רת"ק 22840-03-16

זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע (כב' השופטת העמיתה דרורה בית-אור), אשר קבל את תביעת המשיב לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מרכישת רכבו של המבקש.

המשיב הגיש תביעתו כנגד המבקש, הוא מוכר הרכב, וכנגד מכון הבדיקה אשר בדק את הרכב טרם רכישתו (להלן: "המשיבה 2"). במסגרת כתב התביעה טען המשיב, כי רכש את הרכב רק לאחר שבדק אותו אצל המשיבה 2, ובחלוף כ-20 יום מרכישת הרכב, נתגלתה תקלה אשר גרמה לו לנזקים רבים וביניהם השבתת הרכב למספר ימים, שיפוץ המנוע, שכירת רכב חלופי ואובדן ימי עבודה. המשיב העמיד תביעתו על סך 32,011 ₪.

בכתב ההגנה טען המבקש, כי רכבו טופל במוסך מורשה; ספר הרכב היה פתוח בפני המשיב; והוא עצמו לא ידע כלל על בעיות במנוע הרכב. צוין, כי הבדיקה אצל המשיבה 2 גילתה בעיות מסוימות ברכב, וככל שהתקלות לא נתגלו במהלך אותה בדיקה, על המשיב להפנות תלונותיו כלפי המשיבה 2; וכי המשיב בחר לרכוש את הרכב, על אף שידע מה מצבו.

המשיבה 2 טענה בכתב הגנתה, כי דו"ח בדיקת הרכב הצביע בבירור על הליקויים הקיימים ברכב, ובמיוחד במנוע, וכי על המשיב לבדוק את תצרוכת השמן (בדיקה הניתנת לביצוע רק על ידי נסיעה למרחק 100 ק"מ לפחות). עוד נטען, כי אין למשיבה 2 כל אחריות לתיקון הרכב, בפרט כאשר תקלות אלו צוינו בדו"ח הבדיקה.

בית משפט קמא שמע את הצדדים ועדיהם בשני מועדים, דחה את תביעת המשיב כנגד המשיבה 2, וקבל את תביעתו כנגד המבקש. בית המשפט קבע, בכל הנוגע לתביעה בגין רשלנות כנגד המשיבה 2, כי לא עלה בידי המשיב להוכיח תביעתו; כי המשיבה 2 התייחסה בדוח הבדיקה לעניין צריכת השמן ואף הפנתה לבדיקת תצרוכת שמן בנסיעה, אך מאחר והרכב הגיע לבדיקה, כאשר לא חסר לו שמן, מבלי שנמסר כל מידע לגבי מערכת השמן, לא התבצעה בדיקת עומק למנוע, שיכולה הייתה לזהות את התקלה.

לגבי המבקש, קבע בית המשפט, כי ידע על בעיות במערכת השמן ובצריכתו; וכי לא גילה גילוי נאות למשיב בעניין זה בעת עריכת המשא ומתן. על כן, קבע בית המשפט, כי על המבקש לשלם למשיב סך של 25,411 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

במסגרת בקשת רשות הערעור, חזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בכתב ההגנה ובדיונים בבית משפט קמא, והוסיף כי אין לו כל ידע טכני, כך שגם את פעולת מילוי השמן בצע במוסך ופעל על פי הנחיות שוטפות שקבל מהמוסך; כי מי ש"תווך" בעסקת מכירת הרכב היה איש שירות של המוסך, אשר הכיר את הרכב והיה אמון על הטיפול בו; וכי מכירת הרכב למשיב בוצעה בתום לב, שכן המוסך המטפל הציע לרכוש את הרכב "As is" באותו המחיר. המבקש אף הוסיף, כי טעה בית המשפט כשקבע שעל המשיבה 2 לקחת אחריות רק במקרה בו "דולקות נורות אזהרה", או מקום בו בעל הרכב מספר את כל הידוע לו, שכן כל קונה סביר משלם למכון הבדיקה על מנת שזה יחשוף בפניו ליקויים הסמויים מעיניו. על כן, ביקש כי פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל ויוטל חיוב על המשיבים בגין הוצאותיו.

לאחר שקראתי את בקשת רשות הערעור ועיינתי בתיק בית משפט קמא, לא מצאתי כי יש ממש בבקשה ודינה להידחות גם ללא קבלת תגובת המשיבים.