשון הרע נגד עיתונאים. בית המשפט ציין בהקשר זה את תמיהתו על כך שהתביעה הוגשה נגד העיתונאי אישית, נגדו בלבד, ולא נגד העיתון עצמו. נאמר כי השילוב של שלוש תביעות בסכומים גבוהים, שהן אישיות וללא תביעת העיתון, נועדה לכאורה להרתיע עיתונאים. בית המשפט ציין כי אין בפסיקה הישראלית קטגוריה מובחנת של "תביעות השתקה", במובן הקיים בארצות הברית, היינו תביעות המוכרזות ככאלה שהן חסרות סיכוי מוחשי, אשר נועדו בעצם הגשתם, עם כל הסרבול וההוצאות הכרוכות בכך, להשתיק עיתונאים ולהרתיע מביקורת. עם זאת, בית המשפט קבע כי גם בישראל נכון להתמודד עם תופעה מסוג זה, ולו על ידי השתת הוצאות מרתיעות בגין השימוש לרעה בהליכי המשפט.
בית משפט השלום הדגיש כי הוא מודע לזכותו של כל אדם לשם טוב, גם לנבחר ציבור. זכות, ממנה נגזרת חובתם של העיתונאים לשמור על כללי חוק איסור לשון הרע, והזכות של מי שנפגע לתבוע, כאשר פורסמו נגדו דברי לשון הרע, שלא בתום לב. יחד עם זאת, הזכיר בית המשפט כי חופש העיתונות, ובלבו הביקורת העיתונאית על נבחרי ציבור, היא נשמת אפה של הדמוקרטיה.
למרות כל זאת, לא מחק בית המשפט את ההליך, ובחן את טענות המבקש לגופם.
תחילה התייחס בית המשפט לשתי סוגיות אותן מצא כסוגיות שוליות. הנושא האחד, העובדה כי בכתב ההגנה הוכחשו עובדות שאין מחלוקת שהן אמתיות, כגון עצם בחירתו של המבקש לראשות העיר. בית המשפט ציין כי מדובר אכן בהכחשה שאינה לצורך, אולם דרכו של בית המשפט לתביעות קטנות להיות סלחני באשר לניסוח כתבי הטענות.
הנושא השני, העובדה כי עבודתו של המשיב הופסקה במערכת העירייה, ולא נמסר גילוי נאות בעניין זה בכתבה. המשיב טען כי אכן עבד במסגרת פרויקט "עיר ללא אלימות", ופוטר לאחר שחשף טיוח של מקרה אלימות, ומכל מקום, עבד כעיתונאי המבקר את העירייה עוד קודם לכן, והאירוע היה לפני שנים ארוכות. בית המשפט מצא כי, בנסיבות העניין, אין מדובר בניגוד אינטרסים מהותי, ולפיכך לא היה מקום ל"גילוי נאות" במסגרת הכתבה.
לגופה של האמרה השגויה אודות נתוני הבגרות, בית המשפט קבע כי יש מקום לספק, ביחס לשאלה אם האמירה עצמה מהווה בכלל "לשון הרע". בית המשפט ציין כי הכתבה עוסקת במספר פרקים, וכי עניין זה, השייך לפרק הרביעי מתוך חמש. הכתבה ביקורתית כלפי ראש העיר, אך כוללת גם אמירות חיוביות, וזהו פרט אחד בלבד, מתוך הכתבה השלמה.
בית המשפט ציין כי, על פי נתוני משרד החינוך אשר הוגשו על ידי התובע, אכן נפלה שגיאה בכתבה לעניין מספר הזכאים. אולם, לפי הנתונים, ב- 9 השנים הראשונות להיות הנתבע ראש העיר הייתה אכן ירידה במספר מקבלי הבגרות, למעט בשנה אחת. הכתבה עצמה ציינה כי עקב העלייה בהשקעה בחינוך, מאז בחירות 2013, יש שיפור. אולם, עלה מהכתבה, באופן שגוי, כי הנתונים לא הגיעו לגובה שהיו קודם לכן.
בית המשפט מציין עם זאת, כי אין בנתון השגוי האמור כדי להוות "לשון הרע". בית המשפט הפנה לע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין (8.2.12) ולמד ממנו על הריסון הנדרש בעת השתת אחריות של "לשון הרע", בגין שגיאות הבאות בתוך כתבה של עיתונות חוקרת. ריסון, המתבטא בהעדר דרישה לדיוק מושלם של כל פרטי הכתבה, כאשר אין הכתבה כולה בבחינת לשון הרע. כך, ראוי לצמצם הביקורת על העיתונות, תוך פגיעה בחופש העיתונות, כל עוד אין מדובר בשקר במפגיע, או לשון פוגענית או משתלחת. במקרה זה התובע הפנה לנתון שגוי אחד בכתבה. לפיכך, קבע בית המשפט "רמת ההגנות שידרשו תהיה נמוכה יחסית".
בית המשפט גם קיבל את גרסתו של המשיב, לפיה אין הוא אחראי על השגיאה. הגרסה התקבלה, באשר לא נחקר הכתב בחקירה נגדית ישירה על עניין זה. כזכור, גרסתו הייתה כי מסר כתבה עם נתונים שקיבל ממחלקת החינוך של העירייה. נתונים, המתאימים פחות או יותר לנתוני משרד החינוך. אולם, לאחר המסירה, מכן נעשה שינוי בכתבה, בשלב העריכה או ההגהה. מכיוון שנתבע המשיב אישית, ולא העיתון, לכאורה אין האחריות לשגיאה מוטל כלל על כתפי המשיב.
למעלה מן הצורך, בית המשפט הוסיף וקבע, כי אף לו הייתה מוגשת התביעה נגד העיתון עצמו, הייתה זו נדחית מחמת הגנת תום הלב. שכן, עוצמת הפגיעה בנתון השגוי הייתה נמוכה, יחסית לכתבה כולה, ולפיכך די בכך שמדובר בטעות פשוטה בעריכה או בהגהה, כדי להגן גם על העיתון עצמו.
לעניין קבלת התגובה מהעירייה, עלה כי נפלה מחלוקת בין הצדדים לגבי האופן הראוי של בקשת תגובה. העיתונאי פנה עם רשימת נתונים שיופיעו בכתבה ובהם הנתון "ירידה תלולה בנתוני הבגרויות (למעט שנה אחרונה)". העירייה סרבה להגיב מבלי לקבל טיוטה של הכתבה עצמה. מחלקות בין הצדדים אם העיתונאי יצא ידי חובתו לעניין זה, ובית המשפט קבע שכן. זאת, הואיל ונושא הכתבה היה ידוע, וניתנה הזדמנות ליתן נתונים מלאים ומדוייקים.