רת"ק 33776-09-15

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת מיום 25.7.2015, שלפיו קיבל בית המשפט קמא תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקשת, וחייב אותה לשלם לו סכום של 30,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט.

המבקשת טענה, כי סיכוייה לזכות בערעור טובים הם, וכי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין ייגרם לה נזק בלתי הפיך שכן היא לא תוכל לגבות בחזרה את סכום פסק הדין. בהקשר זה טענה המבקשת, כי המשיב אינו עובד ואין לו הכנסה ועל כן, היא תתקשה לגבות את הסכום בו חויבה אם תתקבל בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין.

המשיב טען, כי שני התנאים הדרושים לעיכוב ביצוע פסק דין אינם מתקיימים במקרה דנן. לשיטתו, במשך שנים המבקשת מפירה את הזכויות שלו, אינה פועלת למנוע הפרות של חוקי התכנון ובנייה מצד שכנו, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים רבים. לעניין התנאי השני נטען, כי המבקשת לא הצביעה על נזק בלתי הפיך כלשהו שייגרם לה אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והטענות שלה לדבריו, הן טענות בעלמא שאין להן בסיס.

הכלל הוא שבעל דין שזכה בדין זכאי ליהנות מפירות זכייתו באופן מידי ואין בהגשת ערעור על פסק הדין או בקשת רשות ערעור כדי להצדיק כשלעצמה עיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין רק אם המבקש מוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים לזכות בערעור ונזק בלתי הפיך שייגרם אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין. לגבי פסק דין כספי נקבע, כי ברגיל בית המשפט לא ייעתר לבקשה לעיכוב ביצועו מאחר שביצועו הפיך על דרך ההשבה. על כן נקבע, כי בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין כספי רק אם המבקש מוכיח בנוסף לסיכויי הערעור, כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין הוא לא יוכל לגבות את כספו בחזרה.

לענייננו, מעיון בפסק דינו של בית המשפט קמא עולה, כי מדובר בערעור המעורר סוגיה משפטית של ממש הנוגעת להתנהלותה של המבקשת והאם נוכח ההתנהלות המתוארת בפסק הדין של בית המשפט קמא, יש להטיל עליה אחריות בנזיקין לנזקים שנגרמו למשיב. קביעותיו של בית המשפט בסוגיה זו אינן נקיות מספקות ולא ניתן לומר כי אין למבקשת סיכויים לזכות בערעור או שסיכוייה נמוכים הם. על כן, התנאי הראשון לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקיים.

באשר לתנאי השני, המבקשת טענה בבקשה ובתצהיר שצורף לה, כי המשיב אינו עובד ואין לו הכנסה ועל כן, היא לא תוכל לגבות את סכום פסק הדין אם תזכה בערעור. הפכתי והפכתי בתגובה המפורטת והארוכה שהגיש המשיב ולא מצאתי התייחסות כלשהי לטענות אלה של המבקשת, למעט הטענה הסתמית כי המבקשת לא הוכיחה נזק בלתי הפיך. נוכח טענת המבקשת, כי המשיב אינו עובד ואין לו הכנסה ונוכח סכום פסק הדין העומד על עשרות אלפי שקלים, מקובלת עליי טענת המבקשת, כי היא לא תוכל לגבות את סכום פסק הדין אם תתקבל בקשת רשות הערעור ויבוטל פסק דינו של בית המשפט קמא.

עולה, אם כן, כי שני התנאים הדרושים לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקיימים.

אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא עד מתן החלטה או פסק דין בבקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המבקשת.

אין צו להוצאות.